יש כזה דבר
"גילו" את הדרך.
זו לא המצאה ואף אחד לא נעשה מליונר מזה.
למה?
כי בדרך הזו של ללמוד ולתמיד האדם עובד, חושב, מתלבט, מחליט.
אנשים אוהבים שעושים בשבילם, אומרים להם מה לעשות, מהווים גורו בשבילם.
מהסיבה הזו אנשים מצטרפים לקבוצה שעובדת על תפריטים, שקילה והלקאה עצמית על הורדתי, לא הורדתי - מורידים במשקל בעקבות המשמעת וה"פחד" משקילה בזמן שהם שם ולא מחזיקים מעמד אחרי שעוזבים את הקבוצה. דבר שיוצר תלות במנחה, קבוצה.
הדרך היחידה לעשות את זה פעם אחת ולתמיד היא ללמוד לזהות את המנגנונים בגוף של רעב ושובע. לתרגל את זה בצעדים קטנים. להתעקש ולעבוד עד שצורת אכילה כזו נכנסת להרגל.
באותה דרך לומדים לאכול מתוך בחירה ולא לאכול בגלל שאני עכשיו במסעדה או באירוע או בארוחת חג.
ואם אני במסעדה, אירוע, ארוחת חג אני לגמרי בוחרת את האוכל . האכילה היא רצונית ולא כי האוכל חזק ממני או כי לא נעים לי מה יגידו או מתוקים מפילים אותי כל תירוץ אחר.
למידה איטית, ירידה איטית ולאט לומדים לאכול כמו אדם רזה.
זו הכוונה ואפשר לעשות את זה.
"גילו" את הדרך.
זו לא המצאה ואף אחד לא נעשה מליונר מזה.
למה?
כי בדרך הזו של ללמוד ולתמיד האדם עובד, חושב, מתלבט, מחליט.
אנשים אוהבים שעושים בשבילם, אומרים להם מה לעשות, מהווים גורו בשבילם.
מהסיבה הזו אנשים מצטרפים לקבוצה שעובדת על תפריטים, שקילה והלקאה עצמית על הורדתי, לא הורדתי - מורידים במשקל בעקבות המשמעת וה"פחד" משקילה בזמן שהם שם ולא מחזיקים מעמד אחרי שעוזבים את הקבוצה. דבר שיוצר תלות במנחה, קבוצה.
הדרך היחידה לעשות את זה פעם אחת ולתמיד היא ללמוד לזהות את המנגנונים בגוף של רעב ושובע. לתרגל את זה בצעדים קטנים. להתעקש ולעבוד עד שצורת אכילה כזו נכנסת להרגל.
באותה דרך לומדים לאכול מתוך בחירה ולא לאכול בגלל שאני עכשיו במסעדה או באירוע או בארוחת חג.
ואם אני במסעדה, אירוע, ארוחת חג אני לגמרי בוחרת את האוכל . האכילה היא רצונית ולא כי האוכל חזק ממני או כי לא נעים לי מה יגידו או מתוקים מפילים אותי כל תירוץ אחר.
למידה איטית, ירידה איטית ולאט לומדים לאכול כמו אדם רזה.
זו הכוונה ואפשר לעשות את זה.