הנה באה השבת!!!

מיקי*

New member
קריאת השבוע - פרשת ויצא


יעקב יוצא בפרשתנו מבאר שבע במצוותם של אביו ושל אמו ללכת לקחת לו משם אשה. אולם כל המחשב את מס' השנים בהן לא היה יעקב בארץ ישראל, יגלה מהר מאד שחסרות 14 שנים בחישוב הכללי. חז"ל מלמדים אותנו שכמו יצחק אביו (לאחר העקידה) הלך יעקב ללמוד תורה בבית מדרשם של שם ועבר. ומסתבר הדבר שהיה שם לפני שהגיע לחרן.

הדבר צריך ביאור. ראשית באיזו זכות הלך יעקב לישיבה, בעוד הוריו ציוו עליו ללכת לבית בתואל אבי אמו לקחת לו משם אשה מבנות לבן אחי אמו? שנית, הרי הסיבה שבגינה מבקשת רבקה מיצחק שישלח את יעקב ללבן אחיה הוא כיון שהיא יראה פן יהרוג עשו את יעקב. א"כ מדוע בורח יעקב למקום הקרוב למקום מגוריהם של הוריו ובו יכול עשו לרדוף אחריו ולהרגו? ומכאן גם נשאלת השאלה מדוע אין עשו רודף אחריו לשם?

אם תבא ותנסה לומר שזכות התורה מגינה ומצילה עליו ("תורה אגוני ומצלא"), אם כן מדוע לא אמרה לו רבקה שילך ללמוד תורה וינצל בזכותה מרדיפתו של עשו, אלא אומרת לו ללכת לאחיה לבן לחרן?

אלא יש לומר כי בכל אותם הזמנים שבהם ישב בישיבת שם ועבר בעצם קיים את מצוות הוריו ללכת לישא אשה. וברור הדבר שצריך האדם ללמוד ולהכין עצמו כפי שמלמד אותנו הזהר הקדוש: שהרוצה לירד לבור עמוק צריך מקודם לקשר עצמו בחבל חזק שלא ישתקע שם. ולכן כאשר יוצא יעקב מבאר שבע ונשבע להקב"ה בכל לבו לאחר חלום הסולם. כפי שאנו יודעים ששבועה היא כלל חיות האדם. שמורכב מז' מדות שיש באדם. וז"ש במדרש 'אז תלך לבטח דרכך... אם תשכב לא תפחד' 'אז תלך לבטח' - זה יעקב דכתיב 'ויצא יעקב', 'אם תשכב לא תפחד' מעשו ומלבן 'ושכבת וערבה שנתך' - 'וישכב במקום ההוא'.. כי כשמוסר אדם כל שבעה מדותיו ונעשה בו רק רצון אחד תמיד להשי"ת והוא למעלה מהטבע, אז יכול לילך לכל מקום שרוצה בלי פחד, בהיותו מחובר למקור ב"ה.

לפני שיצא יעקב, קישר עצמו לקב"ה, כדי שגם בהיותו בעומקה של חרן, יישאר מקושר למקורו, ולכן הלך יעקב להתחזק ולמלא מצברים בישיבתם של שם ועבר ואז הלך לפדן ארם למלא מצוות הוריו לישא לו אשה. המדרש מדגיש בפסוק את המילים "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". כיון שיעקב יצא מבאר שבע, כיון שגם כשיצא נשאר מקושר לבאר שבע, לשבועה שנשבע לד', לקישורו למקורו הרוחני, הרי שהוא יכול ללכת לחרן: "אז תלך לבטח". כאשר אדם יוצא ממקום בו בנה את עולמו הרוחני ויורד לבור - יורד אל עומקו של העולם הזה, עם כל סיבוכיו וקשייו, הוא חייב לקשור עצמו בחבל חזק למעלה. ישנה חשיבות בשימור קשר אל המקור הרוחני, הנותן כח ויכולת להתמודד עם חרן, עם העולם הגשמי בכל עצמתו.

לכן בהיותו אצל שם ועבר מוגן יעקב מפני המזיקין ועשו אינו יכול לו שם. זאת ועוד היות ואין התורה מזכירה לנו כלל את עניין היותו של יעקב בבית מדרשם של שם ועבר, כאילו מבחינת המציאות נסתר יעקב ואינו בר השגה.

דבר זה יכולים אנו ללמוד מכך שכפי שמעלימה התורה את היותו של קרח מצאצאיו של יעקב ומזכירה רק עד לוי. רואים אנו יסוד שמלמדת אותנו התורה: יש דברים שהתורה לא אומרת אותם במפורש ורק רומזת עליהם ואלמלא הרמז לא היה לנו בהם שום השגה. והדברים האלו שייכים לעומקה של המציאות ולפנימיותה. ויש דברים ידועים (כגון היותו לוי בנו של יעקב) והתורה משתיקה ומעלימה אותם בצורה האומרת דרשוני – ומרגע זה כאילו אותם דברים הפסיקו להיות שייכים למציאות.כך רואים אנו גם לגבי יעקב. כיון שאין מוזכר בתורה ארבע עשרה שנים אלו שבהם שהה אצל שם ועבר, כאילו מוסתר היה מהמציאות אלא שבהיותו שייך לפנימיות אין לעשו מדרך רגל שם ואינו יכול למצאו. כפי שרואים אנו גם בהקשר של משה רבינו שגדל אצל בת פרעה ולכן מבחינת אצטגניני פרעה היה נראה להם מצרי, כיון שאומר המדרש "שכל המגדל בן חברו בביתו מעלה עליו כאילו ילדו" וכלן למרות שראו אצטגניני פרעה שבאותו היום נולד מושיען של ישראל, היות וכך לא יכלו לזהותו במשה כיון שנחשב כמצרי בעיניהם.

נוסיף כאן עוד מילה בנושא יציאתו של יעקב מבאר שבע. ודאי שכדי ללכת למקום כל שהוא חייב אדם לצאת מהמקום שבו הוא נמצא כעת. אם כן היה די לומר "וילך יעקב חרנה ויפגע במקום וילן שם וגו'. על כך מבסס רש"י את פירושו שיציאת הצדיק מן המקום עושה רושם. זאת אומרת שדוקא היות ופנה זיוה הודה והדרה של העיר, החלל שנוצר מגלה את החסר ועל ידי כך יש כביכול בחיסרון עצמו הרושם של אותו הזיו ההוד וההדר והתודעה שהם שייכים לצדיק שיצא את העיר, בעוד שבהיותו בתוכה היו כביכול נחשבים כשייכים לה ולא לו.

הגילוי וההסתר קשורים הם זה בזה כך שכדי לגלות משמעותו של דבר צריך להסתירו. אין תשובה נשמעת אם לא קדמה לה שאלה. אילו היתה התורה מדברת במפורש על הטמנתו של יעקב בבית מדרשם של שם ועבר, כי אז לא היינו מבינים את חשיבות הדבר ושייכותו דוקא לפנימיות של הזהות הישראלית בהתהוותה. לא היינו מבינים איך דבר זה עצמו גורם לכך שאין יציאתו של יעקב מבאר שבע כיציאתו של אברהם מחרן. ה"לך-לך" של אברהם פירושו ניתוק מהזהות הארמית על כל המשתמע מכך. יציאתו של יעקב מבאר שבע היו על מנת לחזור ולכן מתבצעת היא דרך העמקת הקשר הפנימי עם התורה שבזכותה "ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת".

שבת שלום
 

yoelnd

New member
דתל"ש

פרשת ויצא פרשות של מעשי מרמה

פרשות תולדות – ויצא – וישלח הן פרשות מאבקיו של יעקב, בעיקר מאבקים בתוך המשפחה, הגרעינית והמורחבת. בפרשות אלה ישנן טרגדיות משפחתיות הרצופות במעשי מרמה הבאים לכאורה כדי לפתור את הבעיות המשפחתיות, אך למעשה מסבכים אותן.

לא לשווא נוסף "ישראל" לשם יעקב, שם המסמל עבור עשו את מעשי ההונאה של יעקב כשעקף את אחיו בכורו, בשעת חולשתו קנה את בכורתו, ורימה את אביו הזקן והעיוור בלקיחת הברכה - "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמַיִם" (כז,לו). כאשר נהג לבן באותה מידה כלפי יעקב, בתתו לו במרמה את בתו הבכורה (הפחות יפה) במקום הצעירה אהובת יעקב, עונה לבן על טענת יעקב המרומה "לא יֵעָשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכורה" (כט, כו), וכבר דייק פרשן בדבריו: במקומנו נשמר סדר הבכורה, אך במקומך, בביתך בכנען, לקחת אתה – הצעיר, את בכורת אחיך הגדול.

"ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא" (כט,יב), ודרשו זאת במגילה יג ע"ב: "אחיו אני ברמאות". לבן נתן ליעקב את שתי בנותיו, האחת תוך רמאות, כדי לנצל עד- תום את שקידתו ומיומנותו של יעקב בגידול הצאן. מיומנות זו – דהיינו תורת מנדל אודות תורשה רצסיבית, ניצל אחר כך יעקב לטובת עצמו כדי לבנות לעצמו עדרים מתוך הוולדות מנומרי-הצבע שנולדו בעדרי לבן. היה זה השכר המוסכם שקיבל יעקב תמורת רעיית עדר לבן, אך הרבה יותר ממה שחישב וציפה לבן. ניצול יֶדע התורשה הוסווה על ידי יעקב במקלות מפוצלים שהוצגו כאילו הם הגורמים לכך. בסופו של דבר, באותו צאן מרובה שיעקב רכש במיומנות רבה אך גם בעמל רב, "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותדד שנתו מעיני" (לא, מ), הוא כיפר על המרמות שעשו כלפיו אחיו; את העדרים מאותו צאן שלח יעקב לעשו בתור "מנחה היא שלוחה לאדוני עשו" (לב, יט), דהיינו מס של כניעה והשתעבדות לאח הגדול שלו יאתה הבכורה. וכך נתפייס האגו של עשו, והניח את יעקב לנפשו, ואף פינה מפניו את ארץ כנען "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (לו, ו).

בהמשך הפרשה מאשים יעקב את לבן, שדרש פיצוי על "גנֻבתי יום" וגם על " גנֻבתי לילה" (לא, לט), כנראה בניגוד לנוהג שפטר רועה מנזקי גניבת לילה, משום מעין 'הבא במחתרת'. כנגד שתי הגניבות, "ויגנֹב יעקב את לב לבן הארמי" (לא, כ) בבורחו בחשאי, "ותגנֹב רחל את התרפים אשר לאביה" (לא, יט), הגדילה רחל בתככיה ובנקמתה, כשאמרה לאביה שהיא יושבת על אותם 'אלוהיו', במצב של טומאה (באמת, או כאמתלא?). כך נוקמת בת באב שחמס את אושרה ואת אהבתה בעבור בצע כסף.

שרשרת הרמאויות נמשכת במשפחה: רבקה ויעקב רימו את יצחק בגדיי עיזים, באו בני יעקב ורימו את אביהם בבגדי עיזים משהשליכו את יוסף; יהודה שהיה פעיל באותה הפקרה, רימתה אותו תמר כלתו בגדי עיזים ובערבון תמורו (ניתן לדון אם מכוּונת השרשרת, או שכך נזדמן במשפחה שעיקר עיסוקה בצאן).

כיצד נדון מעשי מרמה אלה? טהרנֵי מוסר יאמרו: אין המטרה מקדשת את האמצעים; בחיי המעשה הדבר מורכב יותר. את מעשי תמר בוודאי נצדיק, הן בזוהר כבר הושוותה לרות, כמי שעשתה מעשים חריגים כדי לקיים בית ומשפחה. קניית יעקב את הבכורה מעֵשָו היה מעשה ילדוּת, אך מתוך הכרת אמת שאכן ראויה בכורת בית יצחק ליעקב; והראיה: "ויבז עשו את הבכורה" (כה, לד). לא כך בגניבת הברכה, שם לא ויתר עשו ואיים להרוג את יעקב, והלה שילם מחיר כבד כדי לפייס את אחיו הזועם.

גם ההלכה מכירה בהערמות ככלי לגיטימי לפתרון בעיות, ונדמה, שלעיתים השאירה פרצות למען אותן הערמות. כל זאת לגיטימי אך רק כשיש צורך, כגון בהיתר מכירת הקרקעות למען קיום חקלאות התלויה בייצוא. פוסק נבון לא יתיר הערמות-שמיטה בגינות פרטיות, לא הערמות-גרמא של "צומת" לגבי אנשים בריאים ושלא במצבי חירום, ולא מכירת חמץ במשקי בית פרטיים.
 
הנה באה השבת!!!

אחרי הפסקה של שבוע הוא חוזר. שרשור השבת של הפורום מגיע שוב. אתם יודעים כבר מה יש בו ומה לעשות אז קדימה נצא לדרך.
 
פרשת השבוע פרשת ויצא

והפעם דברי התורה מוקדשים לכל תושבי הדרום הגיבורים, שעומדים בגבורה במצב בטחוני לא פשוט.
לכולכם והלוואי שיהיה שקט במדינה שלנו.
 
לאכול זה טעים וחשוב!!!

אז מה מתבשל ב
ים שלכם השבת? יש משהו מעניין לכבוד השבת החורפית שבאה אלינו? אמא שלי אצלינו כבר כמה ימים ותישאר גם לשבת וזה מה שיהיה וכרגיל מה שמסומן ב
כבר מוכן:
לערב:
סלט סלק וסלט חצילים ששניהם קנויים.
גזר מרוקאי.
טחינה.
מרק עדשים שיהיה לשתי הארוחות.
קציצות אפויות על בצל.
אורז צהוב.
פירות שנקנו היום.
עוגה שנקנתה היום.
לצהריים:
סלטים מהערב.
מרק מהערב.
חמין.
קינוחים מהערב.
 
הנה שיר יפה

השבוע השיר קשור גם לפרשה והמילים לפחות הפזמון מאד מאד אקטואליות, השיר נקרא יעקב התמים או בשמו היותר ידוע אל תירא ישראל וממה שקראתי זה השיר הראשון שאביהו מדינה כתב והלחין והנה המילים שכמו שכתבתי הן מאד מאד אקטואליות.
 

חוטהשני

New member
הפעם הגעתי בזמן
זה מה שקורה בסוף שבוע חורפי שלא רוצים לצאת מהבית... ביחוד שכל השבוע הזה היה מאד מוזר... אנחנו בשרון היינו במתח מה יהיה (יש לי משפחה בדרום, אחיינים בצבא ועוד...) אך לא שמענו שום אזעקה...

אגב, כל אחד יכול לכתוב את ההמלצות שלו.
לצערי לא כל שבוע אני מספיקה לקרא ספר


אני עכשיו קוראת את 'כשנשארו לבד' של אלון אלטרס.
הספר הגיע אלינו לספריה, ראיתי אותו לשניה וזכרתי ששמעתי עליו - ובאמת בראש השנה הספר הופיעה בסקירה שערך מקור ראשון (גליון מוצ"ש). בנוסף גם זכרתי שקראתי ספרים אחרים של הסופר ונהנתי מהם - (לא בטוחה שהם נחשבים לצנועים לפחות לא השני..) הראשון היה 'הנקמה של מאריצ'יקה' (הוצאת זמורה, ביתן)
בו הוא תיאר את אימו התופרת העולה מרומניה.
הספר היה בעיני מאד מרגש.

הספר השני היה 'השמלה השחורה של אודליה' (הוצאת הקיבוץ המאוחד- ספרי סימן קריאה).

הספר שאני קוראת עכשיו הוא מעין המשך של הספר הראשון - לדעתי הוא לא בדיוק המשך אבל הוא מתאר את המצב שקורה בבית כשאמו נפטרה.
הספר (ולפי כתבה שראיתי גם בספרים הקודמים) הוא סוג של אוטוביוגרפיה - אם כי כסופר לדעתי הוא גם נותן המון לדמיון...

הספר 'כנשארנו לבד' הגיע לספריה ולפתע נעלם. השבוע ראיתי אותו בין הספרים שמיועדים להחזרה לחנות והתפלאתי - כי זכרתי שנהנתי מהספרים שלו.
לקחתי את הספר לסקירה והתחלתי לקרוא אותו. הספר, כפי שציינתי מתאר את החיים אחרי מות האמא.
עם האבא היה קשר מאד רופף והאבא היא דמות די פסיבית (לפחות ממה שאני קוראת)
גם מצאתי בראיון שנערך לאלון שהקשר עם אביו די רעוע....
http://www.haaretz.co.il/misc/1.793096

סה"כ הספר בעיני כתוב נחמד. אולי פחות מקודמיו אבל עדיין טוב.

עברתי גם על סקירות אחרות על הספר ומצאתי שהוא סה"כ טוב - אולי פחות טוב מקודמיו (עוד לא הגעתי לחלק השני של הספר - על איטליה שאומרים שהוא פחות טוב... אבל אני מניחה שהוא יהיה גם טוב.)
 
למעלה