שרשור שאלות לרב יובל שרלו

שלום כבוד הרב,

ראשית אודה על נכונותו של הרב להתארח בפורום שלנו. השאלה הראשונה שהייתי רוצה לשאול את כב' הרב- היא על חינוך ילדינו ליחס נכון לשאינם שומרי תומ"צ. היות ששני אחים שלי ושני אחים של אישי אינם שומרי תומ"צ באופן מוצהר- עולות לנו שאלות לא פשוטות עם הילדים שלנו. הבכור שלי (בן 4.5) שואל הרבה שאלות, מנסה בתום ילדותי מתוק למנוע מהם לחלל שבת (למשל, קרה שאחרי סעודת שבת אחד הגיסים קם לצאת והבן שלי ממש לקח לו את המפתח של הרכב מהיד, הסביר לו שוב ושוב שזה מוקצה וניסה לחסום לו את הדלת לצאת....) או לעיתים מנסה "להדמות להם" (מוריד את הכיפה, מצהיר שלא יהיה דתי, מסרב לברך ברכת המזון..) איך מעבירים מסר חינוכי ליחס נכון ובריא? לומר שהם לא יודעים וכו' זה שקר מבחינתנו- מכוון שהם דתל"שים, לא "תנוקות שנשבו", מאידך- אני לא יודעת כמה זה נכון ומתאים לגילו להכנס לאזורים אפורים של כפירה וכדו'? (להתרחק מהם- לא אופציה נכונה בעינינו בכלל, כמובן). ובאופן ספציפי לברכת המזון- כשאנחנו אוכלים איתם אצל ההורים סעודות שבת, היות שבני הדודים שלו לא מברכים ורצים לשחק ביחד, נהיה מאוד קשה לגייס אותו לברך ברכת המזון. האם נכון "להכריח" אותו? או שזה יוצר סתם אנטי. האם נכון להרשות לו לברך אז רק ברכה ראשונה של ברכת המזון? לוותר בכלל? מצד שני - הוא יתרגל לזילות מסויימת של הקפדה על תומ"צ לידם ובכלל- אם לעיתים מותר לא לברך... וזה בטח רק תחילת השאלות והבעיות שיתעוררו בהמשך איתם...
 
חינוך הילדים כשיש דתלשי"ם

כמובן שקשה לעסוק בשאלה כה כבדת משקל בהודעה קצרה. ברם, נראה לי כי ניתן לומר דבר מה עקרוני: אין דרך חינוכית טובה יותר מאשר האמת. צריך לומר לילדים כי אנחנו בחרנו באמת כי היא האמת, וכי הם בחרו בדרך אחרת, ואנחנו לא מנסים להכריח אותם לעשות משהו אחר, אלא הם יבחרו את דרכם, ואנחנו נבחר את דרכנו. כשלא עושים מדבר מה בעיה אלא מדברים בישרות ובפשטות - מצליחים בדרך כלל יותר. הילדים שלנו בריאים הרבה יותר והם יכולים לעמוד במציאות פשוטה שהיא האמת
 
ברכת המזון

אין טעם של ממש לכפות עליו בהתארחות במקום אחר. בכלל, לא מנסים לחנך במקום אחר, וגם מנסים שלא לכפות במצבים שלילד קשה מאוד לברך. אולם, מדברים על כך בבית, ומחזקים את הברכות, ואומרים לו כי כשהוא יהיה גדול - הוא יברך אפילו כשבני הדודים נמצאים. כך הופכים זאת לאתגר.
 
שאלה 2- דחיית טבילה

יצא לנו לדון פה בפורום על העניין של דחית טבילה ביום אחד, במצבים של חוסר נוחות משמעותי (למשל בחגים כשמתארחים ומארחים, בלילות של ארועים משפחתיים). מתוך הכרה בחשיבות הזוגית וההלכתית שלא לדחות טבילה אפילו ביום. מאידך תהינו האם זה אכן דורש שאלת רב, או שזו החלטה זוגית. אם ההלכה מכירה באפשרות לדחות בשל כורח, האם רב אמור להחליט עד כמה חוסר הנעימות של האשה מוצדק?
 
זו שאלה זוגית ולא שאלה רבנית

כיוון שנפסק כי טבילה בזמנה אינה מצווה - אין זו שאלה הלכתית. אני מבקש להדגיש כי עמדתי היא שבני זוג צריכים בדרך כלל לעשות "שמיניות באוויר" כדי שהטבילה תהיה בזמן. כך הם מחברים האחד את השני, ומדגישים כי מחד גיסא הם שומרים בקפדנות על ההלכה, ומאידך גיסא אפילו יום אחד חשוב להם והם לא מחמיצים כל הזדמנות לקשר ביניהם. צריך להתאמץ לצורך כך. אבל, אם אין דרך לעשות זאת, או שזה לא צנוע, או שזה לא נעים בצורה משמעותית וכדו' - מותר לדחות, ואין צורך לשאול רב
 

שרונס21

New member
לכב' הרב שרלו.

ראשית, תודה על הזמן והנכונות שאתה מקדיש לנו בארוח זה. ולדלמה שלנו: חמותי היא אשה שלא מעניקה חם ואהבה, היא עצמה מעידה על כך. עד היום דבר זה לא הפריע לי כלל, ובעלי למד לחיות עם זה במשך השנים עוד מילדותו. לנו שני ילדים. לבכורה בת ה-4 הענין הנ"ל מפריע מאד. זו ילדה שאוהבת חם וחבוקים ללא גבול. היא מקבלת זאת בשפע ועדיין מפריע לה שזה חסר מהסבתא. היא אומרת שסבתא XXXX לא אוהבת אותה, לא מחבקת ולא מנשקת. וגם היא (הילדה) לא אוהבת אותה וממש בוכה כשאנו נוסעים אליהם. כמה שנסביר לילדה שסבתא אוהבת בלב, היא לא מקבלת את זה. בעלי מסרב לדבר עם אימו בצורה יפה ונמוסית. הוא מעולם לא ערך שיחה רצינית עם הוריו, קשריו דלים מאד וזהו מצב דו סטרי, לצערי. מבחינתו אין לו מניעה שאני אקים שיחה זו. מה עלי לעשות? לדבר עם החמות שתחבק ותנשק כי לילדה זה חשוב וחסר?? (הפחד שלי בצעד זה שהדברים לא יתקבלו בצורה יפה כמו אם הבן ילך וידבר עם אימו) להתעקש עם הבעל שיערוך הוא איתה דיבור רציני? פשוט להעלים עין והדברים יסתדרו כשהילדה תגדל ותבין? או אופציה אחרת שלא חשבתי עליה.....? תודה רבה.
 
זו שאלה שכל תשובה עליה יכולה להיות נכונה.

קשה לדעת מהו הדבר הנכון שיש לעשות זאת. נראה מתוך דברייך שלך (ואני משמש כאן רק כמשקיף) כי הסיכוי היחידי הוא שאת תדברי איתה. אולם לא במתקפה ולא בתלונה, אלא בדיבור המתחיל בנושא "כמה שילדים צריכים חיבוק ואהבה" ואת מדברת על עצמך שכל פעם את רואה את זה מחדש וכדו'. אם זה יעורר דיון, או שיעורר שינוי בהתנהגות וכדו' - זה טוב. אם לא - אפשר שבאמת היא לא יכולה להשתנות, ואז אומרים לילדה שזה המצב, וכואבים איתה ביחד עד שתגדל.
 
שלום כבוד הרב

יש לי חבר, דתי, שביתו הביאה הביתה בחור חילוני. הוא התנגד בכל תוקף לקשר ביניהם, אך הנערה עקשנית ואינה מוכנה לוותר. כיתד היית מייעץ לו להתמודד עם המצב? מה עליו לעשות? איך אפשר להביא את העניין לכדי פיתרון?
 
בעניינים משפחתיים צריך ללכת על קצות האצבעות

הוא הולך על גשר צר מאוד. אפשר שהוא יגרום לביתו לעזוב את החבר; אפשר חס ושלום שהוא יפסיד את הקשר עם ביתו. אני נוהג בדרך כלל לעשות דברים אחרים: נקודת המוצא שלו צריכה להיות שבסופו של דבר - מה שביתו תחליט זה מה שיהיה. את זה הוא גם צריך לומר לה. הוא צריך לומר לה כי אם בסופו של דבר תחליט להינשא לבחור - הם "יבלעו" את זה כי היא ביתם. רק מנקודת מוצא זו אפשר להתקדם. אז הוא יכול להציע לה להקשיב לו, לאשתו, לסביבה, לקרוא תשובות שונות באתרים על סוגיה זו, לנסות לשכנע וכדו'. אני חושב שאין דרך אחרת.
 

Tamara האחת

New member
שאלה לרב

מה דעתך על נישואים רפורמיים? האם הם נוגדים את ההלכה היהודית?
 
בוודאי

הם למעשה לא נישואים על פי ההלכה. אין בהם את היסודות שקבעה ההלכה לגבי נישואין, והם משרטטים דרך אחרת לחלוטין להקמת משפחה.
 
שלום רב

תודה למנהלת על היוזמה הנפלאה. אני נשואה 11 שנים ואם לשני ילדים, בני 9 ו 7. הילדים מסרבים להתפלל באופן שיטתי. איך אפשר לשכנע אותם לעשות זאת, בלי לגרום להם לאנטי?
 
חינוך זה מקצוע שאין לנו נוסחאות

אני יכול לומר מה למדתי מניסיוני, אולם גם הוא מוגבל. אני למדתי כי הדרך הטובה ביותר היא להתקדם איתם אט אט. להחליט כי בגיל 10 כל אחד ילך לתפילה אחת במניין. ובגיל 11 לשתיים. ולקראת בר המצווה - לכל התפילות. וזה יהיה בעידוד שלהם, ובהצבת יעד שגם הם רוצים להיות בו. אינני מכיר דרך שתכריח להתפלל. צריך גם לא להפוך את התפילה לעונש.
 

Miss RP

New member
בנושא גישור בין חילונים לדתיים

שלום, אני בחורה חילונית והכרתי לאחרונה בחור (אפשר לומר בן זוג) שמגדיר עצמו כמסורתי. הוא הולך בשבתות לבית הכנסת, וביקש שאבוא פעם לתפילה. האמת שהייתי כמה פעמים בבית כנסת ואני לא מתחברת לזה, איך בכל זאת אפשר לגשר כאן? תודה לך
 
יש הרבה אפשרויות

עומדות בפנייך הרבה אפשרויות, ולמעשה הדבר תלוי במבנה הזוגיות שלכם. מקצה עד קצה. אתם יכולים להחליט כי את לא מתחברת, ולא כופים האחד על השני. את יכולה להחליט כי למענו את תבואי, על אף שזה לא מדבר אלייך. את יכולה להחליט כי כדי שתבנו משהו משותף את תנסי להיפתח לחוויה, ולא תהיי נגדה. כאמור, יש הרבה אפשרויות, ובדרך זו כל זוג צריך לגשר על הרבה פערים שיש ביניהם
 
אין לנו כלים לדעת מה הקב"ה רוצה

אנחנו צריכים לנסות. כל הזמן. להיות בנויים בדרך בה ראוי להיות בנוי - משפחתי. ואין מתייאשים עד שכבר ממש אי אפשר. והקב"ה ? הוא יעשה הטוב בעיניו. כל טוב ושמחנו בשמחות
 

kudZu

New member
בן למשפחה חוזרת בתשובה

שלום לך כבוד הרב יובל שרלו! הורי חזרו בתשובה והם לוחצים עלי למצוא אישה ולהתחתן (בן 22). אני לא מעוניין בשידוך והאמת שאני גם לא רואה את עצמי מתחתן בשנה-שנתים הקרובים. איך מסבירים את זה להורים כדי שיבינו? חן חן לך
 
בנושאי חתונה אתה אוטונומי

אתה צריך לעמוד על דעתך, ואם באמת אתה לא רוצה ולא בשל - לא להיכנס לנישואין שלא ברצונך. הדבר חשוב גם לחיי החרות שלך, גם לאלה של אשתך המיועדת, ולמעשה גם לקשר עם ההורים. נישואין אינם נעשים בלחץ של ההורים. השולחן ערוך פוסק כי אם ההורים רוצים לחתן את בנם או בתם עם מישהו, וזה לא מתאים לו - אין הוא חייב לשמוע בקולם. כמובן, הכל בעדינות ובחיפוש שלום, ולא תוך מריבה
 
למעלה