ייעוץ הדרכה ולינה - מיכל אודה להתייחסותך

לונגל

New member
ייעוץ הדרכה ולינה - מיכל אודה להתייחסותך

מיחידת הסיוע שלחו אותנו ליעוץ לגבי לינה אני כבר אמרתי דעתי שהאבא רוצה לקחת את הילד ללינה רק בגלל שקשה לו עם הנסיעות פגישה ראשונה היתה איתי לבד ושניה שלו לבד המטפלת אמרה לי עליו שהוא ילדותי, שאלה למה לא קונה לו, למה לא לוקח להצגות והוסיפה ואמרה שלא מוצא חן בעיניה הענין שהוא מקטר על הנסיעות , דלק ובגלל זה רוצה לקחת אותו ללינה (כמו שחשבתי) אמרה לי שהיא מציעה ל"דחוף" את הילד לשם יותר , לתת פעם בשבוע + סוף שבוע לקחת ולהחזיר מהגן אמרה שהיא יודעת שהילד הכי יקר לי בעולם וביקשה במילים מסויימות לסמוך עליה. מאחר וכבר כתבתי כאן את סיפורי ומאחר ואני עצמי כפי שכתבתי לא שלמה עם הסיבות שהאבא רוצה לקחת אותו ללינה, מאחר והילד שלי לא כל כך שמח ללכת לאבא (נעזוב רגע את ההאשמות רגע - פלייס) מה הייתם מציעים לעשות? ללכת עם המטפלת , לתת לאבא את ההזדמנות וכך לדעת באמת מה הכוונות שלו (בטוחה שלא יסכים !!!) או להגיד שאני לא מוכנה וזה יותר מידיי כי זה באמת מה שאני חושבת. דבר נוסף ביום שישי בא לקחת את הילד מהבית. הגיע במקום בשעה 13 בשעה 16:30 הילד אמר שלא רוצה ללכת ובכ"ז ניסיתי לשכנע אותו כשהגיע הורדתי איתו ביחד צעצוע גדול על מנת שילך אבל הוא לא רצה, בכה ובכה האבא סרב לוותר (אני יודעת שהיה איזשהו ארוע) וניסה בכוח לקשור אותו לכסא אני לא הסכמתי ולקחתי אותו , אמרתי לו אני מתנצל אבל אי אפשר בכוח, הפעם נוותר ביום ראשון , מייד התקשר להלשין עליי למטפלת התקשרתי אליו ושאלתי למה? הרי שבועיים קודם אתה אמרת שאתה לא לוקח כי הוא בוכה. למה אתה כן ואני לא. אמר לי טעיתי כל היועצים אמרו שצריך לקחת ילד גם אם בוכה (לא יודעת בדיוק מאיפה הביא את זה) אמרתי לו שמהיום אין יותר ייעוץ לבד זה רק ביחד. או שיהיה אפקטיבי או שאני לא משתתפת ולאן נגיע אם על כל פיפס נרוץ לעו"ס. הסברתי לו ששנינו יחד באותה סירה, אני באה לקראתך , אז הוא לא הלך אז מה ? למטפלת אמרתי שאם הטיפול לא יהיה ביחד אני לא מגיעה , שיגיע להלשין עליי לבד גם באתי לקראתו וחיכתי עד אבע וחצי, גם הורדתי למטה ומה הוא רוצה שאני אכריח את הילד בכוח ללכת איתו היום הוא לקח מהגן, שלחתי הודעה לדעת מה איתו? ולא ענה לי תמיד הייתי טובה מידיי איתו ואכלתי קש, זה הטיפוס וימי התום כנראה שהגיע הזמן שיסתיימו מקווה שיהיה רק טוב. תודה
 

תומר788

New member
בלי האשמות

את לא מבינה- איזה מזל יש לך שהוא פנה לאותה יועצת. את לא יודעת כמה זה קשה- ואני בתור גבר אומר את זה- ללכת לקבל עיצה ממשהי שאתה לא מכיר. את צריכה לומר תודה שהוא משתף פעולה והולך להתייעצות, שהוא לא אפאתי- תשימי לב- ואני חושב שכאן מיכל תסכים איתי- הוא אפאתי אולי אליך ולא נעים כלפייך- אבל לא לילד- תעשי אלף אלפי הבדלות. את צריכה להיות מאושרת שהבן אדם נלחם לראות את הילד שלו- תפיקי מזה לקחים חיוביים ולא שליליים. ואגב- לגבי מה שאת אומרת שהמטפלת אומרת עליו- אסור לה והיא עלולה לאבד את הרשיון שלה- חסיון מטפל מטופל קוראים לזה... היא ממש אמרה לך את הדברים הללו או שאת הבנת את זה מהטונציה שלה? אגב- למה את לא לוקחת את עיצותיה? למה את ממשיכה להלחם? את מבינה שהבן שלך מרגיש אותך? ואת החרדה שבה את נמצאת?? אני וכל יושבי פורום זה יכולים להרגיש את החרדות שלך- תתאפסי על הרגשות וגם אם הוא בוכה- אז מה? הוא קטן והוא לא מחליט על מי ייקח אותו ומתי- יש גבול בין ללכת עם האינטואיציה לבין הרגשות שלך- הסדרי ראייה אמורים להיות קבועים ומסודרים ואני לא מדבר על שעה לפה או לשם- תחשבי- אם הוא לא ייקח את הילד בסופי השבוע- מה יישאר לו? איך הוא אמור לבנות קשר עם ילד מכמה שעות בשבוע איתו? אחר כך את מתפלאת למה הילד לא רוצה ללכת? הוא כמו איזה דוד זר שהוא רואה פעם ב... בכל אופן- תשמחי על הבקשת עזרה שלו- ואולי כדאי שגם את תתחילי לפעול לפיה- אחרי הכל- לא סתם הפנו אותך... ראו שיש בעיה וקישרו אותך לאדם המתאים לפתרון בעיה זו. בהצלחה.
 

לונגל

New member
היי תומר

קודם כל תודה על התגובה , אני מרגישה שאתה מדבר לעניין שלא תבין לא נכון אני לגמרי מעריכה את הבנ"א שבא מרחק נסיעה של 50 דקות ולא מפספס מפגש עם הבן שלו כמעט אף פעם אני משתדלת להיות איתו מאוד בסדר, למרות ההיסטוריה הלא נעימה שלנו נכון את החרדות שלי אפשר להרגיש, כבר אמרו לי את זה כל כך הרבה פעמיים שאני לא חייה, שאני אמא טוטאלית וכו' טובת הילד שלי קודמת לכל והסיבה לכל החרדות שלי נובעת בעיקר מדבר אחד והוא: שבתחילת הקשר האב זרק לי שאני הכרחתי אותו להסדרי ראייה הללו וכעבור שנתיים אמר לי לא רציתי אותך ואת ההריון הזה זה נותן לי תחושה שהוא בא כי הוא חייב, כי הוא משלם מזונות, כאילו מין תמורה בעד האגרה זה גורם לי להרגשה זיפתית , כמובן שכל בכי נותן לי להרגיש אמא חרא כי הרי אני תבעתי ואני מניחה שאתה מבין את ההשלכות וכן המטפלת ממש אמרה לי את הדברים האלה וכאילו חזקה אצלי את החרדות שהוא באמת בא רק כדי לסמן וי אני מרגישה שמעבר לכל מה שהוא מרגיש אליי אתה צודק ולילד הוא דואג ואכפת לו ואני באמת צריכה לעשות את ההבדל אני שוקלת בחיוב את ההצעה לתת לו יותר זמן וימים ושישי שבת עם הילד אין לי עם זה בעיה, אני רק רוצה לדעת שזה בא מהמקום הנכון הבטחתי לו ללכת לקראתו וגם לוותר במזונות אולי זה אפילו בשבילי יותר שארגיש יותר טוב והוא קיבל את זה מאוד יפה הציע שאני אשים במקום בתוכנית חסכון. אני כל הזמן בודקת אותו כי והוא מוכיח את עצמו שוב ושוב אפילו עכשיו חזר מאושר עם עוגיות שהכינו יחד , כנראה שהטיפול עושה טוב. למדתי להיות בחיים פחות צודקת ויותר חכמה, לקח חשוב ביותר ואני מקווה שאחרות ילמדו מהנסיון שלי תודה תומר, הקול שלך מאוד הגיוני
 

תומר788

New member
היי

ובכן- לבסוף למי החלטתם ללכת? אני זוכר שאז התלבטת- אז אולי תוכלי לעזור ליושבי הפורום המתחבטים בבעיות דומות ללכת ליועצת זו גם כן- האם היא יושבת במרכז הארץ? זה יעזור להרבה שגם תקועים עם המון שאלות ללא עזרה אמיתית ראויה.
 

לונגל

New member
היי תומר

בהחלט אשמח לעדכן ולהמליץ אבל נראה לי שעדיין אינני יודעת לאן הרוח נושבת ברגע שיהיה לי מושג אשמח לעדכן כרגע הדבר הטוב הוא שאנחנו הולכים, העניין שכל אחד בנפרד ולכן אין לי שמץ מושג אז חבל להטעות אמשיך לעדכן.
 
מטפלת הורית ומה שבינו לבינה

ראשית, צר לי על האיחור בתשובה. הסבר: הימים עפים לי בלי שארגיש. מידי יום אני מתכננת להיכנס לפורום, ממתינה לסוף היום אחרי כל המחוייבויות שאי אפשר לדחות ובסוף קורסת... - כך כמעט כל יום. עכשיו לענין - לפי הנסיבות שתארת בהודעתך - לא משנה הסיבה שבגינה האב רוצה לקחת את הילד ללינה או בסופשבוע. הדבר החשוב הוא שתשימי לב אם האב טוב לילד ואם לילד טוב עם האב. נראה לי מדברייך הקודמים ומהודעתך זו שהאב טוב לילד. אולי הילד לא מת ללכת לאב, אבל לא זיהיתי עד כה סיבה רצינית למה לא. אז נראה לי שאין מניעה שיקח ליותר זמן, גם לינה וגם לסופשבוע. אילו אני הייתי במקומך הייתי קופצת על המציאה - שיקח את הילד, גם ללינה וגם לסופש וגם למחצית החגים או אפילו יותר. ואת, לכי לנוח, צברי שעות שינה, צאי עם חברות והכירי גבר(ים) חדש(ים). אפשר גם לחדש תחביבים ישנים או לבנות חדשים. בקיצור, תיהני מהחיים. יש לך מזל שהאב מעוניין ומסוגל לקחת את הילד. נכון הוא שתצטרכי להתמודד עם מורכבויות של אישתו החדשה כגורם בבית אבל כבר דיברנו איך להתמודד עם זה וגם עם מניפולציות או אפילו מצוקות אמיתיות של הילד. כל הקשיים האלה לא מצדיקים למנוע מהאב יותר שעות ויותר ימים עם הילד. זאת דעתי. זאת הבנתי. זה נסיוני. לגבי המטפלת, אנא הדגישי שמדובר במטפלת הורית ולא איזו שמרטפית (לרגע התבלבלתי..) לגבי מה שאמרה לך המטפלת, שמעי והסכיתי. זה באמת לא אתי לומר לך את הדברים האלה אבל אלה גם לא עניינים רציניים. זכרי שאין לך שליטה על הילד כשהוא עם האב. כל עוד האב לא נוהג כלפיו באלימות - תני לו לחנך את הילד בדרכו. כל אחד מההורים נותן מה שהוא יודעומה שהוא יכול ועם זה צריך לחיות. אני דווקא שמחה מהחלק האחרון של מכתבך - את נשמעת לי אסרטיבית ואני יודעת שאת יכולה להיות כזו. יפה מאוד שהעמדת אותו בפני איום שאם לא תתייעצו יחד את תרוצי לפקידת הסעד וכמובן שזה לא אינטרס של אף אחד, גם לא של האב. למרות זאת, זכרי שגם אם יש מטפלת הורית משותפת, לפעמים נחוץ וכדאי לקיים פגישות אישיות. גם מגשר מקיים פגישות ביחד ולחוד עם הצדדים. יש היגיון כיוון שיש דברים שהצדדים יכולים להוציא החוצה רק כשהם לבד, החששות האמיתיים, הדעות האמיתיות וכדומה. בכלל, מצבים של שתי מטפלות לשני הורים הם נפוצים. אם את רוצה מטפלת אחת - זה בסדר אבל אולי מידי פעם כדאי להחליט על פגישה אישית. שוב, אני שמחה על הטון הדעתני שלך בסוף ואני גם שמחה שתגובותיו של תומר להודעתך הזו מעניקים לך תמיכה ועזרה . ממש שמחה.
 
למעלה