איי, אוי , יאא ובכלל - החותנת

[einat162]

יפה אמרת !

 

[חביף]

איי, אוי , יאא ובכלל - החותנת

כולנו מכירים סיפורים על משפחות בהן מי שמטפל בזקני המשפחה אינו צאצא ישיר של הזקנ.ה, והצאצאים הישירים נעלמים מהתמונה עד המוות, אז הם מתקבצים כעדת אוכלי נבלות לקבל את חלקם בירושה.
ישנם סיפורים אחרים, כמובן, אבל אותם לא משמיעים לנו, על מסירות נפש של כלה/חתן לחמה/חותנת, כאשר הבן/הבת לא מסוגלים לטפל בהם [ ולא חשובות הסיבות] ומלאכתם מלאכת קודש. הם גם לא מתלוננים בדר"כ על התנהגות צאצאיה.ו האחרים.ות של האמא/האבא.
אני נמצא כיום בסיפור דומה. לא עם העוצמות הרגשיות שתיארתי בשתי הפסקות הקודמות, אבל עם חותנת אנוכית שמרוכזת בעצמה לגמרי ומשוכנעת שהיא "מלכת אנגליה" לפחות

. אני רואה את זה כחלק אינטגרלי מחיי הנישואים והשותפות שהתחייבנו להם, עת החלטנו להתחתן ולהביא ילדים יחד.
איך אתם מתייחסות.ים לחותן/חם;חותנת/חמות שלכם? איך אתם רואים את עצמכם עת הם מזדקנים וזקוקים לטיפול רב יותר?

 

[1precious1]

אז ככה

אני חייב לומר שלמזלי עברתי חינוך מחדש בתחום ע"י זוגתי.
נתחיל בזה שאני חושב שרמת המחוייבות המוסרית של אישתי לזקני המשפחה גדולה לאין ארוך משלי.
בשיחה שהייתה לנו פעם היא הראתה נכונות של מובן מאליו שאם אחד מהורי יעפוך להיות נזקק ובודד עד לרמה שצריך לאכלס אותם אז זה ברור שאנחנו נפנה לו/לה חדר במידת הצורך.
לי זה אף פעם לא היה מובן מאליו, אפילו לא כלפי ההורים שלי.
אני חשבתי והאמנתי שזה "טבעי יותר" לעזור להם סיעודית, "לשלוח אותם לבית אבות" או להביא להם "פיליפינית 24/7" מאשר להביא אותם אלי הביתה.

לגבי החותנת שלי, מתברר שהיחס שלי אליה השתנה עם השנים והפך לחלק אינטגרלי ככל שעברו השנים.
כנראה עניין של אמון וה"תכלס" מה היה היחס בינינו וההתפתחות של מערכת היחסים עד היום.
החותנת שלי הוכיחה את עצמה מעל ומעבר להיותה ראויה בזכות ולא בחסד שנטפל בה בכל דרך אפשרית ברגע שהיא תזדקק לכך.

 

[מחברת מילים]

מאוד תלוי

לצערי כבר אין לי חותן/חותנת, הם גם נפטרו במצב שלא הצריך התלבטות כמו שתיארת, אז אני יכולה להתיחס רק למצב של הורי, שאם יגיע היום שבו הם יהיו נזקקים, ואני ואחי נצטרך להחליט מה עושים. ראשית, כל עוד הם בדעה צלולה, צריך לשאול אותם מה הם מעדיפים - לכל דרך יש יתרונות וחסרונות. אמא שלי למשל אמרה לנו לפני שנים שהיא ממש משתוקקת לגור בדיור מוגן, גם כדי לא להיות לנטל וגם כדי להנות מהפינוקים ששם. סבתא שלי לא היתה מוכנה לשמוע על כך, אבל כשנאלצה לעבור לבית אבות, כבר אי אפשר היה להחזיר אותה לביקורים בבית מרב שהיה לה טוב שם.
הדבר הכי חשוב לדעתי הוא לזכור שהילדים שלנו ינהגו בנו לפחות כמו שאנו נדאג לזקנינו. אם נזלזל ברצונות שלהם, או נסייע להם בפנים חמוצות, זה מה שהם ילמדו לעשות. לכן, אנחנו חייבים לגלות סוג של הכרת הטוב כלפי זקנינו, למרות שהם לא חפים מטעיות או יש להם אופי לא משהו, עצם העובדה שהם גידלו אותנו או את בן הזוג שלנו, מזכה אותם בכבוד. לא אמרתי שזה קל, אבל לטווח הארוך זה נראה לי שווה את זה.

 

[חביף]

היום היא אמרה לי כך:

תודה לך. הבת שלי אולי חייבת [ והתכוונה חייבת], אבל אתה לא חייב לי כלום, וכמה אתה עוזר לי וכו' וכו'
הודיתי לה כמובן, וביודעי כמה בתה נעלבת מחוסר הכרת התודה הבסיסית והתחושה ש"הכל מגיע לה", אמרתי לה - אני מסתובב כאן כבר שלושה שבועות. מעט מאוד ילדים באים לבקר את הזקנים. כולם או לבד או עם הפיליפינים. אף אחד לא חייב כלום לאף אחד, וגם הבת שלך לא באמת חייבת לך. ואת לא טורחת להגיד לה מילה אחת טובה. למה? את רוצה שהיא כל הזמן תהיה מתוסכלת? לא, מה פת'ום, ענתה לי. אז תגידי לה תודה על מה שהיא עושה בשבילך, היום היא באה אלייך, אני אשאל אותך.

הערה חשובה
---------------------
החלטתי לאור העובדה שחותנתי לא סוכרת פיה, אומרת הכל, חלק מהדברים גם ברשעות רבה, שגם אני צריך להיות ישיר וחשוף, לומר את מה שאני חושב ללא יפוי של כלום. נראה לי שסוג התקשורת הזה נוח לה מאוד, כי הוא מאפשר לה לא לחשוב על תוצאות הדברים שהיא פולטת מהפה, לפעמים גם לא בכוונה.

 

[חייבתלהגיב]

לגבי ההערה - זה שהיא לא סוכרת פיה זה חלק מההזדקנות..

היא לא עושה את זה בכוונה.

 

[חביף]

ויי, את מכירה אותה?

 

[קליט]

זה ממש קשה ומתיש

א) את ממש לא חייבת, החותנת היא לא חלק מהעיסקה. ב) תנסי למצוא פיתרונות טכניים כדי להקל עליכם ג) יש עיצה ששמעתי, כדי לשנות את השני מומלץ שאת תשתני, השאלה במה ? שאלה טובה ד) תנסי למצוא רצון לעניין, ה) יש עיצת פלא לישועות וזה להודות על מה שיש, ככה אומרים אנשים חכמים

 

[נהורית1]

מה עושים עם החותנת?

אני חושבת שזו בעיה של בעלך ומשפחתו. לך יש ילדים ואת ההורים שלך לדאוג להם בבוא הזמן. אם מאד קשה לבעלך וגם אין אחרים שיבואו לעזור תחשבי על בית מוגן או פיליפינית. חבל להיות באוירה כזו מתסכלת.