החלטה

חביף

New member
אספר לך דבר מה

הדרמות בחיים של שנינו אינן מבוססות על חיכוכים בין שנינו. גם לה וגם לי יש מספיק תיקים על הגב מבלי צורך ליצור/להוסיף/לגרום /ליצר תיקים חדשים.
האמונה שלנו בדיבור מוכיחה את עצמה פעם אחר פעם. שנינו רוצינו ועדיין רוצים להיות יחד. שנינו מבינים שעליה על עצים מובילה לטלנובלות, ולפחות אצל שנינו מושגי הנאמנות והבגידה אינם חופפים את אלה של הציבור הרחב [ ונישואינו אינם פתוחים, ומעולם לא הזמנו גלגל חמישי למיטה שלנו - לא מעניין ].
וכן, מבלי לנקר עיניים - החיים שלי דבש, בהתחשב בכל מה שאינו "דבש".
 

חביף

New member
ההנחה הסמויה שלי היא - אין מחלוקת בלתי פתירה

אם מעונינים מספיק בפתרונהּ.
אם מעונינים והיא איננה נפתרת - יש מקצוענים שמקבלים כסף בשביל זה, או ישנה רבנות, או ישנם שמכים ורוצחים.
 

חביף

New member
נו, ב'מת.. עכשיו אני חושש שלך

יש אג'נדה סמויה, שאיה קשורה כלל וןעיקר לנושא אלא לדברים אחרים.
גם הבאת דבריי עד אבסורדום לא מצביעה על היותם בלתי נכונים. ובעיקר כיוון שדברתי רק עליי ועל בת זוגי.
וכיוון שאתה קצת מעוות דבריי בענין רצח, אפסיק כאן את הדיון, עד שתתעשת.
 

חביף

New member
אני מבקש סליחה

ברב חפזוני לא טרחתי ולא קראתי את השורה האחרונה בתגובה שלך, וכתבתי תגובה מכוערת ולא ראויה.
אנא קבל התנצלותי.
אריק
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
זו לא הנחה, זה מה שעובד אצלם.

והם כנראה מסוגלים להגיע לעמק השווה מהר מאד.
אבל... זה לא אומר שכל זה יעבוד אצל זוג אחר!
 

La Milagrosa

New member
חחח זה היה הרעיון שלי לנסוע לאיסטנבול, טמבל.

וואו אנשים פה אשכרה לוקים בשכלם ובהבנת הנקרא שלהם, הא?
 

La Milagrosa

New member
כן, לגמרי. אתה מנסה להביך אותי עם דברים שאני עצמי כתבתי?


הרעיון היה שלי, בין היתר כדי לחגוג לבעלי יום הולדת.
נכון שאם זה היה יום הולדת שלי, הייתי אולי מעדיפה יעד אחר. אז מה? למדתי תואר שני בהיסטוריה ואני מאד מאד מתעניינת באיסטנבול, כך שבא לי מאד על הנסיעה הזו, על אף החששות (שהתפוגגו בינתיים, עקב שיחה עם מכר ישראלי שחי בעיר לסירוגין).
אבל אם כבר הבאת את השירשור הזה, רד למטה לתחתית שלו ותראה איזה טמבל אובססיבי יצאת.
 

חביף

New member
החלטה

הנטייה של רבים מאיתנו היא לאחר ריב, גדול או קטן, למצוא מרחק מבן/בת הזוג עד שנתקרר מעט. אחרים מחליטים לקפוץ למיטה, כי make-up סקס נחשב אחד מהטובים. [ מה שמעלה את התמיהה או החשד שישנן מריבות מבוימות לצורך הסקס הזה. ]
בת זוגי ואנוכי החלטנו לפני שנים רבות שלא הולכים לישון כועסים. זה היה קשה לשנינו, כי אני בא מזוג הורים ששיטת המריבה שלהם היתה: צרחות היסטריות, השפלה סביב שולחן הארוחה המשפחתית, שתיקות מייגעות, מניעת סקס.
בת זוגי אף היא הגיעה מתרבות של כעס , שתיקות ומניעת סקס, שם גם עברו לישון על הכורסה בסלון.
היום אנחנו רבים, לא הרבה. ברוב המקרים על שטויות. [ בת זוגי "קונטרול פריק", אני עצלן מונע ע"י מצבי רוח ] ותמיד דקה אחרי ששחררנו קיטור, כעס אנחנו מתנשקים. בגילנו המתקדם כבר לא מהר קופצים אתם יודעים לאן, החיים ממשיכים.
שמנו לב שצאצאינו לא התרגשו מעולם כשרבנו גם נכדותינו לא ממש מתרגשות. בררנו את הדברים עם הצאצאים - זה לא נקרא לריב הם אמרו על מריבות גדולות שלנו בעבר.
איך אצלכם?
 

La Milagrosa

New member
אני יכולה לספור על אצבעות יד אחת את הויכוחים והמריבות שלנו

בשבע השנים שאנחנו זוג. ועוד יישארו לי מספיק אצבעות בתור עודף.
זה שאין לנו ילדים כמובן תורם מאד למספר הנמוך של הוויכוחים (אני בטוחה שסביב חינוך הילדים היו לנו יותר מתחים. אנחנו פשוט יום ולילה ואין מצב שזה לא היה משפיע).
אני חושבת שברגע שיש צעקות, קללות, מילים לא מכבדות, צריך לסגור את הבסטה ולהיפרד.
אנחנו שונאים להתווכח ואוהבים לחיות באהבה ובהרמוניה ביחד.
גם לי לא קל לתפוס מרחק ולתת לכעס להצטנן, אבל לדעתי זו הדרך לסיים ויכוחים בלי נזקים נוספים.
 
ענין אינדבדואלי

אני לא בטוחה שהמתכון שאתה מתאר מתאים לכולם. זה בעיקר ענין אישיותי: יש אנשים שמרפים מן הכעס מהר, ויש כאלו שלוקח להם יותר זמן. מזכיר לי שכשהייתי נשואה לבעלי הראשון נהגתי להאיץ בו לסלוח לי, על מנת שאוכל ללכת לישון רגועה ומפויסת. אני מנסה לא לעשות את זה בפרק הנוכחי. זה נראה לי לא מכבד את החוויה הפנימית של הצד השני.
 
למעלה