ליל הסדר

חביף

New member
ליל הסדר

מייד, בעוד 3 ימים יישבו אנשים סביב שולחן ערוך בכמויות אוכל שלא יתוארו, במגוון בלתי אפשרי כמעט, וידחסו לתוכם כמויות שהיו מפילות שור מרגליו. הכל מכל. גם בשר, וגם עוף, וגם דג, ובצקים, וכדורי קמח מצה, וסלטים טריים, וסלטים מוחמצים, מעובדים, וקינוחים .... ובין לבין גם ישתו בלי סוף, יפתחו חגורה, כפתור, יגהקו, יפליצו בחשאי, ויהיו מרוצים?
אני משתתף באירועי ליל הסדר רק בעשר השנים האחרונות, עת חברה שלנו הזמינה אותנו אליה, לאחר שחמי ע"ה הלך לעולמו, הוריי העבירו עצמם לבית אבות, ולאף אחד לא היה חשק לארוחת חג, בה המשפחה מתכנסת ומתוודעת לעצמה, מחדש.
שם אצל חברתנו קיימו סדר כהלכתו, פחות או יותר. שם למדתי להאביס את עצמי, כי יש לי עיניים גדולות, וגם למדתי לקרוא בהגדה כך, שכולם יקשיבו לשם שינוי להגדה.
בשנה שעברה זה היה אצל בתי וחתני, שם מצפים ממני רק לחבוש כיפה. גם בשנה שעברה אכלתי "בלי הכרה", ומחירי הסוכר - הרעל הזה - התבטאו היטב בי, בכרסי המתנפחת, בעייפות הבלתי נסבלת, בכבדות ובמצב רוח גרוע.
ולא, אף פעם לא היו דרמות מאף סוג. במשפחה שלנו זה לא היה ממש ליל סדר, לא קראו הגדה, לא שמרו על כשרות, סתם ישבו, אכלו וקשקשו. העבירו ערב וחזרו במכונית הביתה.
אצל החברה שלנו, אם היו דרמות הן היו לפני הסדר או אחריו. בזמן הארוחה הכל היה נעים, מצחיק.
השנה, אני מחזיק לי ולבת זוגי אצבעות, שנשאר בבית עקב אירוע מסוים [ אל דאגה, לא מכות, לא מריבות ולא אסון מאף סוג ]. חותנתי שלה אנחנו תמיד דואגים [ ובגללה בין היתר הלכנו לכל לילות הסדר בעשור האחרון ] דאגה להזמין לעצמה מקום בסדר בבית האבות. [ ברור שנשמע כמה היא בכתה, וכמה היא היתה אומללה, וכל מיני דברים איומים שהיא פולטת מדי פעם, אבל למדנו לא לשמוע, כי זה חלק מחווית החג שלה, הקוטראיי ].
חג שמח
 

La Milagrosa

New member
איזה כיף לגור בחו"ל עם בעל לא יהודי

אחד הדברים שבאמת לא סבלתי בחיים בישראל, זה החגים האלו עם הארוחות המשפחתיות.
ובקשר לאוכל: מה אני אגיד לך, אנשים ש"אוכלים בלי הכרה" עד כדי כך שהם צריכים לפתוח כפתור בג'ינס (איכס איזה הרגל מגונה זה), כדאי להם לפתח שליטה עצמית.
הרי אף אחד לא מכריח אף אחד לבלוס כמויות.
חג שמח.
 

חביף

New member
אוי, כמה שאת צודקת בענין הבליסה

אדם בהחלט בסוף מעורר גועל בצמו.
 

La Milagrosa

New member
תשמע, זה לא כזה מסובך.

אני אומרת את זה בתור מי שכבר המון שנים מקפידה על תזונה דיאטתית כל השבוע (רק בשבת מרשה לעצמי לשחרר קצת, וגם אז זה בגבולות ברורים).
אני גם כבר 27 שנה מתנזרת לחלוטין מסוכר (ודבש, וכל מה שמכיל סוכר - לבן או חום, זה לא משנה). האיסור הזה תקף גם בשבתות.
אצלי זה הוכיח את עצמו לפני 13 שנה כשהפסקתי לעשן בלי להשמין גרם, וממשיך להוכיח עצמו כשאני שומרת על משקל נמוך ועל מידת מכנסיים שאי מרוצה ממנה, למרות שאני בגיל בעייתי (46) ולמרות שלא נולדתי עם גנטיקה מעוררת קנאה של אחת שיכולה לאכול מה שבא לה בלי לעלות במשקל.
שליטה עצמית זה כל הסיפור. זה לא כזה קשה כמו שזה נראה, וכשאתה מתרגל זה בכלל לא סיפור.
וזה שווה את המאמץ- תאמין לי שזה שווה.
אוכל זה ממש לא מרכז החיים.
 

חביף

New member
אמ'שלי אללה ירחמה

נהגה לומר שחבל רק על מתים ומשתכחים.
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
לילה בסדר


כן, עוד יומיים.... אני רק נזכרת בכמה עבודה עוד יש לי...
לצערי, אין לי חשק לחגים בשלוש שנים האחרונות. לאחר שאמי הלכה לעולמה אין כל כך חשק לחגוג ויש רצון עז לדלג עליהם. אבל אין ברירה ויש משפחה ואבא (שישאר לבד על גופתי המתה).

מכירה מקרוב את כמויות האוכל. למרות שאנחנו נפגשים אצל אבי ומחלקים (מנסים..) את ההכנות בינינו, כל אחד מכין כמויות (מה לעשות, רגילים מאמא). אני מעכשו חושבת איך אני הולכת לקחת את הסירים, סלטים, תוספות, יין....כאב ראש.

אבל, עיניים גדולות ובטן קטנה. אחרי הברכות התיאבון יורד (מעט) וכל אחד בוחר מה הוא רוצה לאכול, או בוחר לטעום קצת מכל דבר. כך אוכלים במידה. אני חושבת שאמא הרגילה אותנו כך. השולחן היה מלא כל טוב, סלטים, תוספות, אך לגבי המנה העיקרית היא הייתה שואלת כל אחד לפני :" מה תרצה: עוף, דג, בשר, קציצות, שניצל....."
כך היה באמת סדר (אפרופו ליל הסדר) ואכילה שפויה.

חג שמח וטעים
 
למעלה