עשינו טעות או שזה בלתי נמנע?

באמת יצאתי בזול

לא היו לזה סיכויים להצליח. זה היה ברור לי מההתחלה.
למען האמת, זה היה אמור להיכשל בחודש הראשון, השני או השלישי, זה שהעניין הזה נמשך שנתיים זה היה הרבה מעבר למה שתיארתי שיהיה.

בכלל, זה לא היה אמור להיות יותר מכמה מפגשים קלילים. לא היה אמור להיות שונה מכל סטוץ ששוכחים ממנו אחרי שבוע. ולא היה אמור להשליך על החיים או על השגרה כפי שמפגשים קצרצרים אחרים לא השליכו ולא השפיעו.

התגובה שלך עושה הרבה הגיון במישור הריאלי / רציונלי. אבל בקשר הזה לא היה שום דבר רציונלי. שום דבר קונסטרוקטיבי. שום דבר מועיל. וגם אף אחד לא בנה על כך שאיזושהי אהבה תנצח. זאת היתה אובססיה בלי שום הגיון, תוחלת או סיכוי. זה היה חד וחלק הרס עצמי. אם רוצים להשוות את את זה למשהו, אז תשווי את זה להתמכרות בה המכור מודע, רציונלית, לנזק שזה עושה לו, אבל לא מסוגל להפסיק.

ובאמת יצאתי בזול.
 
עשינו טעות או שזה בלתי נמנע?

אני אפילו לא יודע אם יש טעם לפרוש את הסיפור שלי פה. כל אחד חושב שהוא מיוחד אבל הדברים אותם דברים,לא?

גרנו ביחד שנתיים, אז התחתנו, שני ילדים. נשואים בערך עשור. אני אפילו לא זוכר ממתי ולא רוצה לספור. היא לא מעניינת אותי בכלל היום. אני לא מעניין אותה במיוחד גם. אפילו לא רבים יותר מדי. סובלים אחד את השני בשקט בשביל הילדים. לא ישנים באותו חדר. סקס אולי פעם פעמיים בחודש.

אני יוצא דופן..? נראה לי שלא. ההורים שלי היו בצבא ביחד, התחתנו, ונשואים בלי זעזועים במשך מעל ל-40 שנה. אז תמיד היתה לי בראש את התמונה האידילית הזו. אבל היום כשאני מסתכל על חברים שלי.... להתחיל לספור? אחד גרוש אחרי 7 שנים של נישואין, עם ילד, עכשיו חי עם חברה שלו. אחד אחר בתהליכי גירושין, עם שני ילדים. אחר, גם עם ילד, עוד נאבק להסתדר בתוך נישואין שלא עבדו מהתחלה. את התמונה האידילית של they lived happily ever after אני לא כל כך רואה סביבי...

חייתי חיים כפולים. רומן מחוץ לנישואין, לא ברמה של משהו קליל אלא עם מעורבות רגשית יותר ממה שהיה לי אי פעם עם אשתי או בכלל. הכרנו כשהיתי בן 39, היא בת 22, מדהימה בכל קנה מידה. זה הוריד אותי לקרשים. אובססיה. חייתי בשקרים יום יום. הבטחתי הבטחות שלא ידעתי איך לקיים אותן. אם אני אספר פה את מה שהיה נראה לי שאף אחד לא יאמין לאיזו סיטואציות הזויות הגעתי כדי לשמור איכשהו על הקשר הזה. אמללתי את כולם סביבי. בסוף נשבר לה להיות מספר 2, ושאני חוזר כל יום הביתה לאשתי. זה החזיק מעל שנתיים הדבר ההזוי הזה, ונגמר. אני עוד מתגעגע. נפלתי חזרה לוואקום רגשי. ואני כל הזמן חושב אחורה... טעות שהתחתנתי? או שבכל מקרה היה יוצא ככה? ולא רואה אור קדימה.
 
מה עוצר אותך לעשות החלטה ולשנות את החיים שלך?

הילדים שלך או התירוצים?
בני כמה הילדים?
אני חושב שאין לך אומץ לעושת שינויים בחיים.
אמרת שאתה מכיר הרבה אנשים גרוישם סביבך. האם אתה רואה שהילדים שלהם אומללים, נפגעם רגשית כשההורים חיים בניפרד, מאושרים בנפרד?
האם אתה לא חושב שהתסכול שלך במערכת הזוגית, השקרים, הקשרים מאחורי הגב לא פוגעים בילדים ובמשפחה שלך?
תיארת קשר מאור אובססיבי שלדבריך גרם לך להיות לא עצמך.
האם זה לא גרם לך באותן שנתיים, להיעדר לחלוטין רגשית מהמשפחה?
לא היה עדיף לעשות מעשה, להפרד ולהסביר לילדים שאמא ואבא כבר לא מסתדרים?
איזה מודל זוגי מקבלים הילדים לדעתך בבית?
סליחה אם אני נשמע שיפוטי. רק מנסה להציג מראה מול העיניים.
גם לי יש לא מעט חברים גרושים.
 
שאלה טובה

הילדים צעירים. בני 5 ו-8. עשיתי די הרבה שינויים אחרים בחיים שלי, כולל לקבל על עצמי הרבה אי-וודאות וסיכונים. אבל אני לא שולל את מה שאתה אומר, המציאות היא שאני מרגיש תקוע ואני מקבל את האפשרות שאני לא רואה את הדברים בצורה צלולה.

אני לא יכול לשפוט לגבי ההשלכות על ילדים של החברים שאני מכיר. במקרה אחד זה ממש מכוער, האמא מלכלכת על האבא ומסיתה נגדו ומאשימה אותו בכל הצרות שלה בחיים, הגיעו למאבקים משפטיים ומה לא. לא שאני חושב שזה יהיה המקרה אצלנו.

אני רואה שלילדים חשוב מאוד הקשר איתי וכמובן הקשר עם אמא שלהם.

בתקופה עליה סיפרתי באמת היה ניתוק. הבחורה הזאת היתה בעצבים כל רגע שהייתי בבית עם המשפחה, זה הגיע למצב שהייתי רואה אותם חצי יום בסוף שבוע. לבית הייתי חוזר מאוחר. על לצאת לחופשה עם המשפחה לא היה מה לדבר בכלל. בפירוש זו היתה תקופה שהזנחתי אותם. אבל זה עבר. היום הם מקבלים ממני את כל תשומת הלב והיחס שמגיע להם, אבל לי חסר משהו.

נקודה טובה לגבי המודל הזוגי.
 
תראה

לפי מה שאתה מספר נשמע שאחת משתיים: (זו רק הנחה מהאינטואיציה שלי)
1. או שאתה אדם טוטאלי מאוד בקשרים שלך , זה תמיד יבוא על חשבון החיים הרגילים שלך.
2. או שיש לך נטייה להכנס לקשרים עם נשים שהן טוטאליות.
אתה אומר שאתה מרגיש תקוע. בוא אני אעשה לך סדר בבלגן.
יש לך לדעתי שלוש אפשרווית:
1. להמשיך בקשרים מאחורי הגב של אשתך (לי נשמע ותקן אותי אם אני טועה שלא ממש איכפת לה, כל עוד היא לא תדע, הרי בעצמך אמרת שהקשר עם המאהבת היה ממש אינטנסיבי. זה אומר שאי אפשר היה ממש להסתיר את זה)
במקרה ואתה מחליט ללכת על זה, חשוב שתחליט על פרופיל של נשים שאיתן אתם מתחבר. לדוגמה אשה נשואה כמוך מתוסכלת רגשית שיש לה גם ילדים ויש לה הרבה מה להפסיד.
או גרושה שכבר חוותה קשר מעיק ובא לה להינות מהחיים בלי מחוייבות ובלי לגור יחד.
חשוב שתגדירו ציפיות מראש.
אני חושב שעדיף למצוא מישהי שהיא יותר חברה טובה על פני אחת שהקשר יהיה מבוסס בעיקר על פיצויצים וניצוצות. אילו קשרים יותר אמוציונאלים שמביאים איתם דרמות.
אם אתה מחפש סקס פרוע, עדיף לממש אותו עם מישהי שהיא יציבה רגשית. אפילו לא אחת על בסיס קשר קבוע. השאלה האם אתה נוטה להתאהב בבנות הזוג או שאתה יודע להפריד רגשות.
2. להגדיר עם אשתך מסגרת יחסים פתוחים שכל אחד עושה מה שבא לו. לדבר על האופק של שניכם. אני חושב שזה שאתם גרים בחדרים ניפרדים זו טעות, אבל עכשיו זה כבר לא משנה. הילדים התרגלו.
3. להחליט שנותנים צ'אנס לקשר הקיים. אם מפרקים את החבילה זה רק אחרי טיפול זוגי שיכול להביא סיכוי אולי לחיבור מחדש. האם אתה חושב שיש סיכוי לשניכם יחד, או שהתייאשתם לגמרי?

בכל מקרה, חשוב שתקבל יעוץ מפסיכולוגית טובה, פרטני כמובן על מנת להתחזק.
בהצלחה
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
קשה לדעת האם נעשתה טעות

או שהמצב שנקלעת אליו בלתי נמנע.
אצלי בראש צצות שאלות נוספות למה שכתב קודמי. מאד צרם לי כיצד תיארת את היחסים ביניכם: אף אחד לא מעניין אף אחד, יש נתק, לא ישנים באותו חדר, אבל עדיין יש סקס. כלומר, עדיין יש משיכה?
מה גרם לכך שהגעתם למצב של חוסר התעניינות האחד בשנייה? האם היו אהבה, משיכה, אכפתיות בתקופת הרווקות ? לא ראית רמזים על כך חוץ ממגורים יחד. מה גרם לכם לגור יחד ולהחליט להתחתן ולהביא לעולם ילדים? מה קרה בדרך והיכן הייתם כשהיו סימנים ראשונים (עוד לפני הרומן)? מה קרה לתמונה שהייתה לך בראש?

אם היה ניצוץ כלשהו, רצון כלשהו, או סיבה למגורים ולמיסוד הקשר, אולי יש סיכוי לפתור בעיות, לשפר, אולי לפנות לייעוץ זוגי. לדעתי, לא כדאי להשוות את מערכת היחסים שלך עם מערכות יחסים אחרות מסביבך. כל מערכת יחסים שונה והיא עולם ומלואו ולא בכל מקרה היית מגיע למצב כיום.

אם לדעתך אין סיכוי לשינוי משמעותי, אני די מתחברת למה שכתב קודמי. השאלה היא מה אתה עושה מעתה והלאה: האם אתה חיי בשלום בחיים כפולים, עם שקרים ורומן מהצד גם כאשר הוא בא על חשבון הילדים שלך, או שאתה מעדיף לסיים את הנישואים שלך ולמצוא לך קשר אחר ללא שקרים.

זו החלטה לא פשוטה ובמיוחד במצב הנפשי שאתה נמצא בו. לגיטימי שאתה חש בלבול, תקיעות ולא רואה את האור. חשוב לקחת בחשבון שלכל צעד יש השלכות ויש גם את הצדדים המכוערים (כמו לכל דבר בחיים) לכן הייתי מציעה לחשוב עם עצמך, בלי לחץ ובקור רוח על כל האספקטים ולא לקבל החלטות על סמך רגש בלבד.
ונקודה נוספת: אולי שווה להתייעץ עם איש מקצוע ולהבין מדוע אתה נמשך לקשרים לא אידיאליים עבורך ושגורמים לך לאמלל את הסביבה הקרובה.

בהצלחה
 
תשובות

אם אני מנסה ללכת אחורה, אז כן, הדברים התחילו הרבה לפני הרומן הזה.
כנראה זו הצורה בה מתפקד בקשרים ואיך אני מקבל החלטות לגביהם.

הקשרים המוקדמים שלי היו די סטנדרטים. האדמה לא רעדה. לא היו הרבה זיקוקים. כשלא עבד, אם זה היה אחרי חודשיים או שנתיים, סיימתי את הקשר. בשלב מסוים היה קשר שונה, עם חברה שהייתי מאוד נלהב לגביה. אבל לא יכולתי לסבול כל מיני דברים, היתה קנאה, פחדים שתבגוד, הרבה דרמות, וזה נגמר. אני חתכתי.

אני חושב שבשלב הזה המערבולת הזו והוויתור על השליטה הפחידה אותי נראתה לי לא רצויה. ויתרתי על לתפוס את "מלכת הכיתה" או למצוא את ה"dream girl" שלי, ויתרתי על האידיאל, כמו שאמרה לי פעם מישהי כששאלתי אותה מה היא מחפשת: I will adore him and he will adore me.

במקום זה, החלטתי לצאת עם בחורה שנראתה לי נחמדה, נוחה באופייה, אבל לא הייתי נלהב לגביה באף שלב. זה התאים לי - הרגשתי אתה בטוח. בלי אקסטרימים לשום כיוון. כן היתה משיכה פיזית גם בשלב הזה וגם בשנים הראשונות. הנישואין היו דיפולט כזה. גם הילדים. המשיכה דעכה לאט לאט אחרי שהגיעו הילדים. בשלב מסוים זה הפך להיות בלתי מספק והתחלתי לחפש דברים מחוץ לבית. בהתחלה זה היה סתמי, סטוצים חסרי משמעות, שגם לא עשו שום אימפקט על השגרה בתוך המשפחה, עד שפגשתי את אותה בחורה שכנראה נכנסה אצלי מנטלית בדיוק למשבצת של אותה חברה לשעבר ששיגעה אותי. הפעם כבר לא יכולתי לחתוך וזה התדרדר והתדרדר עד שהיה בלתי נסבל והיא חתכה את זה. טוטאלי ואובססיביות זה אנדרסטייטמנט למה שהיה בקשר הזה.

אחרי הרומן הזה היו עוד כל מיני סיפורים סתמיים, כאילו כלום, אף אחד לא מילא את החוסר הזה שנשאר אצלי, כנראה עוד מאותו וויתור ופשרה שעשיתי בעבר.

אני ממש לא רוצה לחזור על סיפור דומה. כנראה שבלי איש מקצוע באמת שום דבר לא יתקדם.
 


 

חביף

New member
אז מה אתה מתכונן לעשות?

האם גירושים אפשריים מבחינה כלכלית?
שוחחת עם בת זוגך, ולו פעם אחת על המצב?
 
לא חשבתי על גירושין ברצינות עד כה

ובטח לא על ההשלכות הכלכליות. זה עלה בשיחה פעם אחת באיזו סיטואציה של שפל ביחסים, אני לא יכול לדמיין כיום לא להיות עם הילדים.
 
תראה, התמונה שאתה מציג כאן והתגובות שלך

הינם בסגנון המלט [ אתה יודע מה קורה לו בסוף - הוא נגרר ולא יזם, ולכן מת ].
על זה לא חשבת ועל זה לא חשבת ועם אשתך.
מתשובתך עולה שבאת לוונטילציה, זה בסדר.
 
"לא יכול לדמיין כיום לא להיות עם הילדים"

למה אתה חושב שהורים גרושים לא נמצאים עם הילדים?
אפשר לקבוע משמורת משותפת. שבוע אחד תהיה איתם פעמיים וסופ"ש שלם סוליקו אתה והם.
שבוע אחרי אתה שלוש פעמים בשבוע ויש לך סופ"ש פנוי לצאת ולבלות.
אני מכיר אבות נשואים שעובדים קשה מאוד ורואים את הילדים פחות מזה.
בעצמך סיפרת ששנתיים הקדשת רק למאהבת ולא יצא לך להיות עם המשפחה כמעט בכלל.

חלילה לא מנסה לשכנע אותך להתגרש. רק להכניס אותך לפרופורציות.
זה משהו שאתה צריך להחליט עם עצמך + מטפל/ת.
 
אתה צודק

ואני מבין גם את התגובה של דימה מעליך.
יכול להיות שזה רק תירוצים לא לעשות שינויים. או לא יודע מה עוצר אותי לחשוב על זה בכלל.
מכונת זמן אין לנו אז אפשר לשנות רק את העתיד ולא את העבר.
 

La Milagrosa

New member
לאנשים כמוך לעולם לא תהיה זוגיות טובה ואמיתית.

פשוט לא מגיע לכם אהבה.
כשאני סבלתי במערכת יחסים (גם כשהייתי נשואה). קמתי והלכתי ממנה והתגרשתי, בלי לבגוד ובלי לעשות נזקים לאף אחד חוץ מלבן הזוג שלא רצה להיפרד (שזה נזק בלתי נמנע). בגלל זה בסוף מצאתי את אהבת חיי האמיתית, ואנחנו שבע שנים ביחד באושר גדול. אבל לך לא יהיה את זה כי אתה פחדן ובוגד.
 
תאמיני או לא

אני שמח לקבל את התגובות האלה.

אני לא יודע אם היו לך ילדים כשהתגרשת, אבל לא משנה, העיקר שהכל מושלם והיום את צריכה להתגרש רק מהאורחים
 

גילי1211

New member
תגידי את אמיתית?

מה זה ההשתלחויות האלה באנשים שאת מגיבה להם?
מה נסגר איתך עד כמה אפשר להיות אטומה.
 
מה אתה מתרגש. אתה לא רואה שהיא רוצה תשומת לב?

יש כאן ובפורומים האחרים מספיק טרולים שרק רוצים לעשות פרובוקציות.
 
למעלה