בעיות עם החמה

מסכים איתך

לא הייתי אומר אפס אינטרקציה אבל ממש לצמצם למינימום האפשרי.
שואלים אותך תעני קצרצר וזהו בלי פידבק.
 

steshi

New member
בעיות עם החמה

שלום לכולכם.
זאת הפעם הראשונה שאני כותבת בפורום מהסוג הזה, עד עכשיו לא העזתי לכתוב על הנושא בשום מקום אבל אני חייבת לפרוק.
אין לי כוח יותר לכל השטויות של חמתי! כמה אני יכולה לסבול ולספוג ממנה? היא לא עוזבת אותי לנפשי ולא נותנת לי מנוחה. אני לא טובה לה בשום דבר! אני משתדלת, מנסה ועושה הכל לפי הכללים שלה ושום דבר לא עוזר. היא פשוט לא אוהבת אותי.
יש לי זוגיות מושלמת עם בעלי, אך בכל פעם שהיא ואני נפגשות או מדברות, תמיד הכל הופך להיות נגדי. גם אם השיחה שלנו מסתכמת בגודל האהבה שלי כלפי בעלי, הבן שלה, שלפי דעתי היא אמורה לשמוח מזה, אבל הכל תמיד קורה ההפך והיא תמיד מוצאת סיבה להתקשר אליו ולבכות לו על כך שפגעתי בה ואמרתי משהו לא לעניין. לא משנה מה אני אגיד, הכל הופך להיות נגדי. אני כבר שלמה עם זה שלדעתה אני מגעילה, אמא גרועה, אישה שלא מתנהגת כראוי לבעל שלה, לא מסדרת את הבית כמו שצריך, משקיעה יותר מדי בעבודה ולא בצדק אבל היא מפתיעה אותי תמיד עם עוד דברים נוספים. איך אפשר לחיות ככה?! בעלי גם כן סובל מהמצב: מצד אחד הוא לא רוצה לבאס את אמא שלו, מצד שני הוא רואה כמה היא מכאיבה לי ופוגעת במשפחה שלנו. הוא מנסה להתרחק ממנה אבל אני לא בטוחה שזה יעשה אותו יותר מאושר, הרי זאת אמא שלו! איך אפשר להתרחק מאמא?!
אני מיואשת...
 

חביף

New member
בקר טוב

אל תתיאשי, בעוד כמה שנים היא הרי תלך לעולמה, כמו כל בן אדם, והיא לא תהיה יותר. כמו-כן היא לא ממש שווה את הזוגיות שלך, שמתברר חזקה יותר מהרעל שהיא מטפטפת פנימה.
ברור שהיא מקנאה, הקנאה אוכלת אותה מדי יום ביומו, כלומר זה אולי ירגיע אותך קצת, כמה היא נשרפת מבפנים, אללה ירחמהּ.
אבל
הבן שלה, בן זוגך גם לא פועל כראוי. למה הוא מספר לך על כל השיחות עם אמא שלו עלייך? נראה לי שהגיע הזמן שתגידי לו: יחסיך עם אמא שלך אינם קשורים אליי. אנא אל תשתף אותי, אלא רק אם היא חולה מאוד וזקוקה לעזרה.
הלאה -
אינך חייבת ללכת אליה, נכון בדיוק. ישנן בנות זוג רבות, ובני זוג רבים שלא מגיעים לחם/חמות - לא בשישי ולא בחגים ולא בכלל. את יכולה גם לסרב לארח אותה בביתך, ואם הבן זוג לוחץ, אז שהוא יארח, את תלכי לבן משפחה אחר שלך, עד שתלך [ לא תהיי הראשונה].
כמובן שאת הנכדים היא תראה, כמובן שאת לא באה זה לא אומר "הנכדים לא באים אליה", ברם אם תגלי שהיא משמיצה אותך באוזני ילדייך, זה הזמן לפעול במהירות - לצלצל אליה או ללכת אליה ולומר לה, שאם חפצה היא לראות את נכדיה מבנה/בעלך מן הראוי שתשמור על פיה ביחס אלייך, אם לא - גם הנכדים לא יגיעו, לא מגיע להם העונש הזה.
בהצלחה
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
מסכימה עם מה שכתב קודמי

חוץ מהעניין של הקנאה שאין לי מושג האם באמת זו יכולה להיות הסיבה. תמיד טוב לשמוע מבעלי ניסיון (ובמיוחד מאריק
).

ראשית, ברוכה הבאה לפורום. הרגישי חופשי לשפוך את ליבך. מקסימום... מה כבר יכול לקרות? אף אחד לא מכיר אותך כאן ולכן אין לך מה להפסיד.
שנית, לגבי הסיפור שלך, מכירה מקרוב ומבינה לליבך. אני נשואה 15 שנה וכמעט בכל פעם שהתראתי עם חמתי היה לה משהו ביקורתי לומר. ואם לא אמרה, ראיתי זאת על פניה.
את צודקת! זה מתסכל, פוגע ולא נותן מנוח. במיוחד כשאת מתארת את הרצון והניסיון לרצות אותה ולשמור על שקט תעשייתי. זו בדיוק הבעיה: זה לא עובד.

בתחילת נישואי, ובמיוחד לאחר הלידה הראשונה, זה היה עוד יותר גרוע וכמעט הוביל לגירושין. למה לא התגרשנו?
כי הבנו (בדרך הקשה והכואבת) שיש למתוח קו ברור: אמא ואישה הן לא מיקשה אחת! יש את אמא ויש את האישה והילדים בנפרד. מה שקורה עם אמא נשאר עם אמא ומה שקורה בבית נשאר בבית.
אמא שלי עליה השלום הייתה אומרת "מה שאת שומעת, תרקי על הרצפה ואל תכניסי הביתה".

הזוגיות שלך עם בעלך קודמת לכל. ואם יש זוגיות מושלמת איתו... אמחייה!
אם הקושי מתעורר רק בפגישות עם חמתך, לא חייבים להיפגש בכל הזדמנות.
ואם נפגשים לא חייבים לפטפט.
ואם פטפטים לא חייבים לתת את כ-ל הפרטים. אפשר לענות בתשובות קצרות, או לשתוק, או לענות בבדיחה ולסגור עניין.
את לא צריכה להשתדל ולנסות ובשום אופן לא לנהל עת חייך על פי הכללים שלה. שלא תאהב אותך, העיקר שבעלך אוהב אותך.
לגביו- שלא יתרחק מאימו, חלילה. בהחלט, זו אמא שלו! תני לו לטפח את יחסיו עם אימו ותני לו לבקר אותה לבדו או עם הילדים, אך את לא חייבת להצטרף. הוא לא ידבר איתה עליך ואת השתדלי לא להרחיב איתו עליה אלא אם היא באמת לא מרגישה טוב ויש צורך בעזרה.

בהצלחה
 

steshi

New member
אני המומה מהאנשים פה

לדעתי זאת התמיכה הגדולה ביותר שיכולתי לקבל. כולכם לצידי, מסבירים לי ומוכיחים לי שאני בסך הכל בסדר :)
אחרי התגובות שלכם, התהלכתי כמה ימים וניסיתי לחשוב על הכל ואתם לגמרי צודקים:
אסור לי להפתח אליה יותר מדי, אשתדל להיות אדישה לכל השטויות שלה ואנסה להתמקד אך ורק במשפחה שלי.
אני לעולם לא אוכל לשנות אותה, אך בהחלט יכולה לשנות את עצמי. אדאג שבעלי יהיה מאושר תמיד מבלי שהיא תפריע לנו.
אתם מדהימים, תודה רבה לכם על ההודעות והתמיכה.:)
 

נוסעת27

New member
אני רק שאלה

ממה היא כל כך נפגעת? הייתי שמחה לדוגמא, כי לפעמים אנחנו כל כך שקועים בצדקתנו ומפספסים שאולי באמת קצת הפלקה לנו יציאה גרועה או וואטאבר. אני לא חלילה אומרת שאת ממציאה או שהיא צודקת (אין לי גם דרך לעשות זאת, לא מכירה את הסיפור לעומק) אבל לפעמים התמונה הרחבה יותר גדולה.
&nbsp
עכשיו בגדול, את לא צריכה להתמודד איתה בכמויות שאת מתמודדת. חוץ ממפגשים משותפים שגם בעלך נמצא כגון ארוחה משפחתית. שהוא יתמודד עם אימא שלו, ושישמע את תלונותיה עד מחר. את צריכה לשוחח עם בעלך ולוודא שהוא מציב את הגבול. זה התפקיד שלו ולא שלך. שיתמודד עם אימא שלו ויציב לה עובדה ששבעתם מספיק מתלונותיה, ושאם יש לה עוד היא מוזמנת לפנות אליו עד שישרפו לו האוזניים, אבל שתניח לך בשקט. זה חייב לבוא ממנו זה לא תפקידך להתעמת איתה.
&nbsp
צמצמי כמה שאפשר מגע קרוב איתה. בלי פגישות אחת על אחת וכד'. רק כשבעלך בסביבה. ושמרי על עצמך כמה שאפשר.
&nbsp
מציעה לך מנגד גם לא לקחת כל כך ללב. את אומרת שהזוגיות שלכם מעולה אז אין סיבה שתתעצבני ממנה כל כך. מנסיוני כשאנחנו נורא נעלבים/מתרגזים ממשהו זה בד"כ כי יש בו משהו נכון, אחרת זה לא היה כל כך מעצבן אותנו שמישהו שם לנו את זה מול הפנים. נסי לחשוב למה הדברים שלה כל כך מחרפנים אותך, אם הם כל כך לא נכונים.
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
סלחי לי נוסעת, את נשואה?

כתבת דברים הגיוניים חוץ מהפסקה האחרונה שקצת "צרמה" לי.
אולי תוכלי להסביר כוונתך.
לא הבנתי, אם הזוגיות שלה מעולה, והיא אמור לא לקחת ללב את דברי החמות, מדוע עליה להתחיל לנתח אם יש משהו בדברים שנאמרים לה באופן שיטתי וגורמים רק לנזקים?
לא הבנתי, ממה שהיא תיארה, כיצד היא אמורה לאזור כוחות ולנתב אותן למציאת משמעות לדברי הבל שמטרתם להפוך כל סיטואציה נגדה ולתת לה להרגיש בדאון?
 

נוסעת27

New member
אז רק אם יש לי טבעת על האצבע אני יודעת משהו...?

לשאלתך אני לא, אלא בזוגיות ארוכה ולמרות שאין לי טבעת על האצבע יש לי חמות בחיי. מצחיק בדיוק בזמן שהתחלתי לכתוב את ההודעה ההורים של בן זוגי+הנכדים הגיעו לביקור פתע. אני לרוב נגד אבל היי, הם כבר פה... צריך לדעת איזה מלחמות להילחם ולמרות שהם "נפלו עלי" קיבלתי אותם בשמחה ואירחתי אותם יפה.
&nbsp
בהתחלה היה לי מאוד חשוב להתמודד מול ההורים של בן זוגי בעצמי. סך הכל הם בסדר, אבל תמיד יש קטעים. במהלך השנים שחררתי והבנתי שבן הזוג צריך להתמודד מול ההורים שלו ולא אני. אז מעבר ללארח/להתארח בנחמדות ובנימוס אין לי מעורבות יותר מדיי. וזה נהדר. וזה גם ובעיקר בגלל שאני שחררתי. וכן היו לי קטעים שיצאו לא נעים שהרגשתי שאימו של בן זוגי מבקרת אותי/טועה לגבי. אז לקחתי נשימה, אם צריך גם שוחחתי על כך עם בן זוגי, ושחררתי. מבחינתי כל עוד הוא יודע את האמת זה מה שחשוב. ולכן יעצתי לה את מה שיעצתי.
&nbsp
גם לא הבנתי כל כך מה לא ברור בדבריי, התייחסתי לכמה סוגיות- קודם כל, לבדוק עם עצמה אם ייתכן שיש סיבה שהחמה כל כך נפגעת כל הזמן ושאולי יש מצב שהיא לא מסתכלת על כל התמונה מרוב שהיא כבר עם בטן מלאה עליה.. דבר שני, יעצתי לה שתתן לבעל להתמודד עם אימא שלו ולהציב גבולות. יעצתי לה להפסיק לקחת כל כך קשה. ואז הוספתי שייתכן שאם הדברים כל כך כל כךךךךך מפריעים לה עד רמה של דכאונות וכעס נורא, אולי יש בהם שמץ של אמת.
&nbsp
תחשבי רגע על עצמך. נניח סתם דוגמא, שיש לך עיניים נורא יפות, ושיער מקורזל. נניח ותמיד מחמיאים לך על העיניים, ואת יודעת כמה הן יפות. מנגד את חשה חסרת ביטחון לגבי השיער שלך, ותמיד צחקו עלייך על השיער.
עכשיו, אם מישהו יבוא אלייך ויגיד לך "וואו העיניים שלך ממש מכוערות" את לא תיעלבי, כי את יודעת שזה לא נכון בוודאות ומי שאמר את זה טמבל וטועה. אבל אם מישהו יבוא ויגיד לך "וואו השיער שלך מזעזע" את מאוד תיעלבי. כי את חושבת שזה נכון/נושא רגיש.
&nbsp
אז מה שאני מנסה להמחיש בדוגמא המאוד שיטחית הזו, שכן- זה ממש מעצבן שמישהו מעיר לנו ומציק לנו כל הזמן. יש להתעצבן מזה שהוא מציק/נודניק/מחטט בחיים שלנו, ויש להיפגע לעומק ולקחת ממש קשה את הדברים שהוא אומר, שאנו טוענים שהם לא נכונים. אבל אם אנחנו כל כך בטוחים שהם לא נכונים, מדוע אנחנו לוקחים את זה כל כך קשה?
&nbsp
אני לא יודעת כמובן מה האמת בתוך כל זה כי אני לא מכירה אותה לעומק, יכול להיות שזה פוגש אותה במקומות חסרי ביטחון ומנגן לה על נקודות רגישות, לכן ייעצתי לה לעשות רגע חושבים ולבדוק עם עצמה למה זה כל כך מפריע לה. כי אולי אם היא תפתור את המקום הזה עם עצמה קודם, כבר לא יהיה לה קשה כל כך להתמודד עם החמות.
&nbsp
&nbsp
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
עכשוו הכל ברור

נשמה לא ביקשתי קורות חיים
.
שאלתי האם את נשואה והסתבר שלא, אך יש לך את הניסיון שלך עם ה"חמות".
כל אחד והניסיון שלו, יקירה. כל אחד והתובנות שלו בחיים.
כתבתי לך שדברייך הגיוניים חוץ מדבר קטן שלא ברור מהפסקה האחרונה. לא צריך להתרגש משאלה קטנה, כבר ענית לי (ולפותחת השרשור אם היא עדיין כאן) כי גם את חושבת שעדיף לא להתייחס ברצינות לדברי החמות כי גם את "שיחררת" כי הגעת לתובנות. כאשר נתקלת בקטעים הלא נעימים איתה בהם היא מתחה עליך ביקורת/ טעתה לגבייך, לקחת נשימה וידעת להתמודד עם זה יפה. אני מתערבת איתך שלא חשבת שזהו שיעור לחיים כי הרי היא טועה לגבייך.

לכן היה קשה לי להבין את העיצה האחרונה שלך וביקשתי הסבר. גם בהסבר שלך יש היגיון והשקפת עולם מאד בוגרת- להקשיב לביקורת מבלי להעלב אלא לנסות לשפר את עצמך. עיצה יפה אך לא כל כך מתאימה למקרה המתואר כי על פי מה שאני הבנתי החמות לא "נשמעת" כשמישהי שנפגעת ממנה כל הזמן אלא כמישהי שיורדת לה לחיים. מישהי שמותחת ביקורת על כל דבר שאת עושה לא נשמעת כמישהי שנעלבת ממך.

לגבי הדוגמא המאד יפה שנתת (אני מתה על אנלוגיות) , לי אישית, כמישהי שחושבת שהיא מודעת פחות או יותר למגרעות שלה והשלימה עימם, עם מישהו יאמר לי שהשיער שלי מזעזע אענה:"אני יודעת, מה לעשות?" ואוסיף חיוך. השיער שלי הוא בעיה שלי ולא שלו.
באופן כללי, נכון שיש כמה דרכים: להתרגז מאותו נודניק, להיפגע, או לשים פס, או לקחת בחשבון שאולי הביקורת נכונה.
אני חושבת שכדי להגיע לשלב המאד מתקדם שהוא לדעת לקבל ביקורת צריך ללמוד לשים פס ולא להיפגע.
 

נוסעת27

New member
אוקיי

הכותרת שלך נראתה לי מתריסה, שמחה לשמוע שטעיתי.. בעייתי בעולם הוירטואלי, לא שומעים את הטון ולפעמים נדמה לנו כך או אחרת..
&nbsp
בכל מקרה, מה שאמרתי זה לא בהכרח בקטע של לקבל ביקורת אלא להתעורר למודעות פנימית. יכול לדוגמא להיות שהיא אימא נפלאה, אבל מרגישה חסרת ביטחון לגבי האימהות שלה. וזה שחמתה תבקר את כישוריה כאם זה לא באמת ביקורת שהיא צריכה לקחת לתשומת ליבה, אלא להבין איפה זה פוגש אותה ואז להבין למה זה כל כך פוגע בה.
&nbsp
בכל מקרה זה פשוט לא נשמע שהיא מתעצבנת על האימא המתערבת אלא שזה ממש הורס לה את החיים. זו תגובה נורא קיצונית להצקות חסרות פשר. לפעמים צריך לבדוק עם עצמנו למה זה כל כך פוגע בנו. האם אנחנו חסרי ביטחון בתחום המדובר? או שיש דברים בגו? ברגע שנמצא למה זה כל כך מטריד אותנו ונפתור את זה עם עצמנו (אם זה לחזק את הביטחון העצמי שלנו בדבר מסויים או לשפר את עצמנו) הסביבה לא תצליח לפגוע בנו ברמה כזו.
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
באמת? הצלחתי להלחיץ אותך?


הבנתי את כוונתך אך בהודעתך הראשונה כתבת משהו אחר :"מניסיוני, כשאנחנו נורא נעלבים/מתרגזים ממשהו זה בד"כ כי יש בו משהו נכון, אחרת זה לא היה כל כך מעצבן אותנו שמישהו שם לנו את זה מול הפנים. נסי לחשוב למה הדברים שלה כל כך מחרפנים אותך, אם הם כל כך לא נכונים".
בדבריך יש רמז אולי יש משהו במה שהחמות אומרת אחרת לא הייתה אומרת אותם, נכון? אז כדאי לקחת לתשומת ליבה.

אז מניסיוני, כמישהי שמכירה את הבעיה מקרוב ושנים חטפתי מכות עם פטיש על הראש וניסיתי לרצות את החמות עד שהבנתי שזו טעות מרה, הרשי לי לא להסכים איתך.

בקריאת התלונות של פותחת השרשור, אני הבנתי שזו קריאה לעזרה מתוך הרגשה של "הגיעו מים עד נפש". היא טוענת שאין לה כבר כוחות, לא בא לה לשמוע אך ורק דברים רעים ונמאס לה לרצות אותה, כי היא אף פעם לא תהיה מרוצה (את זה אני מסיקה).
היא כבר השלימה עם כך שהחמות שונאת אותה ושהיא חושבת שהיא לא מוצלחת בכל. מה שיותר מפריע הוא שהיא גם מכניסה את הבן לתמונה, מתקשרת אליו כדי להתלונן עליה ובדרך מסכסכת ביניהם וגורמת לבן להיות בין הפטיש לסדן. רע מאד.
מסקנה אישית שלי, זו לא אמא כל כך חכמה והיא לא עושה את זה כדי "ללמד" את כלתה כיצד מתנהלים, מתוך אכפתיות.

עם אנשים מהסוג הזה, לעניות דעתי, יש להתנהל אחרת, תלוי באופי ובמצב הנפשי: להתעלם או לקצץ כמה שאפשר אינטראקציה.
לחשוב האם יש משהו במה שהחמות אומרת ו"לעזאזל למה אני כל כך נפגעת" לא עוזר לה בגרוש כי גם אם היא תגיע למודעות הפנימית הזו שאת מדברת עליה, עדיין יש גבול כמה אפשר לסבול ירידה לחיים. כשיורדים לחיים עדיף להתרחק.
מה שעוד יותר מוזר הוא שאת מציעה את זה כאשר כתבת "שהרגשתי שאימו של בן זוגי מבקרת אותי/טועה לגבי". את פרשת זאת ש"חמתך" טועה לגביך כאשר מתחה עליך ביקורת. מדוע החמות כאן לא טועה?

אני מסכימה שלעיתים יש לבדוק מדוע דבר מסוים פוגע בנו ובהחלט לעשות עבודה עצמית כשיש צורך. ובנוסף, לגבי הכותרת שכל כך הציקה לך, גם לי יש הערה קטנה. לא רק כאשר יש טבעת על האצבע מבינים דברים. לאחר שחיים שנים יחד, ובמיוחד לאחר שמביאים ילדים, דברים משתנים בהחלט. ומבלי לפגוע בכבודך ובידע שלך, יש דברים שלעולם לא יהיו מובנים לאדם שלא עבר אותם.
 

La Milagrosa

New member
בעלך אשם בהרגשה שלך. הוא מתנהג כמו רכיכה.

אמא שלי ניסתה רק פעם אחת להגיד משהו לא לעניין על בעלי וחטפה ממני ככה, שהיא לא מעזה יותר להגיד עליו מילה אחת שלילית.
 
כנ"ל החותנת שלי מהבת שלה, אבל גם ממני

כי פעם היא התקשרה אליי כדי לכרות ברית אתי נגד הבת שלה.
החזרתי אותה באחת לבתהּ, מאז - דממה. [ למעלה מ - 30 שנים!]
 

shlang

New member
לו היית בתי - הייתי דואג להוציא אותך מהחיים האלה

בשלב ראשון, ללא פרידה מהבעל, הייתי לוקח את הזבל שלו (האמא) לשיחה לא קלה
 

ai21

New member
אני סובל מבעיה דומה מצד אימי

לאחרונה היא שאלה בוואטסאפ אם אוכל לבוא,
ואמרתי לה שאני לא רואה טעם לבוא אליה,
ושנראה לי שבאופן כללי אמנע מלהגיע שלא בחגים,
עד שהיא לא תתחיל להתייחס לאשתי כראוי.
וזאת אחרי שאמרתי לה בדיוק את זה פעמים רבות - כשבאתי ופגשתי אותה.
&nbsp
ממש הפתיע אותי שזה עבד.
 

ai21

New member
אחרי 10 שנים בהם ניסיתי כל דבר אחר

פשוט התייאשתי.
 

ayaht

New member
ככה צריך

עם כל הכבוד לאמא שלך, אין לה זכות להרוס לך את החיים.
אם היא בוחרת לעשות זאת, זכותך להתרחק ולמנוע ממנה לפגוע בך
 

ai21

New member
זה לא פשוט בכלל

אם למשל,
אמא שלי הייתה מנסה לפעול מול אשתי לתיקון בעיות שונות, ולא מתעקשת לדבוק בהתנהלותה, שמבחינתי הייתה בלתי-נסבלת,
ביקורים אצלה לא היו הופכים לסיוט,
והעניין לא היה מוביל לאיום זה.
&nbsp
מבחינתי - היה מדובר בתיאור כנה של המצב.
ולאחר שדיבורים לא עזרו,
לא נותרה ברירה אלא לדחות מפורשות בקשות לביקור "כדי לדבר".
&nbsp
&nbsp
לדעתי,
קודם כל צריך להחליט על צד:
האם הטיעונים מוצדקים? האם ניתן לפעול באופן שיהפוך את המצב לחלוטין?
בהחלט סביר לדרוש מאשתי לעשות "מבחן", לתקן חלק מהבעיות, ולראות מה תהיה התגובה.
כשראינו שהתגובה הייתה החרפה - הבנו מה באמת הבעיה.
 
למעלה