לא שלמה בנישואים

לא שלמה בנישואים

אפתח בזה אני אוהבת את בעלי.
לפעמים התחושה היא שקל לנו לריב. לא מסתדרים באופן חלק. כשאחד עצבני השני ישר נדבק. אני יותר סבלנית כלפי מצבי רוח שקטים או מדוכדכים שלו. הוא לא סובל את זה. אני עמוקה ורגשית והוא פשוט . אני זקוקה לשיחות נפש עומק וחברות שנותנת הרגשה שאני לא לבד אף רגע שהוא איתי. והוא יכול להתנהל כאילו לפעמים מול אחרים אני לא שם. לבעלי יש קושי בריכוז ובקשב. הוא לרוב צוחק מדברים שונים מאשר אני צוחקת. יש לנו ימים של צחוק משותף חיבה חיבוקים וחום. נוא מאוד מפרגן לי מחמיא ומכבד אותי. הוא רגיש לביקורת מצידי ולו הקטנה ואני משתדלת להפחית. יש תחושה שהוא יותר שלם ובטוח שאנו נשואים ואני היססתי תקופות מסוימות בגלל תחושת החסר בשיחות ובהשלמה שציינתי בהקדמה. ידוע לי שזה יצר קרקע פריכה יותר לפגיעות מצידו כשאני לא שבעת רצון או לא נעימה כלפיו. עם זאת אני מאוד חמה אליו אני מפנקת אותו ומחמיאה כשצריך ויודעת להיות אוהבת ולהפגין זאת בצורה בולטת כשאני מרגישה ולבטא הערכה.
היינו תקופה קצרה ביעוץ זוגי. זה תרם מעט אבל בעיקר זה שאנחנו נשואים כ 3 שנים תרם לזה שנכיר יותר ושהמשברים שבינינו והשיחות של פנינו לאן והליבונים והריבים יצרו הכרות וידע כל אחד מה השני ומי ומה הוא יותר מחפש או צריך. וזה תרם להתכווננות של כל אחד לקראת השני עם הזמן ולמדנו לתקשר יותר טוב מפעם ובעלי אציין לטובה מאוד מאוד משתדל לשים לב לדברים מסוימים יש יותר ויש פחות. יש דברים שקל לו כבר ויש דברים שזה מידי פעם הולך לו להתאמץ כמו לא להקשיב ולא לרחף או לדעת איך להכיל כשאני פגועה או עצובה מענינים שנובעים משנינו. בכלליות כשלי קשה או כשאני עצבנית או עצובה או לחוצה הוא לא ממש יודע להתמודד . היום זה השתפר אבל עדיין. ..
אין לנו ילדים. לפעמים אני מדמיינת בחור אחר. שלוקח בקלות ואני לומדת ממנו לקחת בקלות. שהוא חם ושהוא באופי יותר רך וקשוב ועדין ולא עם איזה תסביך שהוא לא מודע לו שגורם לו ישר להשתבלל כשמשהו קשה לי מולו. מישהו שנצחק יחד יותר והמון ושנדבר הרבה ושנאהב יותר לעשות דברים יחד במשותף. שהוא יהיה ספונטני וסקרן כמוני . שירצה ללכת לקורס יחד פעם ב. או שאם ארצה שישי בבוקר אחד לקום מוקדם לטייל הוא יגיד יאללה בעיניים זורחות ונתלהב ונתרגש יחד לחוות דברים מגניבים ולא שיתן לי פרצוף ויגיד " אפשר" ובפועל לא יהיה לו כוח לשטויות שלי.
מישהו שנוכל לדבר על היחסים בינינו בפתיחות ובלי להגיע לאי הבנה או כעס או חוסר סבלנות מהר כי עכשיו אני צריכה לשתוק ולא לדבר ולהחליק ולחפש זמן מתאים לפתוח את זה מולו כי לרוב אין לו כוח לשמוע מה אני מרגישה כי הוא עשה כך או כך. וזה תמיד היה ככה. לאו דוקא כי משהו הצטבר. הוא תמיד העדיף לשבת בבית ולראות ספורט או לעיין בפלאפון בחדשות מאשר לשקוע בשיחה ערה מעניינת ומלאת הומור וקרבה. לעתים מרגישה איתו לא מובנת. מתוסכלת. כשעם עוד אנשים הנוכחות שלו לא משפיעה עליי תחושת יחד. אני לא מרגישה פחות לבד במקום הומה איש רק כי הוא איתי שם. לא. אין את זה. ואם אני אעז לחשוב לשתף אןתו שכך הרגשתי ומה אני זקוקה כדי לא להרגיש כך. הוא לרוב יתרגז ולא ירצה לשמוע , יפגע ויגיד לי שזו בעיה שלי שאני מרגישה ככה. כי אני לא מרוצה אף פעם ואי אפשר איתי. זה השתפר תודה לאל אבל זה עדיין פחות או יותר היחס הכללי והגישה שלו לכאלה מצבים מצידי. אז אני משתדלת לתת לו זמן לעצמו. להחמיא יותר ולפרגן. לא להציק. לא לדבר הרבה. לא לדרוש ולא לבקר ולהשתדל לחייך ולהיןת נעימה . אבל רבאק זה הבנזוג שלי. כאילו יש לנו צרכים שמתנגשים ולפעמים במקום להיות רגועים אחד עם השני ולהנות מהנוכחות של האחר אנחנו פשוט יוצרים מצבים שלא נעים לנו להיות יחד וזה כאילו לא ברור איך פותרים את זה או איך זה שרק להיות יחד לא מספיק כדי להכניס אותו לאוירה טובה .
ככה זה אמור להיןת? בעלי בחור טוב לא עצלן עובד וממשפחה טובה. הוא נאה. הוא אוהב אותי מאוד ולא מפסיק לומר לי את זה. הוא עושה בבית אני יותר אבל גם הוא. הוא כן מקשיב ותומך ומנסה לעזור. אבל משהו באישיות שלו לא מספיק מדביק אןתי אליו ברוגע ובנחת. ומשהו בינינו לא זורם ולא חלק מספיק. כאילו לפעמים נראה שאין חיבור וכימיה. ולפעמים ממש כן. וכאילו הרגישות שלנו נורא שונה. הצרכים ואופן התפיסה שלנו והשקפת העולם .. כמובן כמובן שגם אני רחוקה ממושלמת. יש לי חסרונות רבים. וגם רגישות יתר. ואני גם כמוהו מנסה לעבוד על עצמי כאדם וגם כבת זוג שהוא חולק איתה את חייו. אבל איך יודעים שזה נורמלי וישתפר אחרי השקעה ארוכה בנישואים שלנו או שזה התפשרות וסביר שככה זה יהיה. אולי בלי ילדים עדיף להבין שאפשר למצוא קשר שמתאים לי יותר ואני צץאימה לו ולא כל הזמן לעשות התאמות שוב ושוב. למזלי המצב הרבה יותר טוב מפעם.... אחרת התסכול היה מוביל אותי ליאוש ולפרידה כי זה כבר עלה הרבה. סליחה על האורך.
אגב גם יחסי המין כבר פחות מהנים. אני לא מצליחה להנות או לרצות מספיק. הרבה פעמים אני משכנעת את עצמי או שיש לי חשק מינימלי ואני זןרמת בשבילו ובשבילנו אבל לא מתוך משיכה ותשוקה או כי אני ממש נהנית.... זה גם צד שממש מבאס אןתי כי אני מתגעגעת ליחסי מין מספקים .
תודה למי שקרא עד כה . אגב אני בת 33.
 
כל כך מבין אותך

אני באמת שלא באותו מצב כי ובת זוגתי מאוהבים אחד בשני, יש לנו ילדה ואנחנו כל כך אוהבים להיות בחברה של אחד והשני. אני בן 28
אך אני מבין אותך בקטע שאני גם לא שלם בנושאים שלי.
אני מכיר את אישתי כבר 5 שנים, התחתנו לפני שנתיים ונולדה לנו ילדה לפני חצי שנה.
אישתי לצערי היא א מינית, היא לא אוהבת שום דבר שקשור בנגיעה בין אם זה חיבוק או נשיקה או קרבה ושלא נדבר על קיום יחסי מין.
אישתי מקיימת איתי יחסים אך ורק לשם שאני אשתוק ולא אדבר וזה גם פעם ב3-4 שבועות ואנחנו הריי עדיין נשואים טריים..
אני בדיוק ההפך אני מאוד מיני מאוד אוהב את החוויה את הסיפוק ואת כל מה שמסביב אני בנאדם רומנטי מאוד והיא לא.
ביינתים אני כל הזמן אומר שאין חבילה מושלמת ואני כל כך אוהב אותה שאני מוכן לוותר על משהו כל כך גדול כדי שאהיה איתה.
אך יש את הימים שאני פשוט מתפוצץ מרוב שאין לי סיפוק ולפעמים פותח עיינים על נשים ברחוב שזה באמת מגעיל אבל אין לי מה לעשות בחיי. ואני מפחד מהיום שבאמת אלך לצד השני ואבגוד רק כדי לספק אותי שאהיה מאושר בנישואי.
אני בטוח שאת יכולה למצוא המון צדדים בבעלך כמו שאני מוצא באישתי ואיכשהוא לאחז בזה. אך באמת זה לא בריא.
 

סאני381

New member
ממש עצוב לקרוא מה שרשמתה


אני מודה שבחיים לא הייתי יכול לחיות ככה,וקשה לי מאוד להבין את אישתך
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
באמת עצוב לקרוא

משלוש סיבות:
האחת, ההרגשה שלך... בעסה.
השנייה, למה החלטת להתחתן לאחר 3 שנים של היכרות עם אישה שלדעתך היא א-מינית שלא אוהבת שום דבר שקשור באינטימיות, רומנטיות ומיניות כאשר אתה דווקא ההיפך. לא חבל?
השלישית, אם בעבר המצב היה שונה והתחולל שינוי לאחר הנישואים או הלידה אולי שווה להתעניין או לחשוב איך להקל או לשפר. חבל...
אולי ניסית ולא הצלחת. מעשית, יותר קל לפחד מאותו יום שתיארת.
 

סאני381

New member
זה ממש לא אמור להיות ככה

הבסיס הכי חשוב בזוגיות(מעבר למשיכה)זה החברות,התקשורת,היכולת להקשיב אחד לשני,האכפתיות,הרצון תמיד לעזור אחד לשני,אם את לא מסוגלת להרגיש בנוח לדבר איתו על דברים שמפריעים לך,אז הזוגיות שלכם לא שווה כלום,אבל אתם כבר נשואים,והתחלת את ההודעה שלך בזה שאת אוהבת את בעלך,וניראה שהוא גם כן אוהב אותך ויש שיפור(כך שכן אכפת לו),אז כן יש לכם על מה לעבוד,תדברי איתו עוד הפעם,לא בצורה של ביקורת או האשמה,אלה פשוט תגידי לו מה שמפריע לך,ועל תתני לו להגיד שזה בעיה שלך,כי כל מה שמפריע לך אמור להפריע לו גם כן, תסבירי לו כמה שהוא חשוב לך וכמה שאת רוצה ששנכם תיהיו מאושרים,תגידי לו שהוא צריך להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי בשביל שנכם,ולבנתיים שלא תחשבי על ילדים כי לא ניראה שאתם מוכנים לזה,תנצלו את זה ששנכם עדיין לבד ותצאו כמה שיותר למקומות רומנטים בשביל להחזיר את האש ואת האור לזוגיות שלכם,אם הוא לא יוזם אז תיזמי את,תראי לו שהוא עדיין מושך אותך בשביל שיהיה לו חשק גם להשקיע יותר,ושהוא ירגיש מוערך,על תוותרי עליו בקלות אבל גם על תתני לו להיות שאננן ותעוררי אותו,תשתדלי לבנתיים לא לפנטז על מה שיש בחוץ,כי לא קל למצוא בחור טוב בימנו,אז תשמרי על מה שיש לך,אבל על תתפשרי על דברים שאת אוהבת וחשובים לך,מקווה שהכול הסתדר בנכם,שיהיה בהצלחה
 

חביף

New member
קראתי גם את שאר חלקי השרשור

בעיקר מטריד אותי אובדן הענין המיני בבן/בת הזוג די מהר אחרי התמסדות היחסים. צפיתי בתוכנית בערוץ 8 על יפן. מה שקורה בסיפורים שלכם הוא מגיפה גדולה ביפן, והם לא יודעים איך לפתור את זה.
אצלנו, צעירים רבים [ גם צעירות ] מסתפקים בחיי מין עצמוניים [ אוננות ] מול פורנוגרפיה מקצועית או חובבנית, ולא מתקדמים מעבר לזה.
עצוב לי
אבל אני לא יכול היום לשפוט צעירים, כשהייתי בגיליכם אהבתי סקס, בת זוגי אהבה סקס, לא ויתרנו לרגע, ואם עבדנו קשה, קבענו לנו מועדים לסקס [ לא תמיד צריך להיות ספונטני].
בת זוגי מעולם לא "עשתה לי טובה". כשעושים טובה וזורמים בן הזוג מרגיש. הגבר המודרני רגיש הרבה יותר מאביו או סבו. השיתוף והזוגיות והחינוך המודרני לימדו אותו להיפתח לבת זוגו, אבל אם היא עושה טובה, הוא ירגיש, יגמור [ בשלב מתקדם הוא גם לא יגמור כי לא יהיה לו מספיק ליבידו ] ויתנהג כאילו כלום לא קרה.
אין לי עצות למעט פנייה ליעוץ זוגי-מיני, כן לדבר על המין ביניכם, להיות חשופים, לברר לאן התשוקה הלכה.
מהטקסט של פותחת השרשור, לי נשמע כי היא בדרך החוצה, ואולי ההתיעצות כאן היא שלב אחרון לפני פרידה. במקרים כאלה, כשאין ילדים אני מברך.
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
קראתי את הודעתך פעמיים

ומתוך כל המלל, ניסיתי להבין מהו הרעיון המרכזי ומהו הצורך המפוספס שלך. תקני אותי אם לא הבנתי את כוונתך:

את נמצאת במערכת יחסים שיש בה אהבה אך את מרגישה בה בודדה. למרות שבעלך אוהב אותך (לדבריך), מפרגן, מחמיא, מכבד אותך ויש לכם גם רגעי צחוק, חיבוקים וחום, על פי ראות עיניך, לעיתים הוא מתנהל כאילו את לא שם איתו וזה חסר לך, תשומת הלב הזו.
את מתארת את ההתנהלות במערכת היחסים שלכם כחסרת שליטה: ממהרים להתרגז, ממהרים לריב. על פי התיאור שלך את זו ש"באה לקראתו" במערכת היחסים, מבינה, אכפתית, סבלנית, מנסה למנוע עימותים. את מנסה להיות חמה ומפנקת, מעריכה וכו'.
את מציינת את העובדה שהוא רגיש לביקורת, שהוא לא אוהב לשמוע על כך שאת לא מרגישה תחושת שלמות וביטחון (מי כן?). למרות זאת, את "משתדלת להפחית" אך הוא עדיין מרגיש את חוסר שביעות הרצון שלך ובצדק. את משדרת את זה גם אם לא תאמרי לו.

אך דברים השתנו, הייתם בטיפול זוגי. את חוזרת על כך שוב ושוב שהמצב השתפר ואינו כמו בעבר. בעלך "בא לקראתך", מנסה להבין אותך יותר, להקשיב לך יותר, להבין מהם הצרכים שלך. אך את מצפה ממנו להפוך לאדם אחר, להיות בדיוק כמוך. באותה נשימה בה את מתארת את השינוי שחל אצלו את מספרת על החלומות שלך על גבר אחר. במקום "לראות" ולהעריך את המאמץ שלו, את כל כך עסוקה בכל מה ש"לא": "לא להציק, לא לדבר הרבה, לא לדרוש, לא לבקר...." ונותנת לו להרגיש שאת "אף פעם לא מרוצה".
ומה עם מה שכן? לא פלא שיחסי המין מבאסים.

לגיטימי שיהיו לכם צרכים שונים! לגיטימי שההשקפות שלכם יהיו שונות! אתם אנשים שונים. מה שעברתם בטיפול הזוגי הוא לשקף לכל אחד מכם מהם הצרכים של השני כדי שתוכלו להבין טוב יותר האחד את השנייה ותוכלו להתנהל בצורה חכמה יותר.

אם משהו באישיות שלו לא מספיק "מדביק" אותך אליו ונראה שאין ביניכם כימיה (קצת מוזר שאלו מחשבות שמופיעות אצלך רק עכשו), לא תוכלי לשנות אותו או לצפות שיהפוך לאדם אחר לגמרי (גם לא את קשיי הקשב והריכוז אצלו).
האם זה נורמלי? לא יודעת האם זה נורמלי להרגיש חוסר כימיה לאחר שכבר נשואים. כן נורמלי לרצות לשפר את המצב. על פי התיאור שלך נראה שהוא מנסה ושאת מתוסכלת ושקועה בחלומות על משהו אחר. לדעתי אם את לא רוצה אותו, שחררי אותו לחופשי ואל תגרמי לו להרגיש אומלל. או שתנסי לראות את הצדדים החיוביים ולהסתפק בהם, אחרת תמיד תרגישי תחושה של החמצה.

בהצלחה.
 
סוף סוף


היי. חיכיתי לתגובה כזו.
כן זה אכן די משקף את המצב. אלו כמובן לא תהיות שנחתו עליי לפתע פתאום. היו דברים שהרגשתי בחוסרם עוד כשיצאנו אבל הדברים הטובים וההתאהבות וזה שסוף כל סוף מצאתי מישהו שמבחינות לא מעטות נראה שזה זה (הייתי בת 29 וגם הוא כשהכרנו ויצאנו שנה עד שנישאנו). אז הלכתי על זה והשתקתי את מה שהפריע. כמובן שככל שהזמן חלף הכרתי אותו יותר וגיליתי שזה באמת מאוד בולט. לא פה ושם. אלא במהותו ובהתנהגותו. עקב כך התחושות שלי העמיקו והתבססו ושבו וחזרו במקרים שונים עד שהבנתי שיש פה קושי של ריכוז וקשב ושיש לו קושי להנות בשיחה עמוקה ו"משתפכת" ושלפעמים כשמשהו נראה לי מרתק ובא לי לשתף אןתו אני רואה שהמבט שלו מסתכל לכל כיוון כי ממש לא בא לו להקשיב עכשיו למשו שבעיניי הוא מעניין או מסקרן. וגם יושבים במסעדה והוא לא מדבר כמעט על דברים מעניינים. רק שואל כל הזמן אם האוכל טעים לי. וכשאני מדברת על משהו או מספרת לו- הוא מגיב באופן שטחי. בלי לשאול בלי להקשיב ואני רואה שזה לא ממש חשוב לו שנדבר. פתאום ראיתי שהוא לא בהגדרה רגוע וקשוב ומכיל כמו שחשבתי כי כשזה מגיע לקשיים מולו זה מאוד מאוד קשה לו והוא רגיש לזה. אני לא מרגישה כפי שכתבת שאני אף פעם לא שבעת רצון. אני תארתי תחושה שלו כי הוא מוצף מזה מאוד. יש לנו תקופות ארוכות שאני לא אומרת שעל ליבי מלבד בקשות סטנדרטיות של דברים בבית או דברים קטנים וגם אז אומרת בזהירות ולא בכעס וכו. אני גם משתדלת לגלות התחשבות ולהקשיב. אני מכבדת את דעותיו והרגשותיו בנושאים שונים שיש לנו מחלוקות לגביהם ולא כופה עליו את הרגשתי או דעתי בעניין. ועם זאת- התחושה הפנימית הזו שמשהו חסר לי בעניין ,בשיחה, בתחביבים וביכולת להסתדר בינינו -תמיד שם מנקרת.
במקום להרגיש שאנחנו מצליחים לגעת זה בזו ולהרגיע ולנחם מרגיש שאנחנו לא יודעים לקרוא נכון את האחר. מדברת גם על עצמי לכיוון שלו. אבל מנגד הוא גם לא יודע לומר לי מה הוא צריך או מה הוא אוהב. כי זה לא מעניין אותו להכנס לזה. מבחינתו מה שהוא צריך זה שקט. הוא צריך שלא אצטרך דברים ממנו. שיקשיב כמה שמקשיב , שיוכל לשבת בבית בלי להחליף מילה ולפעמים גם בלי לשים לב אם אני אומרת לו איזו תגובה כשרואים טלויזיה יחד . והתחושה היא באמת שאין מבחינתי דבק. באירועים של אחרים אני מרגישה שהוא מרחף לו שם. והוא לא מדבר ולא שם עליי יד. כאילו מנותק ממני במובן מסוים. וכאילו מרגיש פתאום לא בנוח ואני לא בטוחה כבר מה הוא צריך. כי גם אם אני מנסה ליצור קירבה הוא כאילו לא תמיד מגיב או מתייחס כי אולי הוא לא זקוק לזה . עם זאת כשאנו במקום שהוא מכיר את האנשים אני יכולה ללכת לאיבוד כי הוא מוצא את עצמו אבל קצת שוכח שגם אני שם.
יש לו חוסר מודעות סביבתי כזה. אז זה לא משהו שבלט לי בהתחלה. אולי אפילו ההפך .. בהתחלה זה נראה טבעי ועם הזמן את מצפה שזה יתהדק ותתקרבו והתחושה כן תגיע- שיחד אתם זוג בכל מקום שאתם נמצאים. ושמדברים יחד וצוחקים גם אם שנינו לא מכירים אף אחד או לא נהנים- נדע להנות זה עם זו. אבל עם הזמן זה לא קרה. זה נתקע ואני מתחילה להרגיש שסימני השאלה בגלל זה נהיים גדולים יותר. וזה חבל לי כי אני כן אוהבת אותו ויש לנו המון דברים נפלאים בקשר. אבל להסתפק בחצי -כוח -קירבה הזה איתו ולהרגיש שאני מדברת עם החבר הכי טוב שלי אבל הוא לא בדיוק מתייחס כרגע כי זה לא מעניין אותו- זה מעפן. לא מזמן היתה לנו שיחה של חצי שיחה ששכבנו על הספה שנינו ורק דיברנו והיה קולח ויצאתי ממש מאושרת . דאגתי לומר לו כמה אני נהנית לדבר איתו... הרגשתי חויה יוצאת דופן איתו. זה היה משמח ומבאס גם יחד. משמח מן הסתם. ומבאס - כי הבנתי כמה זה חסר לי. כמה זה לא קורה הרבה ונדיר. כמה אני רוצה יותר ממנו. שיתוף. לשמוע. לצחוק. שתשומת הלב מופנית אחד אל השני ככה בהנאה משותפת.
מה עליי לעשות? שאלה טובה. אני גם לא צעירה.33... מנגד אין ילדים ואולי שווה להפיל אסימונים. מה היית עושה לו היית אני? איפה יודעים שנמצא הגבול . איפה יודעים שזה בר שינוי או לא. בעלי איש טוב באמת. והוא איש משפחה נאמן אוהב שרואה ורוצה רק אותי. מצד שני להרגיש החמצה כל חיי? וגם להרגיש שהוא לא מסוגל לשמוע מה הצרכים שלי ומה קשה לי ? הבדידות מתעצמת בכזה מצב...
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
לצערי אין נוסחת קסם

שאלת מה הייתי עושה במקומך. זהו הדבר הקל ביותר ניתן לעשות, לספר לך מה אני הייתי עושה. אך מה שאני הייתי עושה לא בהכרח יהיה טוב בשבילך. את אדם אחר, בעל צרכים שונים משלי. לי חשובים דברים אחרים, לכן יקירה את צריכה להגיע לתשובה בעצמך. בעסה.. אני יודעת.. מה לעשות...

איך מגיעים לתשובה? שאלה יפה!

את מתארת את מערכת היחסים שלך כאשר את מודעת לצדדים החיוביים שלה וגם לצדדים השליליים. לגלות לך סוד? לכל מערכת יחסים יש שלילי וחיובי. אם נתבונן כרגע רק על "הצדדים השליליים", יש לקחת בחשבון עד כמה אנחנו מסוגלים לחיות איתם, להשלים עימם, לקבל אותם.

למשל, אם נחשוב בצורה קצת אחרת, נניח שהאהבה שלך לבעלך (או מערכת היחסים שלך איתו) משולה לאחת מעונות השנה.
כל אחד מעדיף עונה אחרת. מה הוא עושה כאשר יש עונה שהוא פחות אוהב? מתנחם בעובדה שהיא זמנית, מודע לכך שיש פעולות שהוא יכול לבצע כדי לגרום לו להרגיש טוב יותר באותה עונה ואפילו ליהנות. אם הוא לא מסוגל בשום פנים ואופן ואותה עונה מדכאת אותו, יעבור למדינה אחרת בה יש מזג אוויר אחר לגמרי. ואם לא ירצה לעבור למדינה אחרת? אולי "יבקר" בה עד שעונה כאן תשתנה. ואם הוא אוהב את המדינה בה מתגורר, אוהב את מזג האוויר, את האווירה, את האנשים, את התרבות, את תחושת השייכות, אולי יעדיף להישאר גם בעונה פחות אהובה.

כיצד את מרגישה במערכת היחסים שלך, האם התחושה שאותם צדדים שליליים נסבלים או בלתי נסבלים? האם את אוהבת את בעלך מספיק, מקבלת אותו כמו שהוא ומוכנה להשלים עם "הצדדים השליליים" על פי ראות עיניך? או שאת עסוקה כל הזמן רק לנסות לשנות אותו על פי מה שאת אוהבת?
חס וחלילה איני מזלזלת בצרכים שלך. את זקוקה לאוזן קשבת, לחבר, ליותר יחס. בעלך לא כזה.
על פי מה שאת מספרת, לבעלך אין את הסבלנות ולא את הרצון לשבת ולהקשיב. הוא מנסה להקשיב לך אבל לא תמיד מסוגל. הוא רוצה את השקט שלו כי כנראה הוא זקוק לשקט כשם שאת זקוקה ל"יותר יחס". הוא אוהב אותך בדרך שלו.
הוא גם לא ישתנה! האם את מסוגלת להשלים עם עובדה זו?
 
לא ברור לי איך נכנס העניין

של לשים עלייך יד באירועים. Public displays of affection הם לא איזשהו חלק הכרחי ממערכת יחסים, אנשים רבים נמנעים מהם כי זה לא נראה להם משהו שראוי לעשות בציבור - וזה לא קשור בכלל לקירבה בינם לבין בן הזוג.
 
למעלה