זקוקה דחוף לעצה!!!

maya55570

New member
זקוקה דחוף לעצה!!!

שלום אני נשואה 8 שנים פלוס 2 ילדים
הזוגיות שלי במשבר כרגע ובראש שלי רצות מחשבות על גירושים. בעלי יש לו לב טוב . נותן המון תשומת לב רגיש ונותן תמיד הרגשה שאני הכי מיוחדת וסקסית. מאוד מפנק ולארג׳. הוא עוזר לי במטלות הבית. עד פה אלו הדברים שמאודדד קשה לי לוותר עליהם. לעמות הצד השני שבגללו אני חושבת על גירושים; הוא תלותי בי ובהורים שלו. ההורים שלו תומכים בנו כלכלית מאוד. הוא מאוד תשומי. אובססיבי. חסר בטחון. חלש מאוד נפשית. בורח מהתמודדות במצבים קשים. נכנס ללחץ מהר וגם מאוד עצבני ואין לו הרבה סבלנות לילדים. בעבודה לא מוצלח במיוחד. הוא עובד כמחסנאי ועד לפני 4 שנים החליף הרבה מקומות עבודה - לא היה מתמיד כי לא היה מסתדר עם הבוסים. כל הזמן צריך ממני גבול חזק . הוא בא לבית שפינקו אותו ונתנו לו מה שהוא רוצה. ורק כשאני מציבה לו גבולות חזקים אז מתאפס על עצמו. הוא לא ממש אחראי . ומאוד קשה לי לסמוך עליו . אין כל כך כבוד ביננו. יש חברות טובה ומשיכה סבירה. אף פעם לא הייתי שלמה עם הנישואים האלה. הוא מאוד תלוש מהחיים. מתיש ומוציא המון אנרגיות ממני. ותאמינו לי יש לי סבלנות מברזל וספגתי המון. מה לדעתכם עליי לעשות ????
 
אין לי דעה

מצבך פנטסטי, הלוואי על הרבה נשים מצב כזה. גם פרנסה מובטחת, גם סקס טוב. רק הבעל החליף אותך קצת באמא שלו, הוא לא חריג ולא יוצא דופן.
אבל -
אם קשה לך ונמאס לך, ייעוץ זוגי יעזור מאוד, אבל אז תצטרכי להסתדר עם גבר אחר לגמרי.. את באמת רוצה?
 

maya55570

New member
טוב כנראה שהחסרתי הרבה פרטים ...

בעלי חולה אפילפסיה ולכן הוריו פינקו אותו בצורה יוצאת דופן - אומנם הוא מאוזן מגיל 17 אין לו התקפים אבל תאמין לי שזה אכן חריג ויוצא דופן. מדובר בגבר "ילד" שעל כל צעד בחייו מתייעץ עם אבא שלו. הבת שלי גם היא חולת אפילפסיה מכיוון שהעניין הינו גנטי (מידע שהוריו כנראה העלימו ממני לחלוטין לפני שהתחתנו .. שזה תורשתי . לא יידעו אותי על כך ולא היה לי שמץ של מושג) אבל עם כל זה עוד התמודדתי עברתי חיים לא פשוטים .. התקפים מאוד ארוכים לבת שלי ואחכ מעט נזק מוחי .. כיום היא בת 8 ומאוזנת כבר שנה וחצי אבל מה שרציתי להגיד בכל זה זה שאני רוצה להדגיש לך את החוסר התמודדות במצבים.. כשהיתה באישפוזים היה בורח מהמציאות .. היה קשה לו להתמודד ולכן כל העול נפל עליי . אבל אחזתי את העול בהתחלה באהבה כי זו הבת שלי הראשונה והרגשתי אחריות מטורפת על חייה. רמת הפינוק וחוסר ההתמודדות שלו במצבים הינה מאוד משמעותית. אין לי בעיה להיות אמא מטפלת של גבר סטנדרטי . אבל יש פה משהו יוצא דופן שהתיש אותי עם השנים... הוא מאוד נלחץ ממצבים ומפיל עליי הכל . אגב היינו כבר 5 פעמים בייעוץ זוגי בכל מיני תקופות שונות. אבל כל מה שרשמתי פה זה היה על מנת להדגיש את הפינוק והניתוק מהמציאות שלו . סהכ עכשיו עברנו את השנים הקשות אבל איך אומרים עכשיו אני כבר - יצא לי כל הרוח מהמפרשים ובא לי שקט ובא לי לנוח ובא לי גבר שאוכל להשען עליו נפשית ושיגיד לי שהוא מטפל בעיניינים ושהכל יהיה בסדר ... אני מדמיינת שיש דבר כזה?
 
נתחיל בשורה האחרונה שלך

לדעתי, אבל זו רק דעתי, אין דבר כזה: "גבר שאוכל להשען עליו נפשית ושיגיד לי שהוא מטפל בעיניינים ושהכל יהיה בסדר ... " - גם גבר כזה מצריך "מחירים" שאשה צריכה לתת, וזה בגלל, לדעתי ורק לדעתי, ההנצחה והקיבוע של מצב זכר-נקבה על בסיס כלכלי-ביולוגי, שבו האשה שניה לגבר, ולא שוות זכויות לגבר. - מוכנה לזה?
ידוע המשפט - "הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו?!" לטעמי, זוגיות שאינה בכפיה ובאלימות היא תוצר של החלטת שני הצדדים בה. עד עתה - ויהיה ההסבר אשר יהיה - כנראה הזוגיות הזו התאימה לך מאוד. לי די ברור, שגם לו נפרדת מבן זוגך, מצבם הכלכלי של ילדיו לא היה נפגע. לדעתי, זה שיקול מרכזי בהחלטה לפרק זוגיות עם צאצאים.
כל זוגיות בהתפתחות שלה "מגלה" דברים שלא "גילו" מראש. זוגיות שבסיסה רצון להיות יחד עד סוף החיים, ושיש בה אהבה וכבוד הדדי לדעתי שורדת משברים קשים.
אבל -
נדמה לי שהרצון לעזוב חזק אצלך. אז עזבי, למה להשאר במקום שלא רוצים בו, אם ישנה האפשרות לעזוב?
 
חבר טוב שלי פרסם שיר שקצת משיק

לענין "לא ידעתי ולא גילו לי"
מושון בן ארי: חתול שחור

 

maya55570

New member
טוב אני חייבת הסבר :)

איך מתקשר למשפט לא ידעתי ולא גילו לי
 
כך כתבת -

"מכיוון שהעניין הינו גנטי (מידע שהוריו כנראה העלימו ממני לחלוטין לפני שהתחתנו .. שזה תורשתי . לא יידעו אותי על כך ולא היה לי שמץ של מושג) "
 
מי קבע? אמנם הבת שלך היא הוכחה

אבל, גם בגנטיקה הסטטיסטיקה עובדת, ולכן היה 50/50 אחוז אפשרות שתיוולד ללא המחלה.
הרבה פעמים, נישואים מחוץ לקבוצה החברתית, העדתית או השבטית מבטלת ליקויים. והא ראיה - בני המתוק החליט לעשות כסף מזרעו. הלך ועבר בדיקה גנטית. מתברר שהוא נושא בדנ"א גן של חירשות [ חירשות היא לקות משפחתית ידועה אצלנו, שרק מעטים מבני המשפחה בכלל מודעים לה ויודעים אותה].
אני יודע כי גם אני סובל מהתחרשות חלקית, ואבי סיפר לי שבגלל נישואי קרובים, משפחתנו סובלת מגן זה.
אבל -
כל ילדי אבי לא חירשים [ אני מתחרש], צאצאי דודי, אף לא אחד חרש, גם לא דור רביעי. צאצאי דוד אבי - אף לא אחד חרש, כולל דור רביעי.
אני לא ידעתי ובת זוגי לא ידעה, עכשיו היא יודעת. אבל גם נכדיי לא סובלים מזה.
אז נכון, אין מה להשוות - אבל מה ש"ריפא" היה נישואים מחוץ למשפחה עם בני עדות אחרים.
 

maya55570

New member
לא מדוייק ..

דווקא העניין הוא לא שיקולים כלכליים . אמרתי מקודם כסף לא חסר מההורים שלו.
אבל זה לא שמעניין אותי בחיים . יותר מעניין אותי ביטחון נפשי ורוגע דיברתי יותר על עניין פסיכולוגי ונפשי גבר שיגיד לי שהכל יהיה בסדר ולהשען עליו מבחינה פסיכולוגית יותר. צדקת הרצון לעזוב חזק אבל גם רצון חזק לא לעזוב. זה 50 50 אצלי . זו הבעייתיות . אני לא יודעת מה יהיה טוב יותר כך או כך. מה שאני יודעת בוודאות זה שאני רוצה גבר חזק נפשית לידי . ושוב לא מדובר על כסף ! מה גם שאין לי בעיה להיות שניה לגבר . שהוא יהיה יותר חכם ממני יותר מצליח ממני יותר הכל ממני. אין לי שום בעיה עם זה . ההיפך זה יגרום לי לכבד אותו יותר להעריך אותו יותר ולשמר את האהבה יותר . יש רע בזה?
 
אין רע בשום דבר ובשום החלטה שלך

כי את השופטת העליונה של החלטותייך לטוב ולמוטב
אם נשמעתי שיפוטי, מייד אני מתנצל, זו לא היתה מטרתי.
הענין הכלכלי - כתבתי רק מתוך ידיעה שאין בעיה כלכלית, כך שהשיקול הזה אינו חלק משיקולייך לגבי עזיבה, לכן השיקולים שלך קשורים לדמות "הגבר" שאת מפנטזת עליו, ולרצון שלך לעזוב.
אין דבר כזה בעולם מישהו שהוא ב"כל יותר ממך". אישית אני מוטרד מעמדות כאלה, ואני מחנך כבר עשרות שנים נערות לתפיסה עצמית שבה בן הזוג לעולם אינו יותר, אלא רק שווה/דומה. כמו שכבר כתבתי לך - גם לתחושה הפסיכולוגית הזו, הרצון הזה להיות "קטנה ומוגנה כמו ילדה" יש מחירים פסיכולוגיים וחברתיים - השאלה אם שקלת אותם לעומק? סתם שאלה - האם באמת תהיי מוכנה לוותר על העוצמה, העצמאות, היכולת לשנות מציאות שיש בידייך לטובת גבר שהוא "הכל יותר ממך" ושהוא רק פנטזיה?
 

maya55570

New member
כנראה שזו באמת רק פנטזיה ...

דווקא לא נשמעת בכלל שיפוטי .. אתה בסדר גמור...
הכוונה המדוייקת יותר היא: שיהיה כמוני . אני מוגדרת בעיני כולם כעוצמתית חזקה מאוד . עצמאית וכו ... ובא לי בשלב הזה של החיים גבר שיהיה כמוני חזק עצמאי וכו ... וכך אוכל קצת לנוח .. קצת להוריד מעליי עול פסיכולוגי .. ואולי באמת אני מחפשת קצת להיות מוגנת כמו ילדה .. מה המחיר של זה לדעתך ?
 
אם תמצאי בן זוג בוגר, שלא סובל מבעית אגו זכרית

נראה לי שלא יהיו מחירים, כי תדעו שניכם לפרגן זה לזה וזו לזו, ותדעו איך להתגבר על משברים רבים [ כולל משברי אגו, משברי החלטות חשובות, משברי הוצאות כספים ומה לא??]. עד עתה אני מבין את טיפלת בכל, עכשיו תצטרכי שותף, לא גבר שיכיל אותך ממקום של פטרונות ועליונות מדומה. אם הגבר שתמצאי יהיה מהסוג שחייב להוכיח שהוא "דובי אוהב ומגן וחמודי נורא" עד שנוגעים לו ב"בייבי שלו", ואז כמו דב הוא מזדקף ומראה מי הגבר, לצערי מחירים יקרים מאוד, של פלישה לפרטיות, נסיונות לבטל את מי שאת, כי זה יאיים על דובי-חמודי.
 

maya55570

New member
הצחקת אותי עם עניין הדובי ... :)

אני ממש לא מחפשת איזה גבר מאצ'ו שסובל מבעיית אגו גברי. לגמרי גבר נטול אגו בשילוב אחראי ועצמאי שמכבד את הפרטיות ושלא ינסה לבטל אותי אלא שנרים אחד את השני ונפרגן אחד לשני . עם בעלי אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה . לא יכולה כעת להרים למעלה גבר שלא אוכיח לי את האמונה העצמית שלו והאחריות שלו ועמידה במצבים של התמודדדות .. ניסיי המון שנים להרים ולתמוך אבל לא זז הרבה . כאילו יש לו מקום נוח שאליו התרגל - הלהשאר ראש קטן החולה זה שלא מצפים ממנו וזה שמתחמק מאחריות .... אני מודה שאני מוצפת ייסורי מצפון ושינאה עצמית מ"הגאווה" שאליה נשאבתי עם הזמן . מצד אחד אני שלמה עם הרצון שלי לגבר חזק. מצד שני זה באמת לפרק משפחה והילדים יסבלו והוא בעצמו יסבול ואני ארגיש אשמה זה ברור לי ואולי גם מופסדת . עדיין השאלה הזו נעה אצלי מפה לשם . הבעיה שאני סוחבת אותה כבר המון שנים את השאלה הזו . גם כשהיו תקופות טובות הם נמשכו בדיוק שבוע שבועיים ואז שוב מריבות וחיכוכים.
 


.
ברור שההחלטה בסופו של דבר היא שלך. ההצעה הכי אחרונה שלי - את חייבת בשלב הזה בנאמנות אך ורק לעצמך, לדעתי הילדים יסבלו פחות אם את תהיי שלמה לגמרי בהחלטתך.
חג שמח
 

maya55570

New member
תודה לך !!

אריק אני מודה לך !! ההתכתבות היתה מועילה מאוד !!
תודה שהקדשת לי מזמנך :) חג שמח
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
הי מאיה

ברוכה הבאה לפורום וסליחה על האיחור בתגובה


לא יודעת האם זו רק אני אבל יש כמה סתירות בדברים שכתבת:
מצד אחד את כותבת שבעלך רגיש, נותן לך המון תשומת לב והרגשה שאת מיוחדת, מפנק, לארג' ועוזר ומצד שני שאין כל כך כבוד ביניכם (ואני תוהה איך זה מסתדר).
מצד אחד את מתארת את עצמך כאישה עצמאית שלוקחת את המושכות לידיים, מצד שני נמאס לך. את רוצה לנוח ושמישהו אחר ייקח את המושכות או לפחות שייקח אחריות על חלק מהדברים.


את מתארת מצב בו אישך מקבל ממך על הראש ומתיישר- יש נשים שחולמות על אחד כזה.
את טוענת שהוא מאד נלחץ ממצבים ומפיל עליך הכל. ואם את מעמידה לו את אותם גבולות שכתבת עליהם? ואם את מעמידה אותו במקום ומכינה לו משימות?

את שואלת האם קיים גבר שתוכלי להישען עליו נפשית שיקח אחריות, למען השם. אז יש דבר כזה. אבל מי יודע מה הסיכויים שתפגשי אחד כזה שירצה להמשיך זוגיות עם אמא לשני ילדים (קטנים, אני משערת. אם הגדולה רק בת 8).
כדי לקבל החלטה כזו, האם לפרק את המשפחה שיש לך היום כדי למצוא את גבר חלומותיך, את צריכה לקחת בחשבון מספר גורמים ולנסות להשוות את מצבך היום למצב דימיוני בו את גרושה:
הראשון, העול- את עדיין תהיי האחראית הבלעדית לילדיך ולביתך. אני בספק אם הגירושים ישנו את בעלך לטובה.
השני, העניין הכלכלי- כי לא נראה לי שההורים שלו ימשיכו לתמוך בכם (ובמיוחד בך ובילדיך) אם תתגרשי מבנם.
השלישי, הבדידות- לא יהיה, לפחות לתקופה מסוימת עד שתמצאי גבר "נורמלי", מי שיעזור לך בבית, מי שייתן לך תשומת לב, פינוק או את ההרגשה שאת הכי הכי.

לכן, התשובה לשאלתך היא בשאלה: האם את חושבת שגירושין יפתרו לך את הבעיה הרגשית שנקלעת אליה?

בהצלחה וחג שמח
 

maya55570

New member
היי

לא זו לא סתירה אבל זה מה שמטלטל פה כל פעם את הזוגיות שלנו - הקיצוניות
בעלי יכול להיות או בן אדם נחמד מאוד ויש לו לב טוב או מתמרד מתנגח מתנגד בכל הכח ולא זורם
סבבה עד פה
אנחנו יכולים להיות החברים הכי טובים שמדברים על הההכלל !!
מצד שני במריבות כל הליכלוך הכי נורא יוצא - כי יש בו כל כך הרבה כעסים בפנים . אגב זה משליטה . שבן אדם שלא מקבל מה שהוא רוצה ושהדברים לא מתנהלים איך שהוא רוצה הוא כעסן . ואז כשהוא מוציא את כל הליכלוך אז זה מרעיל אותי כי אני רגישה מאוד וזה משפיע עליי ומטלטל אותי
כל המצב הזה מכניס אותי לחוסר איזון
מצד שני הוא יכול להיות הכי מפנק דואג וכו .... כשהוא רואה שאני כבר מיואשת מהמצב ושהוא רואה שהצליח לפגוע בי אז מרגיש צורך לתקן .

לגבי העניין השני שרשמת שאני לוקת את המושכות - זה היה בחלק הראשון של הנישואים האלה עד שהבנתי שזה מקום לא בריא אז הסרתי שליטה ורציתי שהוא ייקח את המושכות . אפילו אמרתי לו אין לי בעיה שאתה תקבי שאתה תחליט שאתה תוביל - בכיף וברצון הענתי לו את זה - אך הוא מסרב לקחת - מסרב לנהוג בגבריות . נוח לו במקום של הילד .

ואני לא אוהבת ולא רוצה כל החיים להתעסק עם הצבת גבולות חזקים ל - גבר !!
זה מקום לא טוב בשבילי ומפריע לי לצמיחה האישית שלי עם עצמי

אני לא חושבת בכלל שהגירושים יפתרו את הבעיה הרגשית שלי - תאמיני לי אני לא חיה בסרט ואני יודעת בדוק מה הולך בחוץ - השאלה שלי היא איפה המחיר כבד יותר
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
ממש לא סבבה, יקירתי

מה שאת מתארת דומה יותר לאדם עם מחלת נפש (או מחלה אחרת).
איך אדם יכול להיות בעת ובעונה אחת גם אדם נחמד מאד ועם לב טוב וגם מתמרד ומתנגח בכל הכוח?
אתם יכולים להיות החברים הכי טובים (או החבר הכי טוב שלך) ובעת ובעונה אחת הוא מוציא את כל הלכלוך והרעל בויכוח איתך.
את מבינה את הניגודיות?

אגב, מדוע יש לאדם כל כך הרבה כעסים כלפיך? מדוע הוא אוגר מטענים אם אתם החברים הכי טובים? האם בגלל שהתקשרות ביניכם לקויה? האם בגלל שהוא טיפוס ילדותי בניגוד אליך? ואם כן, למה את נגררת לויכוחים האלו ונותנת לרעל הזה לצאת ממנו בצורה כזו?
הוא לא מקבל מה שהוא רוצה והדברים לא מתנהלים כרצונו? שיכעס עד מחר בבוקר. זה לא כל כך תואם את התיאור שלך שלאחר כמה מילים ממך הוא "מתיישר".
המצב מכניס אותך לחוסר איזון? האם רק את לא מאוזנת?

אני מתנצלת אם התשובה שלי נשמעת ביקורתית, זו לא כוונתי אלא אולי לתת לך מבט קצת שונה על המצב שאת נמצאת בו ועל הלך המחשבה שלך.
את בעצמך כתבת שהודעתך הראשונה שאין כל כך כבוד ביניכם ואף פעם לא היית שלמה עם הנישואים הללו. אולי גם לך יש מטענים ואת משדרת את זה ואת חוסר הכבוד בויכוחים ביניכם?

לדעתי, לקיחת אחריות לא מגיעה ממקום לא בריא, ההיפך. כאן מתבטאת הבגרות שלך. אבל קחי רגע לנשימה ולמחשבה האם נתת לך הזדמנות לקחת אחריות או שכבר לקחת הכל על עצמך מההתחלה?
אם הייתה לו הזדמנות והוא בחר לא לקחת אחריות, יכול להיות שבאמת הוא לא אדם אחראי (או שלא הייתה לו הזדמנות והוא הורגל לכך שאת מטפלת בהכל).
ואם הוא אכן אדם לא אחראי אני לא חושבת שזה יהיה חכם לוותר ולתת לו "להוביל".

אני חושבת שזה מגיע ממקום אחר. נוח לו להיות במקום של הילד כי את לא סומכת עליו ולוקחת אותו כחסר ערך במערכת הזוגית שלכם, לכן את לוקחת את כל העול על כתפיך ואת מרגישה שהמשימות של החיים גורמות לך להתפרק ולא נותנות לך לצמוח.
 

maya55570

New member
אני בעצמי מפחדת להבין את המצב הזה

לא מחלת נפש. אבל כן קיצוניות מטורפת
אני לגמרי יכולה להבין את זה
אנשים מאוד מאוד רגישים נוטים לכזה מצב פגיעים מאוד ורגישים מאוד.
הכעסים שלו לא התחילו ממני . התחילו עוד מהילדות שלו והוא לא טיפל בעצמו ולכן נגרר עד כה . והוא מאוד ילדותי בניגוד אליי . הלוואי שהייתי מוצאת שיטה איך לא להגרר לוויכוחים האלה - זה משהו שאני מנסה לעבוד עליו בדיוק בתקופה הזו.
אני אסביר: הוא לא מקבל מה שהוא רוצה ואז כועס כי חושב שזה יעשה משהו ואז כשרואה שזה לא מסתדר בכל זאת (בקיצור כשהוא רואה שהצד השני יותר חזק) אז מתיישר ומנסה את הדרך הטובה. וכל היחסים שלנו לא מאוזנים בגלל הקיצוניות שקיימת אצלו .

זה שאני משדרת בויכוחים ובחוסר הכבוד את זה שלא הייתי שלמה מלכתחילה עם הנישואים האלו - זה בטוח !!! זה ברור לי שזה בגלל זה !!

הוא כן יכול להיות אחראי הוא פשוט מתעצל כי הורגל כבר מהבית מילדות לא לקחת אחריות על כלום - כי לא איפשרו לו . ואני מודה שבהתחלה אני לקחתי את השליטה אבל זה היה כבד עליי ורציתי להתחלק איתו בזה והוא בהתחלה סירב לקבל את זה בתוקף עד שלאט לאט לקח כי ראה שאין לו ברירה אבל זה בטיפין טיפין - זה עדיין בדברים הקטנים מאז.

המשפט האחרון שרשמת - מדוייק לחלוטין !!! אבל הסברתי שלפני כשנה התחלתי להסיר מעליי המון עול ואחריות ופשוט זרקתי עליו - הוא עמד בזה אבל בהמון עצבים כעס ותיסכול ומריבות - שהובילו אותי לייאוש ואכזבה .
 
למעלה