היש גבול?

היש גבול?

מהו הגבול שבו אתה אומר לצאצאך - לא יכול יותר לקבל נכדים אליי לשמירה?
מהו הגבול בו אתה אומר לבת זוגך - לא עוד. לא קשה לי קשה, די?
האם זה בסדר [ כבר עשיתי זאת ] לפנות לצאצאך מאחורי הגב של בת זוגי ולומר לו: בימים אלה ואלה נא לא לשלוח ילדים, כי שנינו לא מסוגלים לטפל בהם, ויוצא שאנחנו רבים בגלל זה?
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
כן. יש גבול.

אומנם לא מדברת מניסיון אישי שלי (עוד לא סבתא
), אבל אחי הגדולים הביאו לעולם ילדים לפני ואמי השגיחה על ילדיהם. ממה שראיתי בבית, הייתה הנאה גדולה לקבל את הנכדים הביתה אך לעיתים הרגישה שהיא נלקחת כמובנית מאליה ועליה לתכנן את פעילויות היומיום בשילוב עם טיפול בנכדים. (היו נכדים שהיו מגיעים אליה מדי יום).
אני חושבת שצריך להיות גבול, השאלה היכן עובר הגבול שמתאים לך. האם אתה מעוניין שיפסיקו להביא את הנכדים אליכם או שיבואו במידה לאחר שמודיעים לכם מראש.
הילדים שלך צריכים להבין שיש לכם גם חיים משלכם. אם אתה אכן פונה לילדים ומסביר שיש לכם התחייבות נוספות או שיש קושי בימים מסוימים, נראה לגיטימי לחלוטין, אבל לא בהפגנתיות ומאחורי גבה של אשתך. אתה צריך לדבר עם אשתך ולהגיע להבנה עמה ורק אז לשתף את הילדים.
אולי לילדים זה ישמע מוזר לאחר שהתרגלו ללוקסוס אבל הם יכולים להתחשב בכם ולהתרגל למציאות קצת שונה.
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
איזו חמודה הצאצאה

אז הבנתי אותך לא נכון

אבל בכל זאת, צריכה להיות הבנה בינך לבין אשתך ואי אפשר רק לטפל בנכדים.
גם אתה רוצה יחס
 

1precious1

New member
ברור שיש גבול

סבים וסבתות לא חייבים כברירת מחדל "עמדת טיפול נכדים" אוטומטית.
נהפוך הוא אפילו, הורים לילדים צריכים לגלות רגישות והבנה שההורים שלהם "לא נעשים צעירים יותר" ויש להם חיים משלהם וזו זכות ורשות לטפל בנכדים ולא חובה.
 
תודה

אהבתי מאוד את עמדת הטיפול בנכדים.
זו היתה הרגשה שלי, שהצאצאה אדישה למצב או מכחישה אותו, ואמא שלה, בת זוגי, מפחדת לומר לא. לכן פניתי אליה כמו שפניתי, כי בת זוגי היתה מתעצבנת לו הייתי אומר משהו, ומעמיסה על עצמה יותר כדי "להוכיח" לי.
תודה
 
למעלה