ריבים על החגים עם הבעל

[PUKA2012]

ריבים על החגים עם הבעל

היי לכולם. זה יישמע אולי מגוחך אבל אני מוצאת את עצמי במריבות וויכוחים עם בעלי על איפה עושים את החג... מכיוון שהחג לא אצל ההורים שלי אלא אצל המשפחה המורחבת בעלי פחות אוהב ללכת לשם ומנסה כל הזמן למשוך כמה שיותר שנעשה את החג עם המשפחה שלו. אני יודעת שאמא שלי תפגע מזה שאני אלך למשפחה של בעלי שלושה ימים ואליהם אהוא רק פעם אחת. בעלי אומר שהמשפחה שלו הזמינה אותנו ליום השני של סוכות ואני לא ממש רוצה ללכת , כי גם בחג השני אנחנו נהיה איתם ואני לא רוצה רק פעם אחת ללכת להיות עם המשפחה שלי!!! זה נראה לי כל כך לא פייר מצידו! ואני אומרת לו את זה אבל אין עם מי לדבר..... ראש בקיר. לא יודעת מה לעשות! מה דעתכם???

 

[סיגלית 2014]

זה מזכיר לי

את ההפצרות של בעלי בראש השנה, בכל שנה, שהוא רוצה ערב אחד להיות עם המשפחה שלו. והאמת, אני לא מבינה מה כל כך חשוב היכן חוגגים במיוחד אם הם מתראים בתדירות גבוהה. בשלב מסוים הפסקתי לבקר את הבקשה הזו והבנתי שיש סיבה לכל משפחה להיות יחד דווקא בימים מיוחדים כאלו.
כשמתחתנים, גם אם היחסים בין שתי המשפחות לא בשיא האהבה, עדיין חשוב לכל אחד להיות בקרבת משפחתו. לכן צריך להתחשב, ומה לעשות, צריך גם לחלק את הזמן בין שתי המשפחות היקרות.
לפי דעתי אמא שלך לא צריכה "לכעוס" כשאת הולכת למשפחה של בעלך אם את תגיעי במהלך החג (לא חסרים חגים החודש) גם אליה. גם לך לא צריכה להיות בעיה לבלות חלק מהזמן עם משפחתו של בעלך, אלא אם את לא סובלת אותם ואת חברתם.
גם בעלך צריך להבין שאת צריכה את הזמן עם משפחתך ואם הוא מושך כמה שיותר להיות עם שלו, משהו מפריע לו.
הויכוח כאן הוא לא היכן "עושים את החג". יש עוד דברים נסתרים שמפריעים לכם.
הייתי מציעה לך לקבל את ההזמנה וללכת להיות איתם (הלוואי שאני הייתי מקבלת הזמנות כאלו), לנסות להעביר את החג בכיף ולא לקבל את זה כחובה. לאחר מכן לדבר עם בעלך, לא בויכוח ולא בצעקות (גם אם זה קשה) ולהסביר לו שכשאתם הולכים למשפחתו כיחידה, יש לכבד גם את המשפחה שלך ולהיענות להזמנתם. דרבני אותו לומר לך מה מפריע לו להתארח בצד שלך.

בשאר הימים, אם יש לכם זמן בחול המועד, צאו לבלות רק אתם.
וחג שמח.

 

[1precious1]

זוית ראיה קצת אחרת

אני למדתי עם השנים שהנוסחה הנכונה לעבור את החגים הללו ואת התוכניות של מי עושה איזה חג איפה, היא דבר ראשון והכי חשוב לסגור חזית אחידה ונוקשה בינך ובעלך אל מול כל שאר המשפחה.

את ובעלך, תשבו ותסגרו את הפינה בינכם, לטוב ולרע, לקולה או לחומרה, לשביעות רצונו של מי מכם וויתורים מרחיקים ממי מכם השני.
זה דבר ראשון והכי חשוב!

ואז, עם אותן החלטות אתם יוצאים אל שאר האומה/משפחה ולא שואלים שאלות ולא מבקשים רשות ולא מתעניינים ולא נותנים למי מהאימהות להתערב בהחלטה שאתם ביחד החלטתם, וקובעים ואומרים להם מה החלטתם, שניכם, חזית אחידה.
אתם לא נותנים לאמהות שלכם מקום לחצוץ בינכם וההחלטה שלכם, אתם לא נותנים מקום למשפטים של "אם הוא החליט ככה ואת מסכימה לזה", את חותכת (או הוא חותך) ואומרים חד משמעית "לא אמא, אנחנו החלטנו, אין פה הוא או אני"

קחו אויר, תנו לזה שנה שנתיים ותאמיני לי שהבעיה תיפתר והריבים בינך לבעלך בנושא הזה ייגמרו, והמשפחה המורחבת תבין שאתם משפחה אחת עם דעה אחת ומי שזה לא מוצא חן בעיניו אז שיילך לחפש את מי לארח או להתארח, אבל לא על חשבונכם.

אה כן, מצטער, זו לא תרופת פלא ומצריכה השקעה והתמדה ושיתוף פעולה דבר ראשון ובעיקרו בינך לבעלך, אבל התמורה מובטחת!

בהצלחה.

 

[אריק בד חביב]

איזה מזל , בחיי

כשעוד היינו זוג צעיר, והורימו ירושלמים ואנחנו בגוש דן, חילקנו ביניהם את החגים. אז סוכות היה אצל הוריי, ליל הסדר אצל הוריה. שבתות, פעמיים בחודש עלינו לירושלים, שבת אצלם ושבת אצלם.
כיום, החתן שלי שומר מסורת בשנת אבל, הוא הולך למשפחה שלו בסופ"ש עם בתי וילדותיהן, וזה נראה לנו הכי הגיוני בעולם. לאחרונה הוא רמז שהוא מתגעגע לתבשיל מסוים, אז הוא יודע שיכול לבוא מתי שירצה או רק לבקש.
אנחנו הורים שלא "עושים" בעיות וחישובי חישובים פולניים מוציאים אותנו מדעתנו.
אם , אם תוכלי לשוחח עם אמך, לדבר ולהסביר. אם בן זוגך יוכל לשוחח עם אמך ולשתף אותה בהבנת צרכיו.
ביני לבינך, ממש אבל ממש לא שווה לריב על שטויות, ולטעמי אלה שטויות.