WhatsApp ?

[סיגלית 2014]

WhatsApp ?

האמת, לא רוצה לדעת מה קורה.
אפרופו מעדרים מההודעה של Night Light, כמה כבר אפשר לחפור שם.
מאז שהוואטסאפ חדר לחיי, אני מוצאת את מכשיר הנייד מצפצף ללא הרף ונאלצת פשוט להשתיק אותו או את קבלת הודעות מקבוצות מסוימות. אבל יש עם זה בעיה.
יש קבוצות שחופרות, "יא חביבי", מה שנקרא. אם לא ניגשים למכשיר שעה, מצטברות לפחות 50 הודעות. רק מאותה קבוצה, כן?
אז מחליטים שלא קוראים! אבל יש קבוצות שאם אתה לא קורא, אתה לא קיים! לא מעודכן, לא מתמצא. ואם כן מעודכן אז זה תמיד מאוחר מדי.
יש קבוצות מצטיינות. מכירים את קבוצות ההורים של כיתת הילדים מבית הספר? הרוב המכריע שם נשים, ונדמה שאין להן עבודה, אין להן ילדים לטפל בהם, אין להן בית, אין להן חיים. החיים שלהן שם, ב- WhatsApp. ולא רק שהן חופרות, גם המורה נמצאת שם. והיא גם עונה להן ובשעות הלימודים.
מה שהכי מפחיד אותי הוא מה שקורה בקבוצות של הילדים. לא רוצה לחשוב מה קורה שם.

מה קורה איתכם? אתם מסתדרים עם ה"מה נשמע?"
לי כבר נמאס. נמאס מכל הקבוצות שנפתחות יש מאין ומהודעות חסרות הטעם וחסרות הטקט. בחייאת, עזבו אותי!

שבת שלום

 

[1precious1]

אז ככה

מצד אחד, אוהב ת'כלי הזה שמדובר בצ'יטוטים אחד על אחד ובתדירות סבירה, זה כלי מצויין להעביר מסרים או אינפורמציה ותחליף מעולה לשיחות טלפון אינפורמטיביות קצרות שאני לא סובל.
חוצמזה, אני מודה, שאצלינו בבית יש קבוצה לכל קומבינה של הורים/ילדים:
1. קבוצה של כל המשפחה (זוג הורים + שלושה בנים)
2. קבוצה של כל המשפחה חוץ מהבן החייל כי כשהוא בצבא לא מעניין אותו החירטוטים שלנו של היום יום וזה מפריע לו.
3. קבוצה לכל זוג הורים+ילד בכדי להעביר מסרים שרלונטיים רק אליו. (יענו עוד 3 קבוצות)

יש גם את הקבוצות האלה לפני אירועים, מכירה את זה? הקבוצה של כל חברי המשפחה המורכבת לקראת יציאה לחופש בבית מלון או בצימר, דוקא חביב ומשעשע ויעיל להתארגנויות.

מצד שני, אכן גועל נפש כל הקבוצות הללו מרובות המשתתפים כגון הקבוצות של ההורים של הילדים מהכיתה וכולי.

 

[סיגלית 2014]

שמע...

ברור שזו דרך נוספת לתקשורת וכתחליף לשיחות מעצבנות. אבל, ואני מדגישה מה שהזכרת, בתדירות סבירה.
לדעתי לקחנו את זה רחוק מדי.
גם לי יש קבוצות עם המשפחה הגרעינית ועם המורחבת, עם הילדים ובלעדיהם, וכמובן קבוצות פרטיות. ולפעמים זו דרך מעולה להעברת מידע למספר אנשים בבת אחת.
רטנתי על כך שעברנו את הגבול. גם בקבוצות הנחמדות לקראת מבצעים למיניהם כמו שהזכרת. כי לעיתים קרובות במקום להתכונן או לבצע מטלות צריך קודם, או במקביל, לקרוא ולענות.
לא פעם כתבתי לאנשים שיתנו לי להתכונן ,או לבצע את מה שביקשו במקום לשאול אותי בכל רגע איפה אני, מה אני עושה ומדוע אני לא עונה. אני מצטערת, אבל אני לא יכולה גם להיות עסוקה וגם לקרוא ולטקטק על מסך הפלאפון.

יש לי גם חיים.

 

[סיגלית 2014]

או לתקתק...