אשמח לעצות...

קספר88

New member
אשמח לעצות...

היי אני חדשה כאן...
נשואה כחצי שנה, אני סטודנטית שנה אחרונה (עובדת פעם -]עמיים בשבוע לפי הספק בלימודים) ובעלי עובד.
לרוב הוא חוזר בערב בסביבות 19-20 בערב...
כל הדינאמיקה בינינו קצת מטרידה אותי...
אנחנו בקושי מדברים ומתקשרים , הוא חוזר מהעבודה ישר לטלויזיה, אני רוב הזמן עם הלימודים שלי , או בחדר עבודה שלי על המחשב.
את רוב עבודות הבית אני עושה (כשאני אומרת רוב אני מתכוונת הכל אבל מה שאני לא מספיקה הוא עושה , וגם אז זה בכעס עליי שאני לא עשיתי ושכנראה לא איכפת לי מספיק מהבית... ) אני יכולה לעבוד מולו, לסדר, לקפל כביסה, לתלות כביסה , לבשל והוא מנגד יראה טלויזיה... ) אני רוצה לציין שהוא מקסים ואני אוהבת אותו מאד, אבל פשוט מרגישה עומס מטורף עליי, וכעס לא מוצדק כלפיי כשאני לא עושה משהו אחד בבית (ואיזשהי תחושה שאם לא שטפתי כלים כנראה לא איכפת לי מהבית... ) .
אני בנאדם שלא אוהב לריב, אז לרוב אני סופגת שותקת ועושה מה שצריך, היו כמה פעמים בודדות שהערתי על זה , והוא אמר שזה לא רק עליי וגם הוא עושה דברים...
היום שלחתי לו הודעה כשהיה בעבודה , כי ראיתי כוסות בחדר שינה של שתיה שלא טרח אפילו לקחת לסלון (וכן הרבה פעמים אני מרימה אחריו כוסות/צלחות/חולצה לכביסה וכו) והוא לא ענה , כשחזר הביתה היה סופר עצבני עליי שאני מתחשבנת איתו על כוסות.... וזה לא הכוסות, זה פשוט התתסכול שלי מהכל , הוא אומר שהוא עובד, מביא כסף הביתה, דואג לעיניינים האלה, אז שאני אעשה בבית כל השאר.... זה לא מרגיש לי נכון, זה נכון שהוא עובד קשה ומביא כסף, אבל זה לא צריך להפוך אותי למשרתת, ונכון שזו לא עבודת פרך ולא קושי עצום פיזית, אבל עדיין מרגישה שזה ממש לא מכבד, זה בית של שנינו ולא רק אני צריכה לדאוג לבית...
לא יודעת כבר איך התמודד עם זה ומה לעשות...
אוהבת אותו מאד ומעריכה אותו באמת על כל מה שעושה, אבל כבר לא מצליחה להסביר לו את התסכול שלי שהכל עליי , וכשאני לא עושה משהו קטן אז גם יש כעס עליי.... :/ הגיוני שזה המצב של זוג נשוי אחרי חצי שנה?!?!?!
 
חצי שנה?

כל הכבוד
לי לקח שנים להגיע לשם
קצת ברצינות

קחי אותו לשיחה
ברגוע
תעשי ארוחת ערב נחמדה
תגידי מה מציק לך
ואם זה לא יעבוד
עוד אין ילדים, אז, תסיקי את המסקנות
 

קספר88

New member


קודם כל תודה על התגובה!
לעיניין- אנסה באמת להעלות את זה בזמן רגוע אחר...
למרות שנראה לי שעצם זה שאני מעלה את זה גורם לו ככה להתעצבן ולהגיב, לא נראה לי שהוא מבי מה אני מנסה בכלל לומר לו ולמה אני מתלוננת....
"זה לא שאני מעביד אותך בפרך..."
אבל בהחלט אנסה לשבת בזמן רגוע ולדבר איתו...
אנימגיעה ממשפחה שאמא שלי היא הורה יחיד, וכבר לא ידעתי אם זה הגיוני שזה מה שקורה בינינו או לא .... כי מרגיש לי לא טוב ...
ושוב - תודה!
 

berlin

New member
יש לך קשר טוב עם אמא שלו? איך הדברים מתנהלים בבית שגדל בו?

כולנו חיים בתבניות. לדעתי, קיימת אפשרות שהוא פשוט לא רואה את הדברים שאת רואה כי הוא בתבנית אחרת, דומה לזו שבה הוא גדל כילד.
בשלב הראשון את צריכה להחליט אם זה מספיק מפריע לך כדי לנסות לשבור את התבנית שלו. אבל תזכרי, כששוברים תבנית, התוצאה לא תמיד צפויה ולא בטוח שתאהבי אותה
 

קספר88

New member
קשר טוב מאד...

עם אמא שלו...
האמת דיברנו ברוגע, והבנתי ממנו שהוא מרגיש שהוא עושה המון בבית - בידיוק בדלל העובדה שבבית של ההורים שלו הוא לא היה עושה כלום כלום... בידיוק כמו שאמרת, היה חי בתבנית מסויימת, ובאמת רק אחרי שהוא אמר את זה הבנתי...
מנגד הוא הבין אותי כשאמרתי את מה שאני מרגישה ונתתי דוגמאות, פתאום הוא ראה את הדברים בעיניים שלי...
בינתיים מאז השיחה הוא עושה הרבה יותר ואני מרגישה שאיכפת לו... כך שהשיחה בינינו היתה מאד בונה, וביחד נוכל לשנות תבניות אחד של השני בצורה שתתאים לדרך המשותפת שלנו, אני לא מצפה רק ממנו להשתנות, אני גם רוצה להשתנות כדי שיהיה טוב לשנינו ....
 

berlin

New member
שמח לשמוע. אבל עכשיו יש לך עבודה עם עצמך...

כי האויב הכי גדול של שינוי היא הציפייה לשינוי. זה ייקח זמן ואנחנו תמיד, אבל תמיד, חוזרים לתבניות ישנות ברגע שמרגיש קצת לא בטוח לנו.
מציע לך להכיר בזה שתהיה רגרסיה לפני שיבוא שינוי אמיתי...
 

berlin

New member
תסמני לעצמך רק מעט דברים כנושא לשיפור בזוגיות, תשאירי הרבה

מקום לחוויות חיוביות - אתם בעצם רק בונים את החיים ביחד. אבל הכי חשוב, הדרך להצלחה בשינוי מורכבת מאוסף של כשלונות קטנים, תכיני את עצמך לזה.
אבל שוב תזכרי, זוגיות אמורה להיות מהנה, לא רק מסע לשינוי... אז באמת תתמקדי במעט. אם את רואה יותר מדי דברים שדורשים שינוי... את בעצם מחפשת משהו אחר.
 
מרדף החיים...

נכון שאת מרגישה כמו בתוך כביש מהיר ואי אפשר כמעט לעצור (ציינת, לימודים עבודה ובית - ראשי תיבות "עול").
&nbsp
אני חושב שהכי חשוב זה, לפנות זמן להדרכה - שעה בשבוע = זה כמו לקחת אקמול, או להבדיל ויטמין רסקיו.
 

viczi

New member
מראשי

זה שלא עשה כלום בבית ממש לא אומר כלום.
לפני שנים עברתי לגור ביחד עם בן זוג שלא היה עושה כלום בבית.
בשבוע הראשון יישבנו על הספה בסלון אחרי יום עבודה ארוך והוא ביקש שאביא לו סנדוויץ'.
שאלתי בקוד מלא הזדהות אם היה לו יום ארוך ואם הוא עייף.
השיב שכן.
ואז סיפרתי לו שגם לי היה יום ארוך וגם אני עייפה.
ואם חשקה נפשו בסנדוויץ' - הוא מוזמן לגשת למטבח.
מאז ובמשך שנים בהן גרנו יחד הנושא מעולם לא עלה.
באותו שבוע חילקנו את משימות הבית בינינו והיו משימות שהן אחראיותו ומשימות שהן אחראיותי.
אגב, כשביקר בבית הוריו המשיך לא לעשות כלום וסנדוויצ'ים המשיכו להגיע אליו מעצמם באורח פלא. אבל זה היה בינו לבין אמא שלו וכלל לא דאגה שלי.

מאוד הגיוני שאם 2 בני זוג עובדים (מבחינתי שילוב של עבודה ולימודים הם עבודה במשרה מלאה) אז עבודות הבית מתחלקות ביניהם.
אני מבינה שכבר עשית איתו שיחה.
אני מציעה שהסיכום של השיחה לא יהיה "שהוא יעשה יותר בבית" כי זה משהו מאוד לא מדיד. אני מציעה שתחליטו שיש מטלות שרק הוא עושה.

בנוסף, אני מקווה שאת מודעת שיש פה נושא חשוב שלא דנתם עליו כלל לפני החתונה.
האם יש עוד נושאים כאלה?
למשל מעורבותו בגידול ילדים? (במקרה שאתם מתכננים ילדים)
כדאי לדון על הנושאים האלה ולראות שאתם מסכימים.
תוודאי שטוב לך בזוגיות. שמבינים אותך, שתומכים בך, שמקשיבים לך. לפעמים נשים כל כך שוקעות בניסיון לגרום לזוגיות לעבוד בכל מחיר שהן שוכחות לדאוג לעצמן...
 
אל תסתפקי בתשובה שלנו

תשקיעי 400 ש"ח ולכי לאיש מקצוע (יועץ\ת נישואין).
טפלי בזה עכשיו, כשזה קטן וראשוני, בכדי שלא תאלצי לטפל בזה כשיהיו ילדים וזה יהיה גדול וכואב לכולם.
 

קספר88

New member
תודה, נראה שזה הסתדר ...

פשוט רציתי לשמוע עוד דעות, אולי טיפה לפתוח את עצמי להבין אותו יותר... וגם קצת (טוב נו , קצת הרבה
) לפרוק...
 

קספר88

New member
לא כך כמו קסם...

רשמתי כמה תגובות למעלה שדיברנו וליבנו את העיניינים....
שנראה שיש הבנה, ועכשיו כבר כמה דברים משתנים , מבחינת שנינו...
כמובן שיש עוד מה לעשות ועל מה לעבוד כדי שהשינוי ילך טוב , אבל זה בדרך הטובה :)
 

inbalushit1

New member
היי

קודם כול התחתנת לא מזמן אז זה הזדמנות טובה לאחל לך מזל טוב..

את מתארת מצב לא פשוט של התנהלות מורכבת בגלל נסיבות החיים..
להיות סטודנט זה דבר שדורש ממך משאבים רבים (כלכלים ונפשיים).. אני לא יודעת כמה המסלול שלך אינטסיבי אבל לפי מה שאת מספר את בהחלט משקיעה אנרגיות בלימודים.. (ללכת לקורסים, להכין עבודות, ללמוד בתקופת מבחנים וכו') זה בהחלט דורש זמן ואנרגיה רבה. אני זוכרת מהיותי סטודנטית כשהייתי נשואה והיה לי לא פשוט בכלל.. יש איזה ניתוק כשאתה בלימודים , מעין סוג של בועה וכדאי להיות מודע לכך...
לדעתי צריך גם להבין שהצד השני לא יכול ממש להכנס לגמרי לבועה הזו (כי הוא לא במסגרת הלימודים שלך , בדיוק כמו שאת לא יכולה להבין ממש עם מה הוא מתמודד בעבודה) אבל כן אפשר לצפות /לבקש אמפתיה מהצד השני ובמקביל להפגין אמפתיה
דבר נוסף, אתם זוג טרי- לוקח זמן להתרגל אחד לשני.. השנה הראשונה (ולעיתים יותר מכך) דורשת להשקיע בזוגיות, יש עליות וירידות , שמחה ותסכול (לעיתים יותר תסכול משמחה ועצה לחיים תמיד כדאי להיות כנה עם עצמך ולשאול את עצמך שאלות גם אם זה כואב. למשל אני יותר מתסוכלת? אני מתחרטת על הזוגיות? למה כואב לי כל כך? אני רוצה לשפר את התקשורת בנינו ? איך אני יכולה לשפר את התקשורת בנינו? וכו')..
לסיכום נראה שאתם זוג בתחילת דרכם ומטבע הדברים יש קשיים בהתחלה וזה טבעי בהחלט. בנוסף נסיבות החיים (סטודנטית ובן זוג שעובד נראה קשה) מקשות ומרחיקות אחד את השני...
מה שניתן לעשות זה ליזום שיחה (להגיד בקצרה על מה את רוצה לשוחח ומתי זה אפשרי?) תשתדלי שהשיחה תהיה כששניכם יחסית במצב רוח.. ואם לא אפשר להכניס בדיחה /לשתות קצת וכו'..
לדעתי תסבירי בנקודות מה מפריע לך ולהבהיר שאת לא שפוטת .. כדאי להיות אותנטית. ואם יש צורך לבכות אז לבכות... לאחר מכן לשמוע את הצד שלו...
ואז לעשות תיאום ציפיות (בעיקר ברמה המעשית, לדעתי) למשל שפעם בשבוע יעזור עם כביסה.. פעם בשבועים או פעם בחודש תצאו לבילוי (ואם יש בעיה של כסף אפשר לצאת לפארק.. העיקר ביחד ושזה יהיה מנותק מהשגרה וכמובן להשתדל במצב רוח טוב) .. חשוב לקבוע לדבר (אם אתם קמים בבוקר לשבת על כוס תה /קפה או בסוף יוםI ואם זה ממש לא מסתדר אפשר לקבוע לשבת לדבר
בגלל האינסטביות חשוב שזה היה מעשי אך מותאם למציאות... דברים שתוכלו (לפחות לרוב) לעמוד בהם..
ומשהו קטן לסיום * זוגיות זה דבר שדורש תחזוקה ועבודה קשה.. מעבר למשיכה/לפרפרים שיש (וגם לא תמיד אם נהיה כנים) זוגיות דורשת השקעה... את נשמעת לי אדם בוגר ואחראי. הרצון שלך לא להתעמת הינו דבר טוב ומראה על רצון להרמוניה/ נוחות . עם זאת, שימי לב שבן זוג/ אנשים מצריכים ממך כן להתעמת מולם לפעמים כדי לעמוד על שלך.. זה לא דורש להתנהג בתוקפנות אבל כך להתנהג בצורה אסרטיבית/ תקיפה.
אני מאמינה שהחיים מזמנים ויזמנו לך ניסיונות בעניין זה..
חשוב להיות מודעת לכך כי עם הזמן את עלולה לצבור משקעים וכעס (כששומרים הרבה בבטן זה יפוצץ בסוף בצורה ישירה או עקיפה ). אל תייאשי מכך חלילה.. לכול אחד מאיתנו יש שיעורים לעבור בחיים... ולכל אחד מאיתנו יש מתנות טובות שהוא קיבל.. (אני כמובן לא מכירה אותך מספיק וכותבת זאת רק ממה שכתבת ויכול להיותש אני טועה לגביך)
מאלךת לך המון בהצלחה בדרכך האישית והזוגית
 

קספר88

New member
:)

תודה! :)
כן, המסלול שלי אינטנסיבי ברמה קשה , יש ימים שאני יוצאת ב7 וחוזרת הביתה ב2 בלילה.. זה מסלול קשה ואני לומדת מקצוע פיזי אז זה גם קשה פיזית... וזה גם מקצוע ש"אוכל" את כל הכסף על חומרים וכו...
כן, שאלות אני שואלת את עצמי תמיד, גם כשטוב וגם כשרע , אני מאד משתדלת לשים לב מאד לטוב ולנפח לעצמי אותו כדי לא לקחת מובן מאיליו כלום...
לאחרונה אני מאד משתדלת ליזום ליציאות יחד בגלל התחושה שאנחנו כמעט ולא עושים כלום יחד םרט ללכת לישון..
את השיחה כאמור כבר עשינו והיא הלכה ממש טוב , ואפילו הוא יזם אותה! שזה בכלל העלה לי מאד את מצב הרוח...
אני מבינה עכשיו אחרי השיחה שעם כל כמה שאני מנסה להיות רגישה כלפיו אני עדיין לא "רואה בעיניים שלו"צ ולכן יש דברים שאני לא לגמרי מבינה... אז לאסיכמנו בידיוק מה כל אחד עושה, כי זה נראה לי פחות חשוב, זה בית של שנינו, שנינו צריכים לראות מה צריך לעשות ולעשות ישר בלי להתחשבן מי עושה מה ... בינתיים זה עובד, (אומנם כמה ימים...) אם לא יעבוד נעבור למטלות אישיות...
ותודה שוב :)
 

inbalushit1

New member
נשמע שאת סכ"ה קשובה לעצמך ולזוגיות

וזה חשוב וטוב..
שמחה ששוחחתם..
לדעתי חשוב לזכור שהוא לא יכול לגמרי להבין אותך ואת כנ"ל לגביו (הוא לא נמצא במסגרת הלימודים ומתמודד בעצמו עם האנרגיות והזמן.. הוא נחשף לזה דרכך. בדיוק כפי שאת לא יכולה לגמרי להבין אותו על אף שזה נראה שאת אמפתית כלפיו.. ולמרות האמפתיה עצם זה שהוא יזם את השיחה מראה שגם לה יש קושי)..
החוכמה להשתדל לא הלשאיר יותר מדי מטענים וכן למצוא דרך להוציא דברים החוצה (איך ומה כתבתי בתשובה הקודמת, בקצרה..).
*ואם זה מנחם אז.. צרת רבים חצי נחמה- אף אחד מאיתנו לא מושלם!!
כול החברות שלי (ואני) שהיינו נשואות בלימודים הודו שהלימודים פוגעים בזוגיות... אי אפשר באמת לרקוד בכול החתונות.... אנחנו בני אדם אחרי הכול..
לכן, אני חושבת שיש מצבים בחיים (כמו בלימודים אינטסיבים )שזה לא ריאלי לצפות שהמצב לא יפגע בזוגיות..
אבל, כן אפשר לנסות לצמצם נזקים ולטווח הארוך זה יכול אפילו לחזק את הזוגיות (יש דברים שרק בדיעבד מבינים ולא בסיטואציה עצמה וזה בהחלט טבעי וחלק מהתהליך שלנו כבני אדם)
בהצלחה רבה
ליבי איתך (נזכרת בתקופת הלימודים האינטסיבית+מצב כלכלי +זוגיות.. בהחלט מזדהה איתך. החדשות הטובות שסיימתי בהצלחה ועברתי את זה ובעז"ה אני מאמינה שגם את)
 
למעלה