קפק
היא מזכירה לי אותך, לראות את הסרט הזה שוב, כמו שהייתי לפני שנים אבודה והוזה, איתך. מוטרפת מהלילה, מוטרפת מהיום מהניחוח שפשוט הרס אותי, כילה את מהותי, האיר את אובדני, הריח והגלים מכים בי שוב. את הריח שאליו התמכרתי, גם אחרי שהלכת ונלחמתי בו לא להריחו, ניכסתי אותו לתוכי, אל גופי למרקמים הדקים הכמעט ולא קיימם בנפשי בכדי שלא אריח יותר ועכשיו הוא כבר חמש שנים חלק ממני, מזהותי. זה הזמן להחליף, זה הזמן לעבור, לזרום למעמקים חדשים. לתת לך ללכת כמו שידעתי, חשבתי שעשיתי לפני שנים. את האיווי שלי, פנים לסמל שממלא אותי, שאליו אני כמהה ויש לך צורה שרודפת אותי בחלומות, בשתיקות, בזיכרונות של להרגיש אותך עוד פעם ואת צפה מחדש מזכירה לי, מזכירה לי את שאהבתי ביותר, עת שלא ידעתי לאהוב. רק את עצמי בקושי להרגיש הבנתי, את קצות כפות רגלי וסיומת גופי לא ידעתי. ולכתוב לך, לאהוב אותך, להיזכר בשפתיים, בידיים, בגוף שריגש אותי כל כך, במילים שכתבת, כל מגע ידך שמרתי. הבטחת- אמרת על הספסל שתאהבי אותי לנצח, מה מזה נשאר עכשיו? את נשואה אולי פלוס כבר, מי יודע. במה את נזכרת, אני עולה בך לפעמים מציפה אותך? את אשר אסור היה לך לאהוב, את שגופך התמכר למגע, הרטיב את נשמתך זרם בך ומילא, במה את נזכרת שאת חושבת עלי, שאהבת פעם אישה ילדה אסורה כטאבו על כתפיך? כשהלכת נתפסת בהכי קרוב שהיה, זה שהיה שם וחיכה לך, לאהוב אותך וזכה בך כפי שכתוב בתורה... האם הוא מילא את חסרונך, את רצונותיך, את לימודיך ועבודותיך, האם הוא, הוא מילא את תשוקותיך? האם זנחת אותם לטובת הורייך, לטובת החברה וחלומותייך? האם יש לך גדר לבנה ולברדור בכניסה? האם הצגת את תשוקותיך באמנות- בוידיאו, במשחק, באתר החתונות... לפעמים אני בודקת אחרייך מסתכלת מה פרסמת, מה יצרת שכבר מאחורייך. לא אדע, אין לי מושג ולתמיד אשאל- מה את עושה עכשיו, את מי את מרגישה, את אוהבת אותו גם בתשוקה? אני מקווה שכן ושלעולם לא תילחמי, אני מקווה שבחרת נכון, ואנחנו היה חלק מחלום, אני מקווה שהצלחת וזכית באשר שלך, אני מקווה שאמא אוהבת אותך כמו שהיא רצתה, אני מקווה שתמיד תגידי ולא תחזיקי, אני מקווה שלא תדעי לעולם אישה ולא תזכרי, אני מקווה, מקווה בשבילך, בשבילי שתשכחי.
היא מזכירה לי אותך, לראות את הסרט הזה שוב, כמו שהייתי לפני שנים אבודה והוזה, איתך. מוטרפת מהלילה, מוטרפת מהיום מהניחוח שפשוט הרס אותי, כילה את מהותי, האיר את אובדני, הריח והגלים מכים בי שוב. את הריח שאליו התמכרתי, גם אחרי שהלכת ונלחמתי בו לא להריחו, ניכסתי אותו לתוכי, אל גופי למרקמים הדקים הכמעט ולא קיימם בנפשי בכדי שלא אריח יותר ועכשיו הוא כבר חמש שנים חלק ממני, מזהותי. זה הזמן להחליף, זה הזמן לעבור, לזרום למעמקים חדשים. לתת לך ללכת כמו שידעתי, חשבתי שעשיתי לפני שנים. את האיווי שלי, פנים לסמל שממלא אותי, שאליו אני כמהה ויש לך צורה שרודפת אותי בחלומות, בשתיקות, בזיכרונות של להרגיש אותך עוד פעם ואת צפה מחדש מזכירה לי, מזכירה לי את שאהבתי ביותר, עת שלא ידעתי לאהוב. רק את עצמי בקושי להרגיש הבנתי, את קצות כפות רגלי וסיומת גופי לא ידעתי. ולכתוב לך, לאהוב אותך, להיזכר בשפתיים, בידיים, בגוף שריגש אותי כל כך, במילים שכתבת, כל מגע ידך שמרתי. הבטחת- אמרת על הספסל שתאהבי אותי לנצח, מה מזה נשאר עכשיו? את נשואה אולי פלוס כבר, מי יודע. במה את נזכרת, אני עולה בך לפעמים מציפה אותך? את אשר אסור היה לך לאהוב, את שגופך התמכר למגע, הרטיב את נשמתך זרם בך ומילא, במה את נזכרת שאת חושבת עלי, שאהבת פעם אישה ילדה אסורה כטאבו על כתפיך? כשהלכת נתפסת בהכי קרוב שהיה, זה שהיה שם וחיכה לך, לאהוב אותך וזכה בך כפי שכתוב בתורה... האם הוא מילא את חסרונך, את רצונותיך, את לימודיך ועבודותיך, האם הוא, הוא מילא את תשוקותיך? האם זנחת אותם לטובת הורייך, לטובת החברה וחלומותייך? האם יש לך גדר לבנה ולברדור בכניסה? האם הצגת את תשוקותיך באמנות- בוידיאו, במשחק, באתר החתונות... לפעמים אני בודקת אחרייך מסתכלת מה פרסמת, מה יצרת שכבר מאחורייך. לא אדע, אין לי מושג ולתמיד אשאל- מה את עושה עכשיו, את מי את מרגישה, את אוהבת אותו גם בתשוקה? אני מקווה שכן ושלעולם לא תילחמי, אני מקווה שבחרת נכון, ואנחנו היה חלק מחלום, אני מקווה שהצלחת וזכית באשר שלך, אני מקווה שאמא אוהבת אותך כמו שהיא רצתה, אני מקווה שתמיד תגידי ולא תחזיקי, אני מקווה שלא תדעי לעולם אישה ולא תזכרי, אני מקווה, מקווה בשבילך, בשבילי שתשכחי.