יש כל מיני פעילויות לזמן האיכות
אני בחרתי לספר איך אנחנו הופכים נסיעות לזמן איכות. במקום לשמוע רדיו אנחנו משחקים. יש לנו כל מיני משחקי אוטו - מנחשים איזו חיה בחר כל אחד (ובדרך לומדים מי טורף ומי אוכל עשב, למי יש ארבע רגלים ולמי אין אף רגל וכן הלאה. עם הגיל בוחרים בחיות פחות מוכרות), לאן אני רוצה לנסוע, או נושאי ניחוש אחרים. משחקים חי צומח דומם בלי לכתוב אלא בע"פ. סיפור בשלושה מרכיבים - כל אחד בוחר מרכיב, ואז כל אחד מחבר סיפור שצריכים להופיע בו כל המרכיבים שנבחרו. (ולא להבהל - הבת שלי, בוגרת גן תקשורתי, חיברה יופי של סיפורים כבר בגיל שש). ואם יוצא לנו לנסוע בלי רצון לשחק, שמים מוזיקה קלאסית קלה, שנקראת אצלנו מוזיקה של דמיונות, ומדמיינים דברים שמתרחשים בקטע הנשמע. את זה, אגב, המציא הבן שלי, כשהיה בן 7 או 8. לנסיעות ארוכות יותר אנחנו מכינים דיסק שירים שמכירים, ושרים בקולי קולות עם הזמרים. שרים שיר "יפה", שיר בלחש, שיר בקול, שירי סולו לכל אחד, וגם שיר בצעקות (שיר שמח, בדרך כלל). לילדים שלי (ילדי אותיות) קשה עם המתנות. כשצריך לחכות הם אוהבים מאוד לקבל משימות. כשיש מקום בטוח לרוץ קצת, עוברים את המסלול כמו חיות - צפרדע, חסידה (רגל אחת), סוס (דהירה), קנגרו, וכן הלאה. ואפשר גם ללא חיות, כיד הדמיון - קפיצות, דילוגים, סיבובים ועוד. זמו איכות אפשר תמיד למצוא. במיוחד כשמדובר ב"זמן אבוד", שאחרת אין הרבה מה לעשות בו.
