נמחק לי שליש מהדיווח ולא מוצאת במחשב. אתחיל מחדש. ):

[DoronModan]

מאוד מקובל

מחזאים כותבים את זה כך, ובמאים מדגישים את זה כך, שהדמויות מעוצבות בהתחלה בצורה כמה שיותר מובהקת בכיוון מסוים, ובעקבות המפנה הן תגענה למצב כמה שיותר מובהק בכיוון ההפוך. ככל שיוצגו בדרך מסוימת, כך מפלתן או ההשג שלהן יהיה יותר משמעותי בסיום.
למשל אילו נורה הייתה אדם ממוצע, אולי רק קצת פתייה אבל גם קצת "יודעת משהו על העולם הזה", אז הסיום לא היה כל כך מהמם.

 

[מיכי 10]

אבל אתה לא רומז שנורה היתה פתיה בהתחלה. נכון?

היא היתה אולי רק קצת שברירית.
היתה לבטח אהובה מאד על אביה, שנהנָה לראות בה תינוקת חמודה, ילדה בובתית = pupinfano. וכך המשיך להתייחס אליה גם כשגדלה.
גם בעלה התנהג אליה כמו אל pupedzino, וכינה אותה בכינויי חיבה, כמו ציפור מצייצת, סנאית וכד'.

אני חושבת שהיא נהנתה בסך הכל מהיחס המגונן והחמים מצד שני הגברים החשובים והאהובים בחייה, התפנקה בבית אביה, ואחר כך גם בבית בעלה. לא היתה צריכה בכלל לדאוג בענייני היומיום, אלא ליהנות מהחיים הטובים.

ואז, עברו החיים שלה מהפך לא קל, כשבעלה חלה מאד, ומיד אחרי זה נפטר אביה. והיא נאלצה לדאוג לכל בעצמה, והפכה להיות אישה חזקה: אישה שלוקחת הלוואה גדולה מאחורי גבו של בעלה, נוסעת איתו וסועדת אותו ארבעה חודשים בארץ זרה, עד שהבריא לגמרי. ואחרי זה, עובדת בחריצות ובסתר, כדי להחזיר בכוחות עצמה את ההלוואה שלקחה, בלי לספר דבר וחצי דבר לבעלה.

רק לאחר שקלטה את בגידתו הנפשית של בעלה בה, הידיעה מערערת את חייה מִן היסוד. אז היא גם קולטת שאביה ובעלה התייחסו אליה כל החיים בצורה זהה. ובדיעבד, היא כועסת על שניהם, שלא באמת אהבו אותה, אלא רק השתעשעו בה בחיבה.

זה המהפך הדרסטי בעלילה, אשר את סופו המפתיע אנחנו יודעים.

{כולה, רציתי להדגיש שבשום שלב נורה לא היתה פתיה. אבל מניחה שגם אתה לא חושב עליה כך}.

 

[מיכי 10]

למעשה, אפשר לחלק את חייה של נורה, לשלוש תקופות שונות.

שהמחזה מביא לנו אותן לא לפי הסדר, אלא כך:

2. נורה כמעט סיימה את תשלום החוב לקרוגסטג, אבל הוא בא אליה בבקשת עזרה מבעלה, ובאיומים.

1. ההבנה שאביה ובעלה לא ידעו לאהוב אותה, אלא אהבו לחזר אחריה, ולגונן עליה מפני החיים האמיתיים.

3. נורה קולטת שבעלה לא אהב ולא אוהב אותה באמת, אלא דואג קודם כל לעוֹרוֹ. היא מחליטה לעזוב אותו, בלי להתפתות אליו ואל החיים הנוחים בביתו. אלא ללמוד להכיר את עצמה, ולהיות אישה עצמאית, המכבדת את עצמהּ

 

[DoronModan]

כן ובעצם

כמעט אין מחזה שבו לדמויות אין עבר משמעותי ורלבנטי מאחוריהן, ממשי או נפשי. הרי בשעה-שעתיים של מחזה אין זמן להראות הכל. לכן, לפי מה שלמדתי רוב המחזות הטובים נפתחים ב'הגיעו מים עד נפש' וחייבים לפעול בדחיפות כדי לתקן את המצב.
כמו שבאדיפוס המלך לא מתחילים לספר לנו את הסיפור המעניין כשלעצמו על הנבואה שכאשר יגדל ירצח את אביו ו... אלא מתחילים את המחזה כשהוא כבר מלך, ויש מגפה בעיר. חייבים לגלות מי רצח את לאיוס כדי לסיים את המגפה. רק דרך הגילוי שלו (שהוא עצמו אשם) מתגלה כל העבר. אותו דבר במחזה של איבסן, שהעבר מתגלה תוך כדי משבר, ואולי בכל 12 המחזות האחרונים שלו.
ונורה אולי כן מוצגת כנאיבית, גם אם לא ממש פתיה, מישהי שלא מנוסה בחיים, וכדי להראות את זה טוב יותר, האנטי-תזה שלה היא גב' לינדה. אני מציע אבל שנפסיק כאן את הדיון גם מחוסר זמן, וגם מ'חוסר עניין לציבור'.

 

[מיכי 10]

הכל נכון (נזכרת עכשיו גם מ"אדיפוס המלך"). וגם השאר נכון,

כשחושבים על כך.
וכן, כדאי שנפסיק כאן את הדיון, שמתחיל גם לדעתי להיראות כבר

, למרות שבשבילי, היה מאד מעניין ומלמד.

 

[amri]

הופעה חוזרת באשקלון

מיכל, נראה שהגשמת במלואה את התחזית שכתבתי לך במייל, שתבצעי את התפקיד על הצד הטוב ביותר. בפוסט התגובה הצעתי "שידור חוזר", וכעת הזמנה יותר ספציפית: מה דעתכם להציג גירסה את המחזה (אולי בגירסה מקוצרת ועם קצת משחק) בתכנית הסופשבוע? אני יודע ששני השחקנים הראשיים (את ודורון) לא התכוונתם להגיע, אבל אולי תגיעו לשם כך רק לאחה"צ-ערב יום חמישי? ניתן לכלול את זה בתקציב לתכנית.
באופן בלתי תלוי אני יכול לפרסם כתבה על ההופעה בביטאון.

 

[מיכי 10]

עמרי, אכן כתבת לי באחד המיילים תחזית נאה ומעודדת כזאת.

זה היה כשהייתי עדיין בשיא הלחץ והחששות.
וגם ראיתי את הצעתך ל"שידור חוזר" בדיווח שלך.
נדמה לי שכתבת כאן בטעות, שניתן לכלול את זה בתקציב לתוכנית, כשהתכוונת לזמן בתוכנית. לא?

בכל מקרה, לי זה נשמע רעיון מעניין, ואולי אפילו מפתה. יהיה לי זמן גם "לחרוש" שוב את תפקידי בינתיים. אבל קשה לי להאמין, שאחרי שכבר קבעתם את התוכנית לסופ"ש, תוכלו "להשחיל" גם אותנו בתוכה.
וחשוב מזה, אני לא יודעת אם דורון יוכל ו/או יִרצה לעשות זאת בכלל. ובלעדיו, ברור שאין שום טעם ואפשרות לכך.

אז נחכה להחלטתו ולתשובתו.

 

[Eldad S]

תודה רבה, מיכל,

על הדיווח הנאמן - והמרתק!
אכן, התוכנית הפעם הייתה מרתקת, הניהול, ההסבר, הבימוי של דורון - והצגת התפקידים (וגם אני גילמתי פעמיים את טורוואלד) - היה מהנה מאוד. נהניתי מאוד מן החלק האחרון במחזה, שהתנהל בינך לבין דורון. שניכם שיחקתם את התפקיד בצורה יפה מאוד.

קראתי את הדיווח שלך קצת אחרי שהעלית אותו, ועכשיו הגיע סוף סוף סוף השבוע, כך שיש לי זמן להגיב באריכות. Kiel vi scias, mi havis tre okupatan semajnon, pri du urĝaj tradukoj.

אשלים את מה שלא הוספת, עקב העובדה שתפוז העלים את ההודעה הקודמת, המושקעת שלך: היו לנו שני משתתפים חדשים, צעירים - שקד וריטה. שמחתי מאוד שהם הגיעו, פעם ראשונה לשניהם במועדון, ואני מקווה שהם ימשיכו להגיע למפגשים.

בהזדמנות הזאת אני מציע, היות שגם לי קרה כמה פעמים שהודעה נעלמה, מדי פעם תוך כדי שאנחנו כותבים את ההודעה, לשמור אותה גם לזיכרון של חלונות (כלומר, לצבוע את כל ההודעה הקיימת, וללחוץ על Ctrl+C), ואז גם אם כל ההודעה פתאום תימחק, אפשר לשחזר אותה על ידי לחיצה על צירוף המקשים Ctrl+V.

כדאי לשמור הודעות בעיקר כשאנחנו רואים שהטקסט כבר מכיל יותר מפסקה אחת.

המון תודה לך, מיכל, ולדורון, על התוכנית היפה. אני יודע גם, באופן אישי, כמה השקעת בלימוד התפקיד שלך במחזה, ובאופן אישי, נהניתי מאוד מהאופן ששיחקת את התפקיד הזה. אז יישר כוח!

 

[DoronModan]

תודה אלדד

היה שווה להמתין לסוף השבוע.

 

[מיכי 10]

תודה גם לך, אלדד.

אבל מי חושב לשמור כל הזמן?
אני מנסה לכתוב מהר ולשלוח, ולא מרגישה כל הזמן רדופה ע"י "תפוז", מאז שלא מעיפים אותנו כל רגע מהדף, כפי שהיה בעבר.
אז אני כותבת לתומי, בלי להעלות בדעתי שפתאום בכל זאת יימחק לי.

רק בעריכה אני מודעת לשעון המזוייף שלהם, ויודעת שאם יחליטו שנגמר הזמן לעריכה - אפילו אם נשארו לי בעצם עוד 14, 13 דקות! - אני כבר יודעת שיש חשש שיימחק הכל, ולפעמים זוכרת להעתיק לעכבר, לפני הלחיצה על 'פרסם'.

 

[DoronModan]

העכברים - איזה זיכרון יש להם

 

[מיכי 10]

לעכבר הסגול והחמוד שלי - יש וַיש!!