היינו היום שמונה-עשר חברים במועדון,

[מיכי 10]

היינו היום שמונה-עשר חברים במועדון,

כולל שני האורחים החביבים שלנו מקנדה. ברוכים הבאים

{ובישיבת ההנהלה היו שישה חברים + אורחת (דָּנית)}.

דורון סיפר לנו תחילה על תולדות הסרט ויוצריו, ועל הסרט. ואחרי זה הקרין לנו אותו; את סרט המתח בשחור-לבן , משנת 1964, "Angoroj" - חרדות.

אני לא יכולה לספר עליו, כי לא לגמרי הבנתי, אלא רק חלק. אבל גם אין צורך; מצאתי שאפשר לצפות בו גם ביוטיוב:
https://www.youtube.com/watch?v=atszzMp5KHE

מה שהרשים אותי במיוחד, זה הדיבור המאד ברור באספרנטו, והמשחק הטוב מאד של השחקנים (בניגוד מוחלט לשחקנים הלא מקצועיים והלא משכנעים, של Gerda malaperis).
אגב, אלדד אמר לי שהאספרנטו בסרט היתה ברמה גבוהה מאד!

אחרי זה, הקרין דורון את הסרטון ההיסטורי המיוחד - ממסיבת ההפתעה המרגשת ליוסף מורז'ן ז"ל, שנערכה במועדון לרגל צאתו לאור של המילון אספרנטו-עברית בשנת 2000. זה אכן היה סרטון מיוחד ומרגש. (לא זכיתי להכיר את יוסף מורז'ן, אבל אם הוא היה רואה את המילונים שלו, הסחוטים ומרופטים מרוב שימוש אצלי - ואני מתייחסת תמיד בכבוד לספרים ושומרת עליהם - הוא היה מבין שזאת מחמאה אמיתית בשבילו.

תודה לדורון על כל התוכנית.

[המפגש הבא במועדון, אחרי כל חגי תשרי, ב-31.10.16. אל תמשיכו לשאול אותי, כי עדיין אין תוכנית. ומי שיתנדב להכין משהו - תבוא עליו הברכה

שימו לב, אני מברכת לפני יוה"כ, אולי זה שווה משהו

]...

ושוב, ברכת שנה טוב ומאושרת, וגמר חתימה טובה

וברכה פרטית שלי לצמים - שיעבור עליכם הצום בשלום.

 

[DoronModan]

עלילת הסרט angoroj

לפני הסרט חיפשתי פרטים על העלילה, כדי שאוכל לספר כמה דברים (מבלי לגלות פרטים חשובים) במטרה שיהיה קל יותר לצפות בסרט, אבל לא מצאתי בשום מקום.
לכן הוספתי בעצמי לערך ויקיפדיה על angoroj את פרטי העלילה. מי שרוצה יוכל לקרוא על זה שם (באספרנטו לא הכי פשוטה, אבל בכל זאת). אני מניח שזה יעזור לעוד אנשים בעתיד.
https://en.wikipedia.org/wiki/Angoroj#La_intrigo

 

[מיכי 10]

מסתבר שהבנתי את התחלת הסרט, ועוד חלקים

אחדים ממנו. עכשיו קצת יותר ברור. תודה.

 

[יואפ74]

הסרט Angoroj

היה לי קצת קשה להבין, אבל אחרי שגבי הסביר לי מה שלא הבנתי - הבנתי!.
אף כי הסרט כל כך ישן, הצילומים בשחור לבן יפים מאוד וברורים. מהם, כצלמת חובבת, מאוד נהניתי.

 

[מיכי 10]

בערב יום הכיפורים, צריך, או נהוג, לבקש סליחה מבני האדם.

כלומר, בין אדם וחברו. ולא אמורים לכעוס על אנשים או לנטור טינה. עלי להודות שזה מנהג שנורא קשה לי, לצערי...

אבל גילוי נאות, אני בכל זאת כועסת הרבה: למשל על כך שאני טורחת ברוב השבועות (לא תמיד) לכתוב דיווחים מושקעים בפורום, ובעוד שבעבר הרחוק הייתי מקבלת די הרבה משובים חיוביים ונחמדים, זה כבר שנים אחדות שזה כמעט לא קורה.
ומדי פעם אני חושבת כמו יל"ג: "למי אני עמל?" או עמלה.
ובאמת, למי?
ומי טורחים לקרוא, אם בכלל? (מספר הצפיות לא אומר כלום! זה אומר שכך וכך אנשים פתחו את ההודעות/תגובות, אך לא בהכרח גם קראו אותן...).

אם לפחות הייתי מקבלת תמלוגי סופרים, ניחא, אולי הייתי מתנחמת בזה. אבל אני בסך הכל מלכ"רית קטנה.

בכל מקרה, אני מבקשת סליחה בהזדמנות זו מכל מי שפגעתי בהם, ומשתדלת ברצינות גם להתכוון לכך, כמידת יכולתי הצנועה (של רק בן אדם, ולא צדיקה גדולה).
אז יאללה, שיהיה טוב, ואשתדל בין עינויי הצום, גם לעשות קצת חשבון נפש ולהתכוון לטוב.

להתראות אחרי החגים.

 

[יואפ74]

בדרך כלל אני קוראת את הדיווחים המושקעים.

אם אני לא מצליחה לבוא אני קוראת את הדיווח.
חתימה טובה,
יהודית

 

[מיכי 10]

האמת, נזכרתי היום בהבטחתי להשתדל

לעשות קצת חשבון נפש ולהתכוון לטוב. ובאמת ניסיתי.
בחשבון (ובמתימטיקה) אפשר לומר שאני דווקא טובה. בחשבון נפש - הרבה פחות.
חשבתי וחשבתי, אבל לצערי לא באו לי רעיונות איך לשנות דברים לטובה.

 

[DoronModan]

נראה לי שלפעמים קוראים ולפעמים פחות

חלק מהקוראים לא מגיבים.
אם את רוצה להמשיך ולכתוב, כי זה עושה לך טוב, אולי כדאי לך לראות בזה מין שגרה שבועית, ומראש לקחת בחשבון שלפעמים יגיבו ולפעמים לא יגיבו, אולי אפילו לא יקראו. כמו כל עבודה שעושים, כי זה התפקיד (גם אם תפקיד שלקחנו על עצמנו ולא הוטל מגבוה) ובסוף לפעמים לא משתמשים בפירות העבודה. אבל עושים את זה כדי שיהיה, שמא מישהו כן ירצה להתשמש בזה.
מה שברור זה שאם תצפי שאנשים יקראו ויגיבו, ואם זה לא יקרה, אז מאוד תתאכזבי. אם לא תצפי מראש, אלא תעשי את זה כדבר שבשגרה, אין מצב שתתאכזבי.

 

[מיכי 10]

המון תודה.

"אלו ואלו דברי אלוהים חיים" (גמרא, גיטין דף ו´ עמוד ב, וכן בעירובין דף יג´ עמוד ב).
תודה על התגובה הנעימה

בעבר הרחוק, עד לפני כמה שנים, כשעוד השתתפתי בפורומים ז"ל של ווינט, וכשרק התחלתי לכתוב גם בתפוז, הייתי נורא מתאכזבת ולפעמים אפילו קצת נעלבת כשלא הגיבו אלי. לאחר כמה חודשים, התרגלתי, והבנתי שזו דרך העולם.

אפילו בחלק מהווטסאפים המשפחתיים שלי, לא תמיד מגיבים. אז בהכי גדול, של כל המשפחה המורחבת, אני כבר לא כותבת ולא מגיבה, אלא אם משהו ממש חשוב.

אבל כאן, באספרנטו, בכל זאת אכפת לי. אני לא צריכה שיגיבו תמיד. זה כבר מזמן לא קורה. אבל אם פעם בכמה שבועות מישהו "יזרוק" כמה מילים, אני לא חושבת שתיפול לו אבן מהכתר, ואותי זה סתם יעודד וישמח.

האמת שכבר התרגלתי קצת שגם למיילים לא תמיד מגיבים. אז אם זה חשוב לי במיוחד, אני לכל היותר שולחת תזכורת. כי לפעמים אנשים גם שוכחים, מרוב דואר ומרוב עבודה ותלאות.

ואשתדל להמשיך לכתוב כאן בעיקר כשיבוא לי באמת.

 

[Namiro]

גם אם לא מגיבים

זה לא אומר שלא קוראים. אני קורא אותם תמיד ונהנה מהתאורים החיים והמושקעים.
הדיווחים שלך חשובים - לשימור הגחלת, ולעדכון כאלה שאינם יכולים להשתתף במפגשים עצמם, אבל שמחים לספוג משהו מאווירת המפגש.
המשיכי כך!

 

[מיכי 10]

איזה יופי. תודה רבה

מסתבר ששווה לקטר לפעמים.

כך התברר לי עכשיו שיש לי עוד קורא, ואפילו קורא טוב.

ולא זוֹ בלבד, אלא גם הפתעת אותי לגמרי בדבריך הנעימים והמחמיאים.
חן חן.