לא יודע כבר מה לעשות עם עצמי...

yosef 30

New member
אני מסכים איתך מאוד

גם לי הייתה שיחה עם חבר בכל הנושא של ההכרויות. אני מאמין שמי שכבר התנסה בקשרים קצרים ארוכים, ומספיק אמיתי עם עצמו יוכל להבין ולדעת שזוגיות זו אכן לא פנטזיה והסקס הוא לא איזה סצינה מסרט כחול. יש כאלו שייבחרו להמשיך לחיות באותה פנטזיה וגם כשהיא נמצאת מול עיניהם הם לא ייראו אותה. כי המחשבה ליותר טוב אין לה גבולות. יחד עם זאת ואני מדבר לפחות מחוויה ושיחות עם חברים כך שזו לא הכללה או אמירה חד משמעית אך אנשים כבר פחות מאמינים לאחרים - יותר סגורים, עם פתיל קצר, ישנם קבוצות קבוצות שלא קל להיכנס אליהם, ואם תשמע אנשים מדברים אז תשמע שכולם אומרים על כולם שכולם דפוקים. אז איך אפשר באמת להכיר כך אנשים? איך אני יכול להיות סבלני כלפי האחר שיש לי בראש מנטרה כולם דפוקים. הרי שאני אשב ואחפש מה לא, במקום למצוא מה כן. אם נזכור שזוגיות זה תהליך יהיה הרבה יותר קל ונעים לראות את האחר ולהנות ממנו. אני לא אומר שעם כל אחד שנצא לדייט ננסה למצוא את החיובי, לפעמיים נמצא הרבה חיובי אך משהו שם.....חסר ואת זה לא יהיה ניתן למלא בשום דבר אחר. האגו הזה שאומר בטח נמצא משהו טוב יותר, משאיר את האדם בסופו של דבר - לבד! אין ספק שהחברה חיה בתקופה מאוד לא קלה מבחינה חברתית הכל קשור וסובב סביב איך אני נראה, מה יאמרו עלי, על הבן זוג שלי, על החיים שלי - וכו'. וכחברה שנדחית לא מעט - הצורך להוכיח הוא גדול ומסובך ומסבך.
 
נגעת בדיוק בנקודה.....

"האגו הזה שאומר בטח נמצא משהו טוב יותר, משאיר את האדם בסופו של דבר - לבד! אין ספק שהחברה חיה בתקופה מאוד לא קלה מבחינה חברתית הכל קשור וסובב סביב איך אני נראה, מה יאמרו עלי, על הבן זוג שלי, על החיים שלי" ממש כמו בגד ממותג שהומואים חייבים לקנות, ובית קפה פלצני שהם חייבים לשבת בו או מסיבה שחייבים ללכת אליה כי היחצן חתיך, הם יחפשו בן זוג שהוא סוג של מוצר להתהדר בו והפרמטרים יהיו חיצוניים בלבד כל הסגידה הזו לחתיכים והאדרת אנשים רק כי יש להם מראה חיצוני משודרג, פשוט פתטית בעיניי. אני לפעמים שומע בשיחות סלון איך כל מיני אנשים מריירים על חתיכים מוכרים בקהילה (ואני לא מדבר על סלבים אלא על "דמויות מפתח" בחיי הלילה/קהיעלה) זה מצחיק ודוחה אותי גם יחד. מילא שאת שיחות הסלון והסגידה הזו היו מבצעים בני 17 אבל לעיתים מדובר בבני 40+ וזה כבר עצוב.
 
יש הרבה טעם בדבריך רק שמבחינתי זה לא המצב...

המצב אצלי הוא ההפוך, אני זה שלא זוכה לפשרה מצידו של זה שממול. וגם לפשרה מצידי יש גבול., מתחתי את הגבולות שלי הרבה מעבר למה שהיית מאמין ואילו היית יושב איתי נניח לשיחה ומנסה להבין מה מושך אותי או מה הייתי מחפש בקשר היית מקבל פרספקטיבה מאוד עמוקה ולא דו מיימדית כמו זו שאתה מציג. את כל מה שכתבת אני יודע, מכיר אכלתי מכל הכיוונים. זה לא המצב מבחינתי. ובכלל פשרה כמו שפורטי צועק פה כל הזמן כמו איזה תוכי צרוד, לאף אחד אין הזכות להגיד לי או לאף אחד אחר, ובכלל באיזו זכות?! ובכלל לפני שמישהו מציע לי להתפשר שיסתכל עמוק בנבחי ליבו וישאל את עצמו מה הוא גבול הפשרה של עצמו והאם הוא היה מוכן להתפשר על מה שהוא מציע לי להתפשר, ואם לא אז שישתוק! מאיפה בכלל החוצפה הזו להגיד למישהו להתפשר?! הוא יודע בכלל מה גבול הפשרה שלי? הוא יודע בכלל אם המצב לא הפוך ואני אולי זה שלא זוכה ל"פשרה" מהצד השני? צריך שניים לטנגו ושני הצדדים צריכים להתאים. ואני לא יוצא לדייטים, לא יוצא לבילויים ולא הולך כבר לשום מקום כי הכל נראה כל כך חסר סיכוי... כשאני טס לחו"ל אונסים לי את הצורה, אני רק צריך להכנס לאיזה באר או מסיבה והגברים הכי הורסים מתחילים לחייך אלי מכל כיוון... פה בארץ?! כולם לפחות פרינס צ'ארלס, כולם חשים את עצמם שזה מגעיל! לפעמים אני יוצא עם פלאיירים החוצה לשוק הכרמל, מהחנות שלי מנסה לחלק פלאיירים לקהילה העלובה שלי , אולי כעסק וורוד יהיה להם לפחות החשק להכנס, לפרגן... כלום, מעיפים אלי מבט זועף כאילו, יא חתיכת ויאז'ה מכוערת, זוז לי מהפנים, אתה מנסה להגיד להם עסק וורוד, בואו לפרגן והם נועצים בך מבט של יאללה סע סע, אם יש משהו דוחה פה זה שכל הומו מושפרץ שאתה אומר לו שלום קודם כל חושב: אם הוא פנה אלי המגעילול הוא בטח חושב שיצא לו ממני זיון. משהו בקהילה הארצישראלית, מתנשא, מגעיל ודפוק והעובדה שאפילו דייטים אני לא מצליח לייצר. אני לא יושב בשיחות סלון ומרייר על אושויות חיי הלילה שלנו ולרכל על חתיכים שראינו באוויטה או במסיבה היא אינה מנת חלקי. זה הרי מעניין אותי כמו שבערך מעניין העיתון של שלשום...האמת שאני כבר לא מחפש יותר, לא יוצא יותר, לא רוצה יותר ונמאס לי לחפש לשוא ולעשות קרוזינג עד שיצאו לי העניים וכל הקישעס מהנשמה. ביקור במחוזות הקהילה מעביר בי היום צמרמורת של חלחלה מההתנהגות של איש לרעהו, מהרכלנות וצרות העין, והמון המון רוע לב שיש בהומו הארצישראלי המצוי. יש לנו את הגברים הכי יפים בעולם יש לנו חתיכים שבא לבכות, קשה לי למצוא אנשים שלא נראים טוב ונדירים אלו שלא אהיה מוכן לפתוח איתם בשיחה, ההרגשה שיש לי כשאני מסתובב במחוזות הוורודים של תל אביב היא שאני פשוט לא מתחבר להלך הרוח של הסביבה... כשאני מתחיל לשוחח עם מישהו, והוא מתחיל לספר לי על זה ועל ההוא, אני ישר אומר לו "עצור... זה לא מעניין אותי וסלח לי, אני לא רוצה לדעת!"
 
למעלה