השקט שנשאר
זהו, זה קרה, חשבתי שלעולם זה לא יקרה, חשבתי שהיא תצליח לעשות את הצעד ולהגיע לתפיסת הזוגיות והמשפחתית שאני רואה לנגד עייני. אני מבינה שאנשים הם שונים והדרכים שהם בוחרים בחיים הם שונים, קשה לי עכשיו לקבל את השונות הזאת. קשה לי לקבל את זה אצלה כי רציתי שזה יהיה אחרת. מהיום הראשון שראיתי אותה ידעתי שאני רוצה שהיא תהיה אשת חיי, זאת שתלך איתי יד ביד אל העתיד, זאת שתצעד איתי לחופה, זאת תקים איתי בית, זאת שתרכב איתי את הטראנס אלפ ותעבור איתי קושי אחר קושי, זאת שתלמד אותי לטייל בעולם ולהכיר מקומות טיפה אחרים ושונים, זאת שתזדקן איתי ונתנדנד יחד על נדנדה מעץ ונעלה זיכרונות מתוקים מפעם. עכשיו אני מרגישה את המועקה בלב, מרגישה את החוסר והריקנות, מחכה לטלפון הזה שיצלצל ויגיד סתם עבדתי עליך. זה פשוט קשה לשמוע שאת צריכה אוויר מהזוגיות אוויר ממני. אני מבינה שאת מחפשת את עצמך, מחפשת את האושר, מחפשת את מה שיעשה לך טוב, מחפשת את מה שיביא לך את החיוך בבוקר וכל כך כועסת שאת לא רואה בי כמשהו שעושה לך אושר ושימחה. זה כל כך כואב שאת לא רואה כמה את בן אדם נפלא, מצליח ומדהים. איך זה שרק אחרים רואים ואת עיוורת לזה? מקווה שהפרידה הזאת תראה לך את האור בחושך שאת נמצאת בו כרגע מקווה מכל הלב שהכל יסתדר. "הייתי כעיוורת לאור היוםהייתי כעיוורת לאור היום מרוב ההגיון לא נשאר מקום רועדת לידך והסם שבי עוד לא נגמר נושמת לי ממך והטעם כבר מר. המבט אחר והקור חודר אתה מסתתר, את גופי שובר המבט אחר והקור חודר איך עוד יום עובר בלי נשימה. לילה בא לאט, הזמן נעצר לילה ואתה השקט שנשאר רגע אחד נופלת איתך בסוף המשחק. בערב שוב חומקת מהרחוב מתוך האפילה מנסה לחשוב עוד קצת עליך עוברת עוד דקה ארוכה שמרגישה כמו נצח וריק בלעדיך. המבט אחר והקור חודר איך עוד יום עובר בלי נשימה. לילה בא לאט, הזמן נעצר לילה ואתה השקט שנשאר רגע אחד נופלת איתך בסוף המשחק הזמן נעצר לילה ואתה השקט שנשאר רגע אחד נופלת איתך בסוף המשחק. כמו מכור לאסור ועדיין אוהב היופי שבך עוד חרוט לו בלב השנים כבר עברו הוא אותה עוד אוהב אני הוא הילד שבך התאהב..." בופיק
זהו, זה קרה, חשבתי שלעולם זה לא יקרה, חשבתי שהיא תצליח לעשות את הצעד ולהגיע לתפיסת הזוגיות והמשפחתית שאני רואה לנגד עייני. אני מבינה שאנשים הם שונים והדרכים שהם בוחרים בחיים הם שונים, קשה לי עכשיו לקבל את השונות הזאת. קשה לי לקבל את זה אצלה כי רציתי שזה יהיה אחרת. מהיום הראשון שראיתי אותה ידעתי שאני רוצה שהיא תהיה אשת חיי, זאת שתלך איתי יד ביד אל העתיד, זאת שתצעד איתי לחופה, זאת תקים איתי בית, זאת שתרכב איתי את הטראנס אלפ ותעבור איתי קושי אחר קושי, זאת שתלמד אותי לטייל בעולם ולהכיר מקומות טיפה אחרים ושונים, זאת שתזדקן איתי ונתנדנד יחד על נדנדה מעץ ונעלה זיכרונות מתוקים מפעם. עכשיו אני מרגישה את המועקה בלב, מרגישה את החוסר והריקנות, מחכה לטלפון הזה שיצלצל ויגיד סתם עבדתי עליך. זה פשוט קשה לשמוע שאת צריכה אוויר מהזוגיות אוויר ממני. אני מבינה שאת מחפשת את עצמך, מחפשת את האושר, מחפשת את מה שיעשה לך טוב, מחפשת את מה שיביא לך את החיוך בבוקר וכל כך כועסת שאת לא רואה בי כמשהו שעושה לך אושר ושימחה. זה כל כך כואב שאת לא רואה כמה את בן אדם נפלא, מצליח ומדהים. איך זה שרק אחרים רואים ואת עיוורת לזה? מקווה שהפרידה הזאת תראה לך את האור בחושך שאת נמצאת בו כרגע מקווה מכל הלב שהכל יסתדר. "הייתי כעיוורת לאור היוםהייתי כעיוורת לאור היום מרוב ההגיון לא נשאר מקום רועדת לידך והסם שבי עוד לא נגמר נושמת לי ממך והטעם כבר מר. המבט אחר והקור חודר אתה מסתתר, את גופי שובר המבט אחר והקור חודר איך עוד יום עובר בלי נשימה. לילה בא לאט, הזמן נעצר לילה ואתה השקט שנשאר רגע אחד נופלת איתך בסוף המשחק. בערב שוב חומקת מהרחוב מתוך האפילה מנסה לחשוב עוד קצת עליך עוברת עוד דקה ארוכה שמרגישה כמו נצח וריק בלעדיך. המבט אחר והקור חודר איך עוד יום עובר בלי נשימה. לילה בא לאט, הזמן נעצר לילה ואתה השקט שנשאר רגע אחד נופלת איתך בסוף המשחק הזמן נעצר לילה ואתה השקט שנשאר רגע אחד נופלת איתך בסוף המשחק. כמו מכור לאסור ועדיין אוהב היופי שבך עוד חרוט לו בלב השנים כבר עברו הוא אותה עוד אוהב אני הוא הילד שבך התאהב..." בופיק