שלום יקרות! לא הייתי כאן קרוב ל4 שנים..

gluten free

New member
שלום יקרות! לא הייתי כאן קרוב ל4 שנים..

שלום אחיותי למסע,
נעלמתי ונאלמתי דום. לא יודעת כמה מכן כאן מכירות את השם ואת הסיפור. אספר בקצרה כדי לתת קרן אור, וגם בסוף שאלות. למי שתשרוד :)
אני רוני, בת רגע ל40. בגיל 32 התחלנו בתמימות ואהבה לנסות להרות. בתוכי תמיד ידעתי שיהיה קושי, אך הכרתי את גופי היטב ותזמנתי יחסי מין. עוד וסת ועוד אחת.... מכירות את התסריט, נכון? לקח לי שנתיים לשכנע את בנזוגי לגשת לבירור פוריות. הוא חשב שאני קיטנת אמונה, שאני מתגייסת למבצע כניסה להריון בצורה צבאית וקונקרטית מדי. חיכיתי לו, הקשבתי גם לצרכים שלו ולרצונות שלו. היו לנו הרבה שיחות בדרך על הורות, על אבהות של בן שגדל ללא אבא, היו לי הרבה שיחות פנימיות על אמהות, על זוגיות ולמה זה לא קורה לנו. המסע הזה מטלטל את הגוף אבל יותר מזה את הנפש. הלכנו צעד צעד ועברנו כמה רופאים ומרפאות ופרוטוקולים עד שהגענו (בזכות הפורום המדהים הזה) לבר חוה שמיד עלה על הקושי (רזרבה נמוכה בגיל 35-36) והתאים את עצמו אליי. קוסם ומכשף ומרפאה קשה להתנהלות אבל הי, הולכים עם זה עד הסוף! תוך כדי תנועה, קריאה, מעגל מרושע של תקווה וייאוש, כתבתי לעצמי הרבה, והייתי מלווה גם עי פסיכותרפיסטית גפנפש שעזרה לי מאוד מאוד מאוד לעבד את כל קשת הרגשות המתפרצים. אבל את תחושת האין אונים האמיתית את עומק האבל, את הכעס של "למה אני???!!! ואני בכלל לא מטופלת פוריות!!! אני לא רוצה להיות שייכת לקבוצה הזאת (כולנו נהדרות, כן? זה לא אישי)!!!!!"
לקח לי זמן לפגוש. נפגשתי בזה דרך האנימציה "עכשיו תורי" המופלאה. שמסכמת ב 4 וחצי דק את כל מה שהרגשתי שאני עוברת. חיה בלימבו של חדר המתנה גדול ומייאש. תמיד דיברתי בחופשיות על הטיפולים עם הסביבה אבל קצת בניתוק, והרבה ריחוק שנובע מידענות וקריאה ומגננה. אחרי שראיתי את הסרטון- שלחתי אותו לכל מכריי, ובעצם ביקשתי לי שנעבור ביחד את הכאב. זה עזר.
בינתיים אני כבר עם 6 שאיבות (לפני כן עוד שנה וחצי שנתיים של הזרעות, המתנות, החלפות רופאים, נסיונות לנס בבית) ו4 החזרות עם בר חוה.
בשאיבה ה7 וההחזרה החמישית, הצלחנו לגייס 8 זקיקים שזה המון עבורי, להפרות 4, להחזיר 3 ולהקפיא אחד. משלושה יוצא א..חד. וביוני 2016, הריתי. מייד נרגעתי, כאילו מישהו כיבה בתוכי שאלטר עצום של רטטי חרדה ופחד וקינאה וכעס וכאב.
ויחד עם זה חתכתי, ממש ממש חתכתי את עצמי מעולם מאותגרות הפוריות. פשוט לא הייתי מסוגלת להיות חלק ממנו. למרות שיש לי הרבה ניסיון וידע שנצבר, ויכולת אדירה לתמוך. רק רציתי לרוץ ולרוץ ולהימלט מהמקום הכאוב הזה ששהיתי בו 4 שנים. (היום אני חוזרת להיות זמינה, מי שרוצה לשאול כאן או בפרטי, תפדאלי).
בר חוה עושה קסמים, מי שכאן בעלת רזרבה נמוכה, לכי ללא היסוס. יש תקווה. יחד עם זאת, שניה לפני שהריתי כבר הייתי מוכנה ללכת לתרומת ביצית, הרגיע אותי שהאפשרות הזאת קיימת.
אני לא יודעת איפה זה פוגש אתכן, אבל עבורי זו הייתה אפשרות (ועדיין) לחוות הריון, לידה, ואמהות.
לפני שנה וחצי עשינו החזרה של המוקפא. ממש בניתי עליו. היה לה שם כבר... פניתי לרופאה אחרת בצפון מתוך תקווה שזה ייקל על ההתנהלות (זה לא. וגם אותה עזבתי. אני כנראה סידרתית..) והיא עשתה את ההחזרה באסותא. היה ברדק. התיק לא היה מוכן בזמן. חשבו שאין לי נוגדנים לאדמת. ההפשרה להרגשתי הייתה רשלנית. ההחזרה לא תפסה. הייתי מרוסקת. נזכרתי כמה זה כואב להיות מטופלת פוריות. כמה זה מפקיע ממני את גופי ונפשי. כמה זה פולשני. כעסתי.
התרחקתי שוב מטיפולים אבל בתוך האוזן והלב והרחם מתקתק לי וואחד שעון. די בעצלתיים, ובאופן מאוד שונה מאיך שהתנהלתי לפני ההריון שהיה לי דאז (שנולד ממנו ילד נהדר. בלידה ביתית)- פתאום אני שוכחת מרשמים, תאריכים, מסמכים....
חזרתי להיות מטופלת פוריות. נכון, אני יכולה לבחור שלא. אני יכולה להגיד (ואני אומרת כל יום, תאמינו לי) תודה על מה שיש ולעצור כאן.
אבל הרצון חזק. מאידך אני לא אכסח לי את הצורה עם טיפולים ללא סוף וללא סיכויי הצלחה. עם הרופאה הצפונית עשיתי סבבב קצרצר שהניב ביצית אחת בדרגה נמוכה ודי חסר סיכוי. וכעסתי שלא ביטלנו את הסבב. הרגשתי שעושים לי טובה.
היום אני מטופלת של דר קדם המקסים, (מול בר חוה לא מתאים לי היום להתנהל) והחלטנו (בנזוגי אני והדר') שנעשה עוד 2 סבבים לפני חושבים של מה הלאה (מבחינתי תרומה) . לפי הנתונים שלי ולבקשתי שיגיד לי סיכויי הצלחה הגענו לאחוזים ממש נמוכים. אני יודעת שזה נשמע הזוי אבל הייתי מעדיפה לדעת שהדרך היא דרך תרומה, מאשר להתנדנד באזור האפור של התחושה המייסרת ש"עוד רגע, ממש עוד שנייה, בסבב הבא, הנה הביצית הנהדרת שלי מחכה להתגשם כהריון" והנה שוב...לפגוש כשלון בפרצוף.
למרות הסיכוי הנמוך, וכהבטחה לבנזוג ולעצמי, כאמור , קבענו שני סבבים.
הראשון היה החודש. עכשיו אני בהמתנה לבטא. יייי איזה כיף.... הוחזר עובר אחד יום 3 חמישה תאים דרגה 2. מבעס. אבל מי יודע?
עשינו פריימינג טסטומקס, ומנופור 225.
ורק 2 זקיקים. בא"ס זקיקים נחים כבר כמה חודשים, אין לי יותר מ1-2, 3 בלחץ. ושחלה אחת כבר חורפת הרבה זמן.
(ולא, לא לקחתי דאה ולא קיו 10 תכלס כבר אין כוח לבלוע להידקר, להרפות, למדוט, לשתות, לאכול, לא לאכול וכו).
ובכלל המחזורים שלי כבר מזייפים.
מנפאוזה מוקדמת?

אז היה ייאוש, ושמחה גדולה, ושוב ייאוש, קצת אחר ושונה. מוזמנת לכתוב לי ולשאול ככל העולה על רוחכן.

ועכשיו שאלות.. :)

מה הייתו מנסות בסבב האחרון לכאורה שהקצבתי לעצמי, מבחינת פרוטוקול (לחזור על אותו פרוטוקול של בר חוה נראה לי חסר הגיון כי ככ השתנתי מאז. בספירת הזקיקים במחזורים ובתמונה ההורמונלית. בנוסף חוויתי מלנומה קטנה אומנם אבל לא רוצה להשתמש שוב בהורמון גדילה ושאר "ירקות" לא מזוהים)

תודה וחיבוק גדול לכל מי שבדרך

רוני
 

haych

New member
וואו, כתבת מקסים!

המשתמש שלך מוכר לי, אני לא יודעת אם תקשרנו דרך הפורום (4 שנים זה בערך מתי שהתחלתי את המסע), כנראה שפשוט מקריאה אינסופית בארכיון שלו.

אני לגמרי מבינה אותך בנושא התרומה, אני כבר השלמתי עם רעיון הפונדקאות (הבעיה אצלי הייתה בקליטה, כך שתרומת ביצית לא הייתה רלוונטית) והכי מזדהה אם ההרגשה שעוד שניה זה קורה, ממש בסבב הבא, ושזה מתפוצץ בפנים (מאחורי 8 החזרות כושלות. התשיעית הייתה המנצחת).

ה"בעיות" שלנו שונות (אנחנו לא מוסברים) אז אני לא יודעת מה להציע לך מבחינת פרוטוקול, אבל אני כן יכולה להמליץ על כיוונים למעטפת של הפרוטוקול, לחלק אולי תתחברי, לחלק אולי לא...
אלה הדברים שאני עשיתי שונה בסבב המנצח:
1. פרוטוקול ארוך (עשיתי החזרת מוקפאים, אבל גידלנו זקיקים כאילו לקראת שאיבה ופשוט דלגנו על שאיבה ועשינו ישר החזרה.
2. אנטיביוטיקה - לדעתי זה מה שעשה לי את ההבדל, הייתה לי תמיד הרגשה פנימית שזה קשור ואחרי שנחשפתי לזה שטיפול באנטיביוטיקה הוא פרוטוקול מקובל בארה"ב ביקשתי כזה. זו אנטיביוטיקה מסויימת שנוהגים להשתמש בה בפוריות, אבל יש הרבה בנות שמדווחות על חולי ונטילת אנטיביוטיקה (כלשהי, לא משנה מאיזה סוג) סביב ההחזרות וההחזרות האלה היו מוצלחות.
3. אספירין. אין לי בעיות קרישה, אבל הוא מתפקד כאנטי דלקתי.
4. בר חווה ממליץ לצחוק הרבה ביום החמישי לגיל העובר... מחלקת הפוריות עושה פעם בשנה איזו סדנא למטופלות. השנה זו הייתה סדנאת צחוק, ובמקרה היא נפלה לי ביום החמישי... בנוסף לזה כל היום קראתי שרשורים מצחיקים במאמאצחיק. צחקתי מלא באותו יום, ונראה שהיצור החמוד שמטלטל לי עכשיו את הבטן מבפנים אהב והחליט להשאר...
5. הזרמת דם לרחם. בגדול אני בן אדם פעיל ועושה הרבה ספורט. היו כבר 2 סבבי החזרה שעשיתי יוגה (אני ממש לא מתחברת) לפוריות ולא יצא מזה כלום. הפעם ממש שמתי דגש על תרגילים ממוקדים (למשל, עמידת נר בצמוד לקיר) וגם באימונים שמתי דגש על תרגילי בטן כדי לחמם את האזור ולהזרים דם. גם לפני שיצאתי מהבית להחזרה עשיתי תרגילים. גם אחרי ההחזרה הקפדתי להמשיך להזרים דם. עליתי הרבה במדרגות והמשכתי עם היוגה.

לא יודעת מה מתוך זה עזר, אם בכלל, אולי סתם הגיע המזל שלי... אבל זה לא מזיק אז לא הייתי שוללת.

מאחלת לך הרבה הצלחה בסבב ♥
 

gluten free

New member
תודה שלקחת את הזמן לקרוא ולענות. עוד ממליצות ורעיונות?

עונה על מה שכתבת לי:)
בסבב המנצח ביקשתי פרדניזון. אנטיביוטיקה נשמע פחות אגרסיבי, מעניין מה הרקע לשימוש בזה? קראת קצת? יכולה לחבר אותי?
הקטע של לצחוק- אדיר. נחמד שזו המלצה מרופא..
בנושאי הזרמת דם ותזונה אני יותר זייפנית, למרות שרוקדת הרבה.. ואפריקאי ככה שזה הרבה עבודת אגן, אבל אשים לב יותר (בזמנו גם תירגלתי אביבה, מכירה?)
&nbsp
וכן, אצלי העניין הוא בביציות, מאה אחוז.
&nbsp
לעוד מישהי יש המלצות?
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

haych

New member
אנטיביוטיקה

אני חושבת ששילוב האנטיביוטיקה הוא מתוך מחשבה שאולי יש תהליך דלקתי, גם אם אין תסמינים, שמפריע לקליטה.
אחת הגולשות פה כתבה לא מזמן על כך שעברה בדיקה יעודית שלא בודקים בד"כ (ואני לא בטוחה עד כמה רופאים מודעים אליה) וגילו שיש לה דלקת. בד"כ לא בודקים את זה, כך שיתכן שמסתובבות בתוכנו נשים רבות עם דלקת לא מאובחנת שמפריעה לסיכויי ההשתרשות.
 
למעלה