התייעצות

זהר85

New member
התייעצות

אשמח לדעתכן הכנה על הסוגיה איך "נכון" לשתף חברה שמנסה כבר כמעט שלוש שנים להיכנס להריון (רק בחצי שנה האחרונה בטיפולים) על הריון.
על השאלה הזו אני עניתי שבטלפון כדי לא לחייב אותה לנסות להסתיר את הקושי בפגישה פנים מול פנים ולאפשר לה לסיים את השיחה מהר.
לעומת זאת, חברה אחרת אמרה שהייתה מעדיפה לשמוע פנים מול פנים אבל בפרטיות (לא עם עוד לא אנשים).
מה דעתכן? אם חברה שלכן הייתה מספרת לכן שהיא בהריון, איך הייתן מעדיפות לשמוע את זה?
 

haych

New member
כמה בשורות כאלה שמעתי במהלך 4 שנים של טיפולים...

אני אישית הייתי מעדיפה בטלפון, בדיוק מהסיבה שאמרת. כדי שהיא לא תצטרך לעטות עליה את החיוך המזוייף. שתוכל להגיד מזל טוב, לחתוך את השיחה מתי שהיא רוצה ולהתפרק בחופשיות אם תרגיש לכך צורך.

אם זה פנים מול פנים, יהיה לה קשה מאוד להתאפק (מנסיון) או לחלופין - לא בטוח שהיא תוכל לשמור את הרגשות שלה בפנים, וזה יכול להוביל למצבים לא נעימים.
 
לא קל

פעמיים הייתי שם
עם חברה שהתחילה טיפולים הרבה לפני (שתינו יחידניות עם תרומת זרע ובגלל שראיתי כמה זה קשה לה וכמה זמן זה לוקח, זה מה שדחף אותי להתחיל לנסות בעצמי).
בפעם הראשונה היה לי ממש קשה, פשוט הרגשתי שזה היה קודם כל תורה ושזה לא בסדר מצידי (היא גם כנראה הייתה שותפה להרגשה)
אנחנו עובדות ביחד כך שלא יכולתי להסתיר הרבה זמן. אז אחרי השקיפות ישר סיפרתי לה. הייתי בקפיטריה והיו שם מלא הריוניות מסביב אז היא אמרה: בקרוב אצלנו. ניצלתי את זה ואמרתי לה שזה כבר אצלי...
הייתה שמחה מהולה בעצב מצידה אבל הבנתי לגמרי.
בפעם השניה (ממש עכשיו) היה לי יותר קל כי היא כבר אמא בעצמה, אבל עדיין חששתי מזה. פה כבר סיפרתי לה באסמס, לא הייתי מסוגלת לעבור את זה שוב. לראות את העצב והקנאה (המובנים) בעיניה
אני מעדיפה שיספרו לי בהודעה, ככה אוכל לקחת אוויר עמוק, לחשוב על תשובה ואז להגיב...
&nbsp
 

אנדי40

New member
אני חושבת שזה מאוד תלוי בחברה.

אני אישית לא חושבת שזה שחברה שלי בהריון בא "על חשבוני".
אני רוצה שיספרו לי פנים מול פנים כדי שאוכל לשמוח בשבילה באמת ולחבק אותה וזה קרה לא פעם במהלך הטיפולים שלי וזה עוד יכול לקרות.
יש צביטה קטנה בפנים אבל יש גם המון שמחה אמיתית
להריון החדש של חברה טובה.
 

iLanKaBr

New member
אולי תחכי קצת...

נראה לי תלוי באיזה שבוע את.
אולי היא תיהיה בהריון עד אז. אז יהיה יותר קל.
&nbsp
 

זהר85

New member
נראה לי אין ברירה

שבוע 21 ואנחנו אמורות להיפגש בחנוכת בית של חברה שלישית בסוכות וזה ממש לא יהיה לעניין לספר לה אז (או שתשים לב לבד כי בכל זאת...)
 

journe y

New member
אם אתן חברות קרובות היית צריכה לספר עוד קודם

שבוע 21 זה מאוחר לספר לחברה קרובה. אני הייתי נעלבת. לא משנה האופן שתספרי, בטל׳, במפגש, אבל את צריכה לעשות זאת כמה שיותר מהר.
לי בכלל לא מפריע ולא כואב ולא כלום שאני יודעת שאישה שהייתה בטיפולים הצליחה ונכנסה להריון. אשמח בשבילה ומכל הלב. גם כאן הבנות מבשרות על הצלחותיהן ואחרות מברכות. אז מה?! זו דרך העולם. תתגברי על החוסר נעימות ותספרי ויפה שעה אחת קודם. מדובר בחברה, לא במישהי זרה לך.
 

זהר85

New member
קודם כל, אף אחת מהחברות שלי לא יודעת

בכלל רק ההורים שלי יודעים מאז בדיקת הדופק והאחים של בעלי (וגם להם סיפרנו לפני שבוע בערך).
רק אתמול סיפרתי בלית ברירה בעבודה.
העדפתי לשמור לעצמי עד לקבלת תוצאות של בדיקות מסוימות. כל התהליך הזה היה ועדיין מאוד אישי עבורי ועבור בן זוגי ולכל אורך הדרך אף אחד, כולל אמא שלי, לא ידעו שאנחנו מנסים בכלל.
כל אחת מספרת בזמן שלה ואין מה להיעלב מזה. בסך הכל מאחר ומדובר בחברה טובה שעוברת תקופה מאוד לא קלה בהקשר של ניסיונות להיכנס להריון, חשוב לי להיות רגישה אליה זה כשאני מספרת, זה הכל.
 

אנדי40

New member
אם זה המצב אז תסבירי לי את זה.

כשתספרי לה תגידי לה שאף אחד כמעט לא יודע, שזה משהו שאתם שומרים לעצמכם אבל הרגשת צורך לשתף אותה ולחזק אותה שזה יגיע בסוף.
 

journe y

New member
מצטרפת לעמדה מתחתיי

אם לא סיפרת לאף חברה תגידי לה את זה ואז זה יתקבל אחרת. ופשוט תגידי את זה הכי פשוט והכי כנה וזו הדרך הכי טובה תמיד בכל דבר בחיים.
&nbsp
את יודעת, לעיתים במקום שאנחנו נמצאים אין לנו יכולת להבין למה שהצד השני ייעלב ממה שאמרנו או שלא אמרנו,עשינו או לא עשינו, אבל בכל זאת זה קורה וכל אחד מהצד שלו רואה דברים באופן שונה. נסי לשים את עצמך בנעליה...
 

a morph

New member
אני כבר לא יודעת מה נכון ומה לא נכון...

יש לי חברה מאוד טובה שגם היא בוגרת IVF, להריון הראשון נכנסה בהחזרה הראשונה אחרי השאיבה הראשונה, ואז כשניסתה להיכנס להריון שני לא כל כך הצליחה, עברה כמה החזרות לא מוצלחות ושתי הפלות ואז עשתה הפסקה די ארוכה כי הייתה בטראומה מהגרידה האחרונה. בינתיים אני חזרתי לטיפולים ואיכשהו נקלט אצלי הריון בהחזרה הראשונה של סבב ב' (אחרי שבסבב א' ירקתי דם עד שהצלחתי להרות), לא סיפרתי לה מיד כי לא סיפרתי לאף אחד, חששתי לשמוח, ואז שמתי לב שגם היא שותקת כזה ולא מספרת כלום וכמו שאני מכירה אותה - הייתי בטוחה במיליון אחוז שגם היא בהריון ומחכה לרגע המתאים לספר. אז נפגשנו, שאלתי אותה מה קורה והיא סיפרה שהם שוב מנסים ושוב לא מצליחים ושאלה מה איתי, ואז כבר לא הייתה לי ברירה וסיפרתי לה שאני בהריון.
האמת שכבר הייתי צריכה לספר בכל מקרה כי כבר הייתי בשבוע 13, אבל זה יצא כל כך עקום...
לפעמים באמת אין דרך נכונה לעשות את זה, צריך להבין שזה מצב רגיש ובכל מקרה סביר להניח שיהיה לה קשה, אין לך שליטה על זה, אז לעשות את זה ברגישות האפשרית ולקוות לטוב.
 

המכילה

New member
מבחינתי, הכי חשוב זה לא להסתיר

אני נפגעתי מאחותי שסיפרה לכל המשפחה ישר שידעה ולי רק לאחר חודש בגלל שלא ידעה איך אגיב.
ועוד קרובת משפחה סיפרה לי בוואטסאפ.. גם לא הכי נעים.
הכי טוב בטלפון,זה גם מראה שאת מכבדת אותה.
זה שאנחנו עוברות טיפולים לא עושה אותנו מצורעות. התחושה שאני מקבלת לפעמים היא שאני "נענשת" פעמיים. גם בטיפולים וגם מהתרחקות הסביבה ממני אפילו בלי שהם שמים לב בגלל הטיפולים.

חתימה טובה לכולן
ובשורות טובות
 
למעלה