חזרתי :]

[עדיאופטימית]

חזרתי :]

היי לכולן,
אני פה שוב...
לא, לא בסבב טיפולים חדש אלא כדי לנסות ולהחלים בעצמי, לנסות ואולי לתרום מעט מנסיוני ובמתן תקווה.
לא אחפור יותר מדי אבל יש לי שני פיצקבוקים מתוקים, תאומים, בני תשעה חודשים אוטוטו, אחרי שישה טיפולים, 0 עוברים מוקפאים, מיון זרע ובסוף בסוף זה באמת הצליח!! קצת יותר משנה של טיפולים אינטנסיביים וקיבלתי את האושר בחיי.
להחלים בעצמי? אתן בטח לא מבינות.. גם אני לא ממש.. אבל אני מוצאת את עצמי מתעסקת הרבה במה שחוויתי, בתחושות הכשלון, באכזבות, בפרוטוקולים, בעיסוק האובססיבי וההרסני, בדפים, בתוכניות, בדברים שכתבתי אז, בספרים שקראתי אז, במה יהיה כשארצה ילד נוסף...
בגעגוע מוזר לתקופה הקשה, או אולי לא געגוע, איני יודעת בדיוק להסביר.
אז אני מוצאת את עצמי כאן שוב, אשמח לעזור מנסיוני למי שתרצה, ממליצה בחום על מעבדת מיון זרע של ברטוב שעשתה אצלנו פלאים..

יום טוב לכולן, בשורות טובות בקרוב! אמן!

 

[Caitriona]

קודם כל- מזל טוב!

שיהיה רק אושר ונחת!
דבר שני, לוקח זמן לעבד את כל מה שעברנו. גם אם הסוף הוא שמח- קשה לשחרר מהדרך.
אני זוכרת אחרי שהבן שלי נולד, ואחרי חופשת הלידה והכל רציתי לחזור ל"שגרה", אבל כבר לא זכרתי מה זו השגרה שלי. הרי ללידה קדמו כמעט שלוש שנים של טיפולים, לחץ, והמון המון אכזבה.
בהריון גם- עם כל הבדיקות שיש וכל הלחץ הנלווה- זה גם לא ממש שגרה.
אז זה בהחלט מובן להתעסק, להרהר, ולחשוב על התקופה הזו. היא היתה חלק ממך כלכך הרבה זמן, וגם באופן אינטיסיבי.
מאחלת לך להנות מהקטנטנים, ושאם תרצי ילד נוסף- שהדרך תהיה קלה וקצרה.
שיהיה רק אושר

 

[עדיאופטימית]

תודה יקירה

אני מאוד מסכימה עם דברייך, גם אני, בתקופה שלפני הטיפולים (3 שנים כמעט) התחלנו לנסות, אחרי שנה התחילו הבירורים, נסיונות תוך כדי מעקב אחרי ביוצים וכו'.. הרבה מתח, לחץ, תסכול ובאמת ששגרה רגועה וטובה לא הייתה שם.
גם מהלך ההריון לא היה פשוט בכלל, לא הלידה המוקדמת והשהות בפגייה..
כל אלו בהחלט השאירו צלקות, הרבה חששות ופחדים ולצידם גם המתוקים שלי שהם האושר בחיי.
מאחלת גם לך, רק והרבה טוב ותודה על הלגיטימציה.. לפעמים מרגישה קצת לבד בתחושות הללו, נעים שיש מי שמבינה..
תודה שכתבת לי

 

[iLanKaBr]

אתן לא לבד

אני גם אחרי לידה ואני חושבת לעצמי: רגע! עצרו! מה זה היה? אני חייבת הפסקה, לנשום אויר.
ברוך ה' המתח והאקשן עברו ויש ילדים אמיתיים שצריך לטפל בהם, לקבל החלטות אמיתיות לגבי אנשים אמיתיים. והתחושה שלי היא רגע, אני צריכה לנשום אויר, לחשוב מה זה היה כל זה.
מזכיר לי קצת כמו בהשגת מטרה קשה. אתה עובד קשה, מתאמץ, לפעמים המטרה פשוט לא באופק, ואז סוף-סוף אתה שם. הייתה לי תחושה שזהו הגענו ליעד, עכשיו נוסעים לחו"ל לשנתיים לחגוג. וברוך ה' יש יצור קטנטן שצריך לטפל בו ואף אחד לא מעניין שאני עבדתי כ"כ קשה כדי שהוא יגיע לפה. והפוך זה מידע שאני לא מוסרת לאף אחד ומעבדת הכל לבד עם עצמי.

 

[עדיאופטימית]

ממש כך!

תארת במדוייק!
ממש כמו בריצת מרתון שלא נגמרת..
הטיפולים, האכזבות, הכשלונות, הציפייה, ההריון, הבדיקות, הפחדים, הלא להאמין שזה באמת קורה עד שזה קורה ואז?.... ממש אי אפשר לנוח ולנשום אויר כי כל מה שרציתי כל חיי סופסוף נמצא כאן ודורש כל כך הרבה, ואני רוצה להעניק לו (*להם) את כל כולי אבל החוויה הזו עדיין שם כל הזמן מזכירה לי את כל מה שעברתי ואני לא יכולה לתת לה מקום, לא יכולה להרשות לעצמי להתעסק בזה כי אין לי את הזמן. אני חלילה לא מתלוננת, המתוקים שלי הם אושר גדול ואני פשוט לא מצליחה להבין למה אני לא יכולה לשים את כל מה שקדם לכך מאחורי...
תודה שכתבת לי!
מאוד מנחם לדעת שאני לא לבד כאן ולא לבד בתחושות,
ההזדהות והמילים שלך מאוד מחממות וממלאות את ליבי. תודה!

 

[iLanKaBr]

הפוך! תודה שאת שיתפת

ממש היה לי את זה בראש ואמרתי לעצמי: "דיי, שחררי כבר!" כאילו כל מה שעברנו כבר לא מעניין אף אחד, חוזרים לשגרה. ובאמת השגרה כבר שכחתי איך ניראת. אני מרגישה שלוקח לי זמן לשחרר, לעבד. הכל אני עם עצמי.
...מזל טוב על הקטנטנים! בהצלחה!
עם תאומים נראה לי מאתגר

&nbsp