יש דופק
הכל כ"כ עדין ושברירי, ואני מודעת מדי לכל מה שיכול להשתבש אז לא יכולה להרשות לעצמי להיות מאושרת לגמרי. אבל אני בכ"ז די מאושרת, ובגלל שהמשפחה עדיין לא יודעת רק אתכן אני יכולה לחלוק את התחשות.
אז יש דופק. הוא יכול להעלם ברגע, אבל נכון להבוקר הוא קיים.
כמעט התעלפתי מהלחץ עד שקראו לי להכנס לבדיקה. תמיד אני נכנסת ראשונה ודווקא היום הרופאה לקחה את הזמן.
היא התרגשה ביחד איתי, ואמרה שכל השבוע הייתה מתוחה ושהיא כמעט התפתתה לקרוא לי לבדיקה שבוע קודם, אבל החזיקה את עצמה.
עברנו כ"כ הרבה ביחד. מהביקור הראשון בקופה לצורך בירורים ראשוניים, דרך הזרעות ו-8 ivf כושלים.
8 שליליים שפוערים בור עמוק בלב מצד אחד, אבל במקביל גם מתרגלים אליהם ומפעם לפעם מפתחים אדישות לכאב ושום תוצאה מעבר לשלילית לא נראית הגיונית.
ודווקא הסבב האחרון, שהלך כ"כ עקום, הוא זה שהצליח.
סבב מוזר בו למרות שעשינו החזרה, לקחתי זריקת דיכוי ואחרי שבועיים התחלתי להזריק מנופור. סבב בו הרירית והזקיקים לא התקדמו למרות ימים רבים של הזרקות. סבב בו כדי לעודד את הרירית ניסיתי עסוי רחם, ותוך יום הרירית זנקה בכמעט 4 מ"מ! והמשיכה לגדל ב-2 מ"מ ליום, אבל סבב בו למרות שרירית המפתיעה, הזקיקים עדיין נותרו בשלהם. סבב בו הרירית התייאשה וקרסה... והתחיל דימום תוך כדי. סבב בו הרופאה שלי ראתה את הפוטנציאל ואמרה לי להמיך כרגיל למרות המחזור, כי ההורמונים שלי בעליה אפילו שהרירית 3 מ"מ. סבב בו התמודדתי לראשונה עם טיסה עם זריקות, סבב בו הרירית התאוששה, כנגד כל הסיכויים, ולמרות שקיבלתי מחזור אמיתי וכבד, היא עשתה קאמבק מסעיר.
סבב בו ציינו את החזרה מספר 9, ובעלי הדגיש שזה סבב תשישי כנגד 9 חודשים ושהפעם נקלט.
סבב בו לקחתי אנטיביוטיקה במשך 5 שבועות, ולדעתי זה מה שעזר.
אני כ"כ שמחתי שהצלחתי שם, למרות התוכניות שלי לעבור בי"ח. ממש לא הייתי עוברת ברצון, אלא רק כי אין ברירה. אבל כ"כ רציתי לתת לרופאה שלי את הנחת הזאת! וכ"כ רציתי שכל מעריצי הפרטי יראו שגם מבי"ח ציבוריים אפשר להביא אחלה ילדים.
אז זהו. אני בהריון. עם דופק. ותקווה שהוא כאן כדי להשאר ♥
הכל כ"כ עדין ושברירי, ואני מודעת מדי לכל מה שיכול להשתבש אז לא יכולה להרשות לעצמי להיות מאושרת לגמרי. אבל אני בכ"ז די מאושרת, ובגלל שהמשפחה עדיין לא יודעת רק אתכן אני יכולה לחלוק את התחשות.
אז יש דופק. הוא יכול להעלם ברגע, אבל נכון להבוקר הוא קיים.
כמעט התעלפתי מהלחץ עד שקראו לי להכנס לבדיקה. תמיד אני נכנסת ראשונה ודווקא היום הרופאה לקחה את הזמן.
היא התרגשה ביחד איתי, ואמרה שכל השבוע הייתה מתוחה ושהיא כמעט התפתתה לקרוא לי לבדיקה שבוע קודם, אבל החזיקה את עצמה.
עברנו כ"כ הרבה ביחד. מהביקור הראשון בקופה לצורך בירורים ראשוניים, דרך הזרעות ו-8 ivf כושלים.
8 שליליים שפוערים בור עמוק בלב מצד אחד, אבל במקביל גם מתרגלים אליהם ומפעם לפעם מפתחים אדישות לכאב ושום תוצאה מעבר לשלילית לא נראית הגיונית.
ודווקא הסבב האחרון, שהלך כ"כ עקום, הוא זה שהצליח.
סבב מוזר בו למרות שעשינו החזרה, לקחתי זריקת דיכוי ואחרי שבועיים התחלתי להזריק מנופור. סבב בו הרירית והזקיקים לא התקדמו למרות ימים רבים של הזרקות. סבב בו כדי לעודד את הרירית ניסיתי עסוי רחם, ותוך יום הרירית זנקה בכמעט 4 מ"מ! והמשיכה לגדל ב-2 מ"מ ליום, אבל סבב בו למרות שרירית המפתיעה, הזקיקים עדיין נותרו בשלהם. סבב בו הרירית התייאשה וקרסה... והתחיל דימום תוך כדי. סבב בו הרופאה שלי ראתה את הפוטנציאל ואמרה לי להמיך כרגיל למרות המחזור, כי ההורמונים שלי בעליה אפילו שהרירית 3 מ"מ. סבב בו התמודדתי לראשונה עם טיסה עם זריקות, סבב בו הרירית התאוששה, כנגד כל הסיכויים, ולמרות שקיבלתי מחזור אמיתי וכבד, היא עשתה קאמבק מסעיר.
סבב בו ציינו את החזרה מספר 9, ובעלי הדגיש שזה סבב תשישי כנגד 9 חודשים ושהפעם נקלט.
סבב בו לקחתי אנטיביוטיקה במשך 5 שבועות, ולדעתי זה מה שעזר.
אני כ"כ שמחתי שהצלחתי שם, למרות התוכניות שלי לעבור בי"ח. ממש לא הייתי עוברת ברצון, אלא רק כי אין ברירה. אבל כ"כ רציתי לתת לרופאה שלי את הנחת הזאת! וכ"כ רציתי שכל מעריצי הפרטי יראו שגם מבי"ח ציבוריים אפשר להביא אחלה ילדים.
אז זהו. אני בהריון. עם דופק. ותקווה שהוא כאן כדי להשאר ♥
שיהיה בידיים מלאות
