לפעמים החגיגה נגמרת. כיבוי אורות

לפעמים החגיגה נגמרת. כיבוי אורות

זה פוסט פרידה

זה פוסט פרידה ארוך ודי פסימי.
אומנם לא הייתי פה הרבה זמן. וחלקכן בטח לא מכיר אותי. עדין חשוב לי להפרד גם פה.
הגעתי לפה לפני יותר מ-4 שנים.
המילים החמות שלכם נתנו לי כוח להמשיך וההמלצה על בר חווה הביאה לנו ילד ראשון.
חזרנו שוב לילד שני לפני שנה וחצי.
לא האמנו הפעם הדרך תהיה ארוכה וקשה עד מאוד ובסופו של דבר נגיע למבוי סתום.
אחת הסיבות שהיה לי חשוב לכתוב ולהפרד היא לתת קול גם לכישלון.
אנחנו נאחזות בכל סיפור הצלחה ובמיוחד באלו שהתחילו בהפתעה ונגד הסיכויים.
הסיפורים האלו נותנים המון כוח ותקווה, אבל יכולים גם להעצים את הכשלון האישי שלנו.
לפעמים אנחנו שוכחות שעל כל הריון שהתחיל עם דימום יש עשרות תשובות שליליות.
על כל ילד שהגיע מבטא נמוכה יש עשרות מפחי נפש.
וכמה שנרצה, נתאמץ, נכאב ונתפלל, יש נשים שיסיימו את תהליך הפריות בידיים ריקות.
אסיים בסיפור השאיבה שקרה לנו והוא תמצית רכבת ההרים שעברנו בשנה וחצי האחרונות.
אחרי עוד מעקב זקיקים מורט עצבים הגענו באחד מימי החמישי לשאיבה.
מתוחים וחרדים שמא שוב לא תמצא ביצית.
לשמחתינו בר חווה יצא שמח והודיע שיש ביצית.
נשמנו לרווחה.
למחרת חיכינו לטלפון על תוצאות ההפריה. כל היום הסתובבתי בעבודה עם טלפון. מנסה לחשוב לאן אברח שהוא יגיע. בסוף, ברגע שנכנסתי לרכב וסגרתי את הדלת הגיע הצלצול.
יש הפריה, תבואו ביום ראשון.
לבעלי היתה ישיבה מאוד חשובה בעבודה ביום ראשון. הוא התחיל להריץ טלפונים והצליח להעביר אותה ליום שני.
ביום שבת היינו מאושרים.
במוצאי שבת התחילו לחדור לי מחשבות פסימיות. מיום חמישי עד ראשון זה ארבעה ימים. אף פעם לא גידלו לי עוברים ליום 4. אולי לא ישרוד.
כעסתי על עצמי וסילקתי את המחשבה מהר.
טלפון מהמרפאה
הלב נפל לי לרחם
אני מצטערת, העובר הפסיק להתפתח...
ביום ראשון עבדתי ובכיתי לסירוגין.
הייתי מרוסקת. החזקתי בידיים חלום והוא התפוצץ לי בפנים.
זאת טעות אמרתי לעצמי, וכל היום הסתכלתי על הטלפון בתקווה.
בצהרים טלפון מהמרפאה.
הפסקתי לנשום
את שומעת, העובר ממשיך להתחלק. הוא מתחלק בקצב מאוד איטי, אבל מתחלק. רוצים להחזיר?
אני צעקתי כן, בעלי היה יותר מהוסס, אבל בסוף יישרנו קו.
למחרת במקום לנסוע לישיבה שעבד עליה המון, בעלי ואני נסענו עם תקווה לאסותא.
לחדר ההחזרות לא נכנסנו.
על הכורסאות בהתאוששות ד״ר חסון סיפר בכאב שהעובר שוב הספיק להתחלק.
יצאנו מובסים מאסותא.

אנחנו מחבקים את המתנה שקיבלנו ומפיסיקים את הטיפולים שהביאו לנו רק כאב.
אני מאחלת לכולכן רק בשורות טובות, בטן גדולה וידיים מלאות.
נעמתן לי מאוד
גיאלרוסה
 
תודה ששיתפת

 

שחר רו1

New member
בהחלט זוכרת אותך

וזוכרת שעקבתי אחרי הסיפור שלך, שתמיד היה כתוב באופן נוגע ללב.
מבינה אותך ואת ההחלטה שבוודאי היתה לא פשוטה עבורך.
ילד אחד זה לא מעט, בהצלחה ושההחלטה תביא אתה השלמה ורוגע.
 
תודה ששיתפת ומאחלת לך המון הצלחה בהכל ובכל תחום


אל תסתכלתי על זה כתבוסה אלא על זה שהייתם אמיצים וניסיתם וכרגע לא נכון לכם להמשיך וזה לגמרי בסדר. חיבוק ענקי.
 

haych

New member
תודה על השיתוף

ואת צודקת, צריך לשמוע גם את הדברים האלה.
מצטערת על הדרך שעברתם ושמחה שלפחות הסיבוב הראשון הסתיים בתוצאות מהממות.
מקווה שתשתקמו פיזית ונפשית כמה שיותר מהר, ושיהיו לכם חיים מאושרים במשפחה הקטנה והאיכותית שלכם.
תודה על תרומתך לפורום!
 

Kapachka

New member
תודה על השיתוף וחיבוק גדול

גם אני במצב דומה, עם ילדה בבית. ילדה שהפלנו בשבוע 21 בגלל פגם גנטי (ואתגעגע אליה תמיד), ועכשיו לא מצליחים... כבר 4 סבבים מאחורינו ולא עלה על דעתנו שיהיה כל כך קשה. בנוסף לרזרבה נמוכה העוברים צריכים לעבור אבחון גנטי, מה שאומר שצריך לגדל אותם ליום 5 (וכמעט כל העוברים מפסיקים להתפתח לפני) ואז יש לנו סטטיסטיקה של 50% לעובר בריא (עד היום דגמו שני עוברים, שניהם חולים...)
&nbsp
ואני מתרגלת לאט לאט לרעיון שאולי זה לא יצליח. ובעלי מזכיר לי מה שאמרתי לפני הילדה הראשונה (שגם היא הגיעה אחרי שתי הפלות) - המרחק בין אפס לאחד הוא אינסוף, והמרחק מאחד לשתיים הוא מדיד.
&nbsp
מאחלת לכם שתמשיכו לחבק את הילד שלכם ולהוקיר תודה על מה שיש, ומקווה שעם הזמן הכאב על מה שאין ילך ויקהה (גם אם כנראה לעולם לא ייעלם).
 

journe y

New member
׳המרחק בין אפס לאחד הוא אינסוף׳. אהבתי את המשפט

 

תלתלית20

New member
בוודאי שזוכרת אותך

ממש צובט לי בלב לקרוא ועם זאת שמחה מאוד בשבילכם שלפחות זכיתם בפרי אחד מהמם ויקר, לצערנו יש זוגות שגם לרגע הזה לא זוכים...
תגדלו אותו בבריאות ובנחת!
 
תודה רבה בנות

תודה על המילים והעידוד.
מאחלת לכן מכל הלב רק הצלחה ואושר.
הלוואי ונפגש בעולם האמיתי רק בגני שעשועים.
גיאלרוסה
 
למעלה