הרופא לא יכול לאשר?
אני כבר לא זוכרת מתי בדיוק מתחילים אבל ראיתי שאת הסבב האחרון התחלתי ביום השני. תנסי להקדים ואם לא יצליח לפחות תקבלי פרוטוקול ותיהי מוכנה לחודש הבא, מקסימום תעשי החודש הזרעה אם זה רלוונטי אליך.
רצית הרגעה - אז אני יכולה להגיד לך שזה ממש לא נורא. לא כתבת רקע ואם הזרקת בעבר, אם כן אז את רגילה ואם לא אז מתרגלים ממש מהר, צריך רק להתגבר על המחסום הרגשי ואז מגלים שזה ממש לא נורא.
השאיבה עצמה היא די כייפית כי ישנים ומתעוררים בסטלה
ואח"כ נהנים מכיומיים-שלושה חופש מחלה שזה גם כייף להזרק מול הטלויזיה, ולסנג'ר את הבן זוג (אם יש) לעשות את מטלות הבית.
החלק הקשה באמת הוא ההמתנה של השבועיים אחרי ההחזרה... עד אז יש התעסקות בזריקות ומעקבים ואח"כ יש מן רייקנות כזאת, אז כדאי לדאוג ללו"ז עמוס כדי לא להתחרפן ממחשבות. זה מזכיר לי שהייתי אחרי החתונה וכל הזמן הייתי באטרף של התעסקויות ופתאום בבום לא היה לי במה להתעסק
התהליך: מזריקים לפי הוראות הרופא. אפשר להגיע לאחיות שידגימו או שיזריקו בעצמן, אפשר גם להעזר ביוטיוב. אחרי כמה ימים מגיעים לבדיקת דם ולאולטרסאונד זקיקים, ומחכים להנחיות מהצוות הרפואי - האם להמשיך באותו מינון או שמשנים משהו, ומתי להגיע למעקב נוסף. ככה ממשיכים עד שהזקיקים מגיעים לגודל מספק. בד"כ כשיש זקיקים גדולים מזריקים צטרורטייד כדי למנוע מהם לבייץ ולתת הזדמנות לאחרים לגדול. כשהגודל ותוצאות בדיקות הדם מספקות - מזריקים אוביטרל (או תחליף) וכעבור 36 שעות מגיעים לשאיבה, בצום.
מתקבלים בבי"ח, נותנים זרע (או בבית, אם ביה"ח מאפשר), עולים על חלוק מצחיק של בי"ח, מקבלים הסבר מהמעבדה, מדברים עם המרדים, מוודאים מליון פעם שאת זו אכן את (או שזה רלוונטי רק כשמחזירים את העוברים, אני לא זוכרת בדיוק) והולכים לישון.
קמים, בחלק מהמקומות מקבלים עוגיה או כריך ושתיה, הולכים לנוח בבית ומחכים לטלפון למחרת על מספר ההפריות. משתחררים עם הנחיות לגבי התמיכה ההורמונלית שצריך לקחת ועם הנחיות רפואיות שבגדול אומרות לנוח ולבוא אם יש משהו חריג. בהמשך מתקשרים לקבוע מועד להחזרה, בד"כ כשהעוברים בני 3 או 5 ימים.
אם יש שאלות נוספות - בכייף.