הרבה זמן רציתמ לחלוק אבל

[prule]

הרבה זמן רציתמ לחלוק אבל

יש משהו שמרגיש לי קצת "לא פיירי" להתלונן על הבעיות שלי..
זה נורא מבאס כי בעצם אני מרגישה ממש לבד, וזה היה המקום שהייתי פונה אליו.ועכשיו קצת קשה לי..
אזכיר, יש לי 3 הפלות ( שבוע 13, 6, 12)
שקרו בנסיון להביא ילד שני.
אחרי ההפלה האחרונה גם כמעט שנה לא נכנסתי להריון, שזה היה מוזר..ועכשיו נכנסתי,זה התחיח עם הפרשה דמית, שבסוף עברה, ועכשעו יש לי שוב הפרשות,אבל לא דמיות,כמו חרדל אדמדם כזה...
אני מרגישה שאני יוצאת מדעתי, ברמת השגעון. הימים לא עוברים.אנע כל שבוע באולטרסאונד.חוץ מבעלי וחברה אחת,אך אחד לא יודע שיש הריון. אני מתה מפחד לקבל "אין דופק" מהפה של הבחורה שעושה אולטרסאונד.
העבודה לא מעבורה לי אפילו את הזמן ( ויש לי עבודה אינטנסיבית). מרגישה שאפילו בעלי מאבד שפיות קצת.
גם בדיקת אולטרסאונד מרגיעה בדיוק ליום אחד,ואז שוב המחשבות שמציפות אותך. התחושות שהכל שוב יקרה מחדש.
אני על קלקסן אמפירי, מצד אחד יש לי תקווה בו , מצד שני,אף פעם לא הוכח שיש לי בעיה..
פשוט אבודה כלכך..יש לע פסיכולוגית, שעל המזל שלי גם טסה עכשיו לשבועיים חח...זהו, ממש רציתי לחלוק,יודעת שלכל אחת פה יש את הכאב שחה, כאב שהיה לי גם של בטא שלילית, ועכשיו יש לי כאב חדש..לא הכרתי אותו לפני...
זהו..אוף

 

[רכבת הרים1]

פייר מאד

זה המקום לחלוק, ולקטר ולהוציא את הקשיים. נשמע קשה, וטבעי שיהיו לך חששות.
בשביל זה אנחנו כאן. אין לי משהו מועיל להגיד, יכולה רק לשלוח חיבוק

 

[Caitriona]

למה לא פייר להתלונן על הבעיות שלך?

מה שעברת הוא בכלל לא קל. וגם מה שאת עוברת עכשיו-עם כל הלחץ של מה שהיה והחששות-לא מאחלת לאף אחת חוויות כאלו.
וברור לגמרי הפחד שלך, והחוסר וודאות הזו. אפשר להשתגע מזה.
תחזיקי מעמד, תחשבי חיובי (כי למה לא?)- יש לך כבר ילד אחד. זה אומר שהגוף שלך יודע את העבודה ואם הצלחת פעם אחת את תצליחי שוב.
אני מבינה ומכירה את הלבד הזה, אבל יש לך גם את הפורום פה שהוא מהווה נחמה גדולה.
שולחת לך חיבוקים ומחזיקה לך אצבעות.

 

[haych]

אין לי הרבה מה להגיד

זה ממש בסדר להתלונן על בעיות, זה שהבעיות שלך שונות לא הופכות אותן לפחות כואבות/מטרידות.
אין שום דבר שאומר שיוכל להרגיע אותך, נראה לי שצריך לחיות עם הפחד הזה עד שעם הזמן ועם התנועות אולי הוא ילך ויפחת.
עוד אני יכולה להציע לך, לכתוב בפורום "הריון לאחר אובדן" (אל תשאלי איך אני מכירה... השיעמום בעבודה שולח אותי לפורומים שאני מעדיפה לא להכיר) שם יש בנות שמתמודדות בדיוק עם אותן פחדים. אני חלילה לא מגרשת אותך, שלא תביני אותי לא נכון! וברור שזה הבית ושפה מרגישים הכי נוח לחלוק, אבל שם אולי תוכלי לקבל עצות מבנות שכבר היו במצב הזה (עד כמה שאפשר לקבל עצות בכזה מצב של חוסר אונים).

לא כתבת כלום על תמיכה - לא אמרו לך לקחת?

 

[prule]

אחרי ההפרשות בהתחלה

לקחתי על דעת עצמי דופסטון וזה נרגע (אחרי יממה גם קבלתי אישור מהרופא)..
עכשיו אני כבר בעצם שבוע 9 ( שאומרים שכבר תמיכה לא קריטית למרות שאני לוקחת עדין)..
אין לי הפרשה דמית ,ואולי "נורמאלי" ואולי לא..
כל דבר גורם לי לספק... למשל בבוקר שאני לא עייפה, אני תוהה אם בעצם אין דופק כבר.. או כל מיני דברים הזויים
לפעמים כשאני כן עייפה,מפחדת לקטר לבעלי, כי אולי אין דופק,ואז על מה קיטרתי
ממש פסיכית אני בחיי...
אני מזריקה קלקסן,והיו כמה פעמים שזה ממש לא כאב ולא שרף,ותהיתי אם אולי קיבלתי קלקסן מקולקל...
לוזינג איט,זה אפילו לא מתאר אותי...
אני יודעת שזה פשוט מה שאני צריכה לעבור,ויודעת שלא מחשבות חיובית ולא שליליות לא יעשו שינוי בדופק ...אבל אולי באיכות החיים שלי כן...
אבל עדין לא הצלחתי להתחבר, להרפות, להיות חיובית...

 

[שחר רו1]

התחושות שלך נורמליות

ולגיטימיות. הגיוני שתהי בחרדה, אחרי שחווית הפלות. אני במקומך הייתי הולכת לבצע אולטרסאונד כשאת לא שקטה, לא יודעת באיזה קופה את, אצלנו במאוחדת יש אפשרות להגיע בלי תור לבצע אולטרסאונד לנשים בהריון בשעות אחה"צ. תגיעי, תגידי שאת לא רגועה ורוצה להיבדק. אני בהריון עם הבן הבכור שלי, שכרתי מכשיר שאפשר לשמוע אתו את הדופק של העובר. ואת מוזמנת לפרוק ולשתף.

 

[תו123456]

איזה כיף שאת בהיריון

מותר לפחד, וחרדה בהיריון זה נורמלי ובטח אחרי מה שעברת...
תוציאו פה כמה שאת יכולה עד שהפסיכולוגית תחזור ותעזור לך להתמודד עם החרדה.
אולי את יכולה לנסות לעשות קצת הרפיות ככה להרגיע את המערכת יש מלא ביוטיוב.
ושיהיה קל ומשעמם

 

[a morph]

כל כך מוכר...

זה משתפר באמת רק כשמתחילים להרגיש תנועות. עד אז היה לי סיוט, באיזשהו שלב אפילו הזמנתי מוניטור ביתי, ואז ביטלתי את ההזמנה כי הבנתי שבמקום להרגיע זה רק יחרפן אותי עוד יותר.
תחזיקי מעמד יקירתי ושימשיך תקין ומשעמם כל הדרך עד התל"מ.

 

[איןאריותכאלה]

אני שוב מזמינה אותך לפורום 'הריון אחרי אובדן'

הרי זכית בהריון - הפרס הגדול - כל הפורום הזה עוסק בהשגת ההריון הנכסף - אז מה את מתלוננת? אבל ההריון שלך לא סטנדרטי, תמים, שמח - הוא הריון רווי פחדים ועמוס חרדות, הריון שמבחינתך יכול כל רגע להיפסק, להחזיר אותך שוב אל התהום של האובדן, שנפלת אליה כמה פעמים. את לא מדלגת לך בשמלה לבנה אל האופק מוקפת פרפרים, אלא בקושי נושמת, הזמן כמובן עומד ולא זז, האולטרסאונד לא מרגיע כלום, הידיעה שאין הבטחה מצמיתה ממש - בקיצור, הריון קל זה בטוח בטוח לא.
מבינה את החשש שלך שאולי כאן את דורכת על עצבים חשופים. נשמע שהנשים פה מכילות ומקבלות ולגמרי מבינות את הסיטואציה שלך, אבל אם לא ממש נוח לך ואת מחפשת מקום מדויק יותר - פורום הריון אחרי אובדן הוא מקום כזה, בית לכל ההריוניות שחוו אובדן, שהזמן לא זז להן, שמפחדות לשמוח, שמפחדות להיקשר, שלא מספרות, שבקושי ישנות בלילה.
אנחנו שם.

 

[ממתינה למתנה]

פייר לגמרי

הייתי בדיוק בסרטים שלך. הריון ראשון הייתי תמימה לגמרי אבל, הוא הסתיים בשבוע 8 וגם אני שמעתי את צמד המילים המצמרר "אין דופק" וזה עוד מרופא סליחה אנטיפט, הריון שני הסתיים בשבוע 13 בהפלה טבעית אחרי שהכל היה ממש בסדר וההריון השלישי הסתיים בלידה שקטה בשבוע ה20 אז עכשיו אני לא חוזרת לטיפולים אבל, מבינה מאד את ההרגשה שלך, את הפחד והחרדה שזה נגמר ואת הלחץ, הגעתי למסקנה שזה לא נגמר עד שיש ילד בריא ביד.
אם את חוששת ואני שוב מבינה מאד את החששות שלך לכי להיבדק. תסבירי את הרקע שלך, אני בטוחה שיבינו כי את בטח לא הראשונה ולא האחרונה שככה מפחדת. חברה שלי היתה רצה לא.ס כל פעם כשהיא הפסיקה להרגיש תנועות כך שמכירים את זה במוקדים. בעזרת ה' הריון קל עם ידיים מלאות הפעם.