לבד

תו123456

New member
לבד

לאחרונה מרגישה ממש לבד....
רוב האנשים בחיים שלי יודעים על הטיפולים, אני אדם די פתוח ואין לי בעיה לשתף.
אבל פתאום קלטתי שהשיתוף מרחיק אנשים ממני ( חברה טובה שגרה רחוק ממני לא סיפרה לי שהיא בהיריון עד חודש שישי כי לא היה לה נעים לספר לי, חברה אחרת שממש מעורבת בסבבים התחמקה ממני כל השבוע וחצי האחרונים כי לא היה לה נעים לדבר איתי על הכישלון בסבב).

זה ממש מבאס....
מכירות את התחושה? מה עושים עם בלבד הזה? אני רגילה לפרוק בלשתף :/
 

איגי84

New member


אני מאד מסכימה איתך שאנשים שלא עוברים את זה לא יודעים איך לאכול את זה. גם אצלי זה לא היה סוד, אבל כן הבנתי באיזשהו שלב שלאנשים אין מושג איך לדבר על זה. (זה היה קיצוני במיוחד, כי עבדתי בעיקר עם גברים והגעתי למצב שהבן אדם היחיד שבאמת תקשרתי איתו בעבודה היתה האישה היחידה שעבדה איתי). גם הבן/ת זוג, אם יש לך, לא עובר את מה שאת עוברת ורחוק מלהבין הכל.

קודם כל, תמשיכי לשתף בפורום! לגבי החברות, נשמע שדיברת איתן על זה (כי את יודעת למה הן לא יצרו קשר), האם ניסית להגיד להן מה את צריכה מהן?

יש לי חברה שעכשיו בטיפולים, והיא משתפת בעיקר אותי, למרות שיש בינינו הפרש שעות גדול. מקווה שאני לפחות בסדר איתה. אני לא מרגישה שאני יכולה להסביר לחברות האחרות שלנו איך הן יכולות לעזור לה, וגם קשה לי להאשים אותן שהן לא יודעות לעזור - יש לי חברות שמתמודדות עם דברים מאד קשים בחיי המשפחה שלהן, ואני שומרת על קשר רציף בעיקר עם החברה שעוברת טיפולים, כי אני יודעת איך לעזור לה, ולא להן.

מצטערת שאין לי ממש עצה בשבילך. אני חושבת ששאלת שאלה ממש קשה. גם אותי זה מאד העסיק ולא הצלחתי להגיע למסקנה. מה שבטוח, תמשיכי לשתף כאן בפורום ותנסי לדבר עם החברות. זה בסדר להתרחק קצת ממי שלא יודעת איך לדבר על זה ולהתקרב יותר למי שמסוגלת, אם יש כזו, אבל אם הן חברות טובות, אל תותרי עליהן מהר. כשתהיי בהריון הן ישמחו בשבילך עד השמים, ולא תביני למה הן לא ידעו להיות עצובות איתך כשהיית בטיפולים. נראה לי שהן פשוט לא יודעות איך.
 

תו123456

New member
תודה


שמחה שיש לך את מי לשתף...
בטוחה שהחברות ישארו פשוט לפעמים זה קצת קשה...
 

haych

New member
יש לך חברות/קולגות שבטיפולים או שהיו בטיפולים?

בעקרון אני פורקת בעיקר בפורום.
חברות שהיו בטיפולים - אני מרגישה שלא מבינות אותי כמו שצריך כי הדרך שלהן הייתה קצרה יחסית והן לא מבינות בשמות של בדיקות או מונחים מסויימים, ולי אין כח להסביר, מה גם שמי שלא היה שם לא יבין כמו שצריך.
בעבודה יש כמה בנות בטיפולים שאני יודעת עליהן - אותן אני קצת משתפת.
חברות שלא היו בטיפולים-לא משתפת מהסיבה שאמרת-זה יכול להרחיק כי זה שם אותן במצב לא נעים, אין להן מילים לנחם, הן לא באמת מבינות מה את עוברת.
גם בעלי לא כזה מבין כי דברים עוברים לידו.
בפורום אני מוצאת את התמיכה שאני זקוקה לה. בנות שעברו את הדרך שלי, שאפשר להוועץ בהן ולהתמך בהן.
 
מזדהה

אצלי חלק יודעים וחלק לא. בהתחלה שיתפתי קצת יותר ואז הבנתי שאני צריכה להזהר כי אנשים יכולים לומר בטעות דברים שממש לא מתאים לי לשמוע ואני מאד רגישה. באופן כללי הטיפולים גורמים לי להרגיש מאד לבד, משהו בתוכי מתרחק מחברות - גם כשאני מדברת אתן, יש חלק בנפש שנשאר נעול ומגן על עצמו. ואני מאד מתאכזבת בכל פעם שאני מרגישה שמישהי שכן יודעת לא שם מספיק, או אומרת את הדברים הלא נכונים. אני יודעת שזה לא אשתמן, אבל מהמקום שאני נמצאת בו זה קשה.
חברות שעברו את זה בטוחות שאם זה הצליח להן זה חייב להצליח לי, והן גם לא מבינות שיש הבדל בין לעבור טיפולי פוריות לבד או עם בן זוג. ויש גם חברות יחידניות אבל שנכנסו להריון כל-כך מהר שהן לא מכירות את ענייני הפוריות.

אצל חלק מהחברות הריחוק נובע ממני, אצל חלק נובע מהן. יש אחת שמאד מעורבת ודווקא זו חברה שלפני כן לא הייתה הראשונה שהייתי מספרת לה דברים. גיליתי שבתקופות שונות בחיים, חברים שונים ממלאים תפקיד שונה, ואומרת לעצמי שזה בסדר אם עכשיו זה גורם לקצת התרחקות, אח"כ נתגבר על זה, כל עוד אני כן מוצאת את מי לשתף. מהבחינה הזו כמו שכתבו האחרות - הפורום מאד עוזר.

אבל כמה שלא ננסה לפרוק ולשתף, יש משהו בתהליך הזה שביסודו גורם לתחושה של לבד (לפחות אצלי, בטח יש כאלו שזה לא כך אצלן)
 

תו123456

New member


אהבתי מאוד את החשיבה שחברים ממלאים צרכים שונים במהלך החיים. וכרגע זה הגיוני שיתרחקו כי גם אני ממלאת תפקיד אחר אצלן.
&nbsp
ומסכימה שהתהליך מאוד בודד :/
שולחת לך חיבוק של בדידות יחד
 

PAND76

New member
אצלי רוב החברות התאדו מזמן

בגלל שהתחתנתי הרבה אחריהן וזה מאותה סיבה שאת ציינת (לא היה להן נעים להיות לידי, כשהן כבר "מסודרות" ואני לא הייתי קרובה). חברה אחת יחידנית, בערך בגילי, הביאה שניים בלי שום בעיה ולמרות שקצת הכירה את העולם הזה, לא היה בלגן כמוני. לדבר עם אמי/אחותי/חמותי/גיסתי ניסיתי והגעתי למסקנה שזה מוריד אותי יותר, כי הן לא מבינות מספיק ומכוונות טובות, זורקות לעתים קלישאות שמעצבנות עוד יותר. הפורום הזה, הוא מה שמציל ומקהה קמעה את הבעסא. אז אל תהססי לכתוב כאן כשאת צריכה. בנוסף - רכשתי כמה חברויות בתורים לבדיקות בקופ"ח במסגרת הטיפולים. לא הפכנו מי יודע מה קרובות, אבל היו מספיק שיחות והזדהות והשתתפות, כדי שגם זה ירים מדי פעם.

הכי טוב זה לדעתי להישען על הבעל. ואם לא די בזה, כי מה לעשות שרוב הנטל הוא עלינו, אפשר ללכת לכמה שיחות מקצועיות אצל מטפלת שמתמחה בפוריות. לדעתי בריאות נפשית שווה כל שקל בתהליך הזה.
 

תו123456

New member
אני בתור בקופח הכי לא מתקשרת

אז כל הכבוד לך....
ואיך את מרגישה עם זה? שהחברות התאיידו? זה לא קשה לך?
 

PAND76

New member
זה לא קשה. כי חברויות בין אנשים

זה משהו שלפעמים נעלם עם השנים ועם השלבים שאנשים עוברים אליהם. כשמישהו בלאו הכי לא יכול להבין אותך, או פה ושם להכיל אותך כי הוא נמצא במקום אחר לגמרי ולעתים מעדיף פשוט לא להתעסק בזה כי הוא לא יודע איך לנהוג בך, אתה מוצא תחליפים ופתרונות אחרים. בגלל זה תמיכה נפשית של מישהו מקצועי בתהליך הזה, במידה שממש קשה מנטלית, לדעתי זה מאוד חשוב.
 

prule

New member
הלבד זה החבר הוירטואלי שלי..

אצלי מלבד בעלי,שהוא מעורב ולפעמים גם משענת, אבא שלי גם מעורב, והוא כואב את כאבי על אמת...
יודעים 2 חברות שלי, שחמודות ,אבל לא מבינות מהחיים שלהן כלום,רווקות עדין..
אבל איו לי בעיה עם זה.. כי את הבאסה הן עוברות איתי ביחד גם מבלי להבין...
אבל אני חייבת להגיד,שיש לי פזיכולוגית...והיא בערך כמו הפורום הזה רק יותר אישי :)
וזה מחזק אותי .
מרגישה שהיא מבינה ואמפאטית.
כואב את כאבי,וכועסת את כעסי..
הפורום הזה הוא טוב, אבל יש משהו שמאור מרוחק,ברגע שאתה לא מכיר באמת את הנפשות...
אבל בסופו של יום, הלבד הוא החבר שלך.. אתה בעצמך לא רוצה לחלוק..אז איך אפשק לצפות מהחברה להיות אחרת.. גם תמיד יש תקווה שהכל זמני.. ושזה כבר יגמר...
וזה לא נגמר כלכך מהר...
 
למעלה