שאלת בן זוג -

[prule]

שאלת בן זוג -

טוב האמת בעיקר כי המחשבות שלי הולכות לכל מיני מקומות לא טובים.
אמרתי נפתח דיון חביב...ואופטימי..

אולי היה בעבר..

האם הולכות עם בן זוג? מלווה אחר, לבדיקות, לשאיבות? להחזרות? ביקור רופא לפרוטוקול?

אני רק לשאיבות

 

[PAND76]

שאיבות והחזרות וכן לקבלת פרוט' מהרופא

US וגינאליים ובדיקות דם, כמו גם כל בדיקה אחרת, לבד לגמרי. אפילו שהיו שאיבה אחת והחזרה אחת שנאלץ להעדר. אז בשאיבה הייתי עם אחותי, ובהחזרה לבד לגמרי.

הוא גם בא אתי לצילום הרחם וברוב חוכמתו פגש אותי שם עם אופנוע (הייתי צריכה לשוב הביתה בגלל זה במונית), ובסצנה עצמה שבה הרמתי בצעקות את גג ביה"ח, בכלל היה בחוץ ועישן.

 

[haych]

עונה

למעקבים אני הולכת לבד.
לפגישות עם הרופאה בעקרון אני הולכת לבד, אבל אחת לכמה זמן כשאני מתייאשת ורוצה שיחת "יחסינו לאן" אני מבקשת שהוא יצטרף.
פרוטוקול אני מקבלת לרוב בטלפון ולא צריכה להגיע למרפאה.
לצילום רחם הלכתי איתו כי פחדתי וגם לא ידעתי אם אהיה מסוגלת לנהוג.
להיסטרוסקופיה הייתי שמחה אם היה בא איתי, אבל הלוגיסטיקה של זה הייתה מסורבלת מדי אז הלכתי לבד.
לשאיבות כמובן שהוא בא איתי (הבי"ח לא מאפשר להביא את הזרע) ולהחזרות גם, למרות שהפעם היה סיכוי שההחזרה תפול בדיוק כשהוא בחו"ל אז תכננתי ללכת לבד (בסוף הוא כבר יהיה בארץ).
בקיצור, לפרוצדורות הוא מגיע אם זה מתאפשר, לשיחות ומעקבים שגרתיים לא.
אין לי אלטרנטיביה כי אנחנו שומרים את הטיפולים בסוד - זה או איתו או לבד.

 

[שחר רו1]

בעלי מגיע איתי לשאיבות, כמובן

כי זה הכרחי, היה איתי ב היסטרוסקופיה הניתוחית כי זה בהרדמה, ל אבחנתית הלכתי לבד, כמו גם להחזרות. לא רואה צורך שיגיע איתי להחזרות.

 

[haych]

הצורך שאני רואה

בכך שיגיע להחזרות, הוא כדי לקרב אותו איכשהו לתהליך.
את ההזרקות אני עושה לבד. למעקבי זקיקים אני הולכת לבד, לרוב הפגישות עם הרופאה - לבד. רוב הזמן הוא לא חלק מהתהליך, וחשוב לי לחבר אותו לתהליך באיזשהו אופן.

 

[ממתינה למתנה]

את צודקת אבל...

בטיפול הלפני האחרון שלנו טסתי לבד והוא היה אחראי על כל הצד הבירוקרטי, וגם זו דרך לקרב אותו לשתף אותו בתהליך.

 

[haych]

אני חופשי עושה את זה

גם אני הייתי בחו"ל לפני הטיפול האחרון.השארתי לו הנחיות של לבקש מרשמים ומאיפה לאסוף אותם ושישיג אישור מהקופה ל ivf... כשחזרתי המזכירה צחקה עליו וסיפרה שהוא היה ממש מודאג ולחוץ
עכשיו שאני צריכה לעבור אולטרסאונד ממוקד אני אומרת לו בדיוק למי לפנות כדי לקבוע תור ומה להגיד, פשוט כי אני שונאת את זה אז אני דוחה וככה לא יהיה ליתור בחיים.
אבל אני לא מרגישה שזה מקרב אותו, ההתעסקות במנהלות.
אני מרגישה שלקרב אותו זה שהוא יהיה איתי בתכלס.
גם זריקות אני יכולה לבד, אבל אני נותנת לו להכין את הפרגובריס כי אני לא אוהבת את זה אז ככה זה גם מקל עלי והוא גם חווה יחד איתי.
אבל אולי זה ככה בגלל הבן אדם המסויים שהוא, הוא לא יצליח להתחבר רק על סמך התיאורים שלי. הוא יהנהן כאילו שהוא מבין, אבל הוא לא באמת מבין מה אני עוברת.
כשהוא מחזיק לי את היד בהחזרה ומסתכל איך שמים את הילד הפוטנציאלי אצלי ברחם-אז הוא מבין.
כשהוא רואה אותי מזריקה-אז הוא מבין.

 

[תו123456]

בעלי

אנחנו נוסעים לרמת החיל לשאיבות החזרות ויעוץ רפואי.
בשבילנו זה ממש סיבה לדייט. תמיד אחרי אוכלים במסעדה טובה ומתפנקים....

 

[בקרוב10]

רק איתו

אנחנו מגיעים לכל הבדיקות והטיפולים יחד. נראה לי שזה אחד הדברים שהכי מחזקים אותי (ואותו) בזמן הזה

 

[חיוכי אהבה]

הולכת לבד להכל.

בהתחלה הלב שלי עצוב.
אחר כך התרגלתי.
&nbsp
&nbsp

 

[רכבת הרים1]

אני יודעת שיש פה עוד בלי בן/בת זוג, אבל לפעמים נדמה שכמעט כולן בפורום בזוגיות.
אמא שלי באה אתי לדברים הגדולים יותר, אבל בתורים ובבדיקות אני גם לפעמים מסתכלת על הזוגות והלב קצת נחמץ. אז רציתי להגיד שגם אני בתהליך לבד, יותר קל להיות לבד ביחד

 

[חיוכי אהבה]

תודה

אמא שלי באה לשאיבה הראשונה, אחר כך באה פעם אחת באיחור (היתה תאונה בדרך, לא באשמתה), ופעם אחת לא נתנו להיכנס. אז כבר לא היה טעם לטרטר אותה לשאר השאיבות.
&nbsp
התחושה של לבד לא נגמרת, צריך ללמוד להתמודד איתה.
היה לי קשה גם בבדיקות היריון, להיות לבד.
אבל מתרגלים ומסתגלים
ועכשיו אלו החיים שלי ושל הילדונת שלי, וזה כבר הרבה פחות מורגש. הלבד.
(הלבד מועצם עכשיו כשרציתי לחזור לטיפולים, כי יש קשיים אחרים,
אבל זה כבר לפורום של אמהות יחידניות...)
&nbsp
חיבוק

&nbsp
&nbsp

 

[prule]

את ועוד אלפי אמהות יחדניות

מכל סיבה שהיא , אתן דוגמא לנשים חזקות ואמיצות.
יש לי כמה וכמה חברות שהן רווקות ומחפשות בן זוג, והזמן לא הפרמטר הכי נעים במצב הזה, ולבד אין להן אומץ לעשות ילד.. לא שאני מאשימה.
ואני חושבת ( בדיוק גם בעלי בארהב ואני בבית לבד עם הילד, ועם קריירה, ועם התחלת הריון שנראת עקומה בינתיים), ובא לי להחזיר אותו באוזניים מרוב עצבים..
ואתן מלאות כוחות,והכי חשוב מלאות נתינה והכי לא אנוכיות.
והלבד , זה הפחד של כל אחד, כי לבד זה דבר יחסי.. והוא תמיד מפחיד , ומעצבן,ולא פיירי.. אבל החזקים שורדים ( גם בעוברים לא?...)
תמשיכו להיות חזקות, ואמיצות ולתת השארה לכולם..

 

[רכבת הרים1]

מקסימות שתיכן!

תודה רבה על העידוד והתמיכה, זה כל-כך עוזר

 

[חיוכי אהבה]

תודה

 

[a morph]

אני יחידנית, רק לשאיבה לקחתי את אמא שלי

לשאר הדברים לא הרגשתי שום צורך בליווי.

 

[Kapachka]

ברמת העיקרון וברמת המעשה

בגדול לכל המעקבים אני הולכת לבד.
לפגישות ייעוץ אנחנו הולכים ביחד.
לבדיקות משמעותיות יותר (היסטרוסקופיות, צילומי רחם, וכו') ולפרוצדורות עם הרדמה (שאיבות, גרידות והיסטרו ניתוחיות) - בעלי בא איתי אלא אם כן הוא בחו"ל. איכשהו קרה שמתוך 3 שאיבות בשתיים הוא היה בחול. מוכשר הבחור, חחחח.
אז אמא שלי ממלאת את מקומו כשצריך.

 

[שחר רו1]

מה את עושה כשהוא בחו"ל

מבחינת הזרע? בחודש שעבר, התחלתי את הטיפול מאוחר יותר כי בעלי היה בחו"ל.

 

[Kapachka]

מקפיאים מראש

אני בת 43+ ולכן חבל לי על כל חודש. כשהוא נוסע לחו"ל אנחנו דואגים (כלומר אני דואגת, חחחח) שהוא יקפיא מראש. בתה"ש זה היה טיפונת יותר סיפור, כי היה צריך טופס 17 לפני. באסותא רק צריך הפניה מהרופא המטפל. קלי קלות. ובלי עלות.
וגם ככה תמיד אני בסרטים ביום של השאיבה (כלומר בכל הפעם שהוא בא איתי, חחח) שהוא יפספס את הכוס או לא יצליח, ובסוף כל הסבב יהיה לשוא ולא יהיה זרע להפריה... אז מהבחינה הזו אני תמיד יותר שקטה.
&nbsp
מה שכן - !!!חשוב!!! מאד - אם הוא מקפיא זרע, חשוב מאד שיחתום על ייפוי כוח שתוכלי להשתמש בזרע גם בהעדרו. במעבדה לא מחתימים כברירת מחדל, הוא צריך לבקש.

 

[שחר רו1]

טוב לדעת, תודה

בסבב הקודם באלישע הרופא בכלל לא הציע את האפשרות הזאת, עוד סיבה טובה למעבר שלי לאסותא. אני קצת יותר מבוגרת ממך, גם לי אין שפע של זמן