מה אומרים בעבודה?

[תו123456]

אני אמרתי שאני מתחילה הפריות

אמרתי שאני לא מעוניינת לדבר על זה וגם שלא תשאל אותי מה קורה. כשיהיה רלוונטי אודיע לה. שזה מה שיעזור לי שהיא תעשה בשבילי
היא ממש בסדר עם זה. כשאני בבדיקות או החזרות שאיבות
שולחת לה הודעה אני בענייני הפריות וזהו. אני לא צריכה לבוא.
גם לא להסביר
גם אם יש ישיבה
גם אם מאחרת אואנעדרת לכמה ימים.
מבחינת העבודה אין לי לחץ בכלל.
אבל אני גם בנאדם כזה משתף זה לא מתאים לכל אחד

 

[בראון10]

תשמעי שאלה אותי ממש על הסיבה..

ככ מעצבן באמת ולא נעים. יש לכל אחד זכות לפרטיות..
לעומת בוס קודם שאף פעם לא שאל וחיטט, יש בזה משהו ממש שמעלה את הסעיף.
כבר נראה לי עדיף היה להגיד שחטפתי שפעת..

 

[a morph]

נו ברור, עצם השימוש במונח "הליך" מזמין חטטנות

כי זה נשמע דרמטי... אני תמיד השתמשתי במילים הכי בנאליות ולא מעניינות - סידורים, לא מרגישה טוב וכו'. כמה שיותר משעמם - ככה פחות שואלים.
לבוסית המקסימה שלי סיפרתי רק אחרי סקירת מערכות שנייה, והייתה רק חברה טובה אחת שידעה על הטיפולים מההתחלה.

 

[Kapachka]

סליחה, אבל לא מזמין ולא בטיח

יש לי פרוצדורה רפואית קטנה ולא אוכל להגיע לעבודה מחר. סה טו.
&nbsp
מטריפה אותי החטטנות במדינה הזו.

 

[איגי84]

גם אני סיפרתי

למרות שאני יכולה פשוט לא להגיע בלי להסביר איפה הייתי. הרגשתי ככה יחסית נוח להגיד שלא הספקתי הרבה כי היו לי הרבה עניינים רפואיים באותו שבוע וכו', ולדעת שמבינים במה מדובר. וגם לי מאד הפריע להגיד עניינים רפואיים בלי שידעו שאני מטופלת פוריות.

מסכימה שזה כנראה יותר קשה לספר כשכבר יש ילדים. במקרה שלי זה הפוך - בגלל שאין לי ילדים עדיין, אפשר להתייחס אלי כמישהי חופשיה לגמרי ממגבלות ודאגות, שיכולה לעבוד כל הזמן ולא מבינה את הצרות של ה"מבוגרים" (שהם בפועל צעירים ממני). בגלל זה לפעמים ממש העדפתי שאנשים ידעו.

מצד שני אני מרגישה הרבה פעמים שאני מספרת יותר ממה שאנשים רוצה לשמוע.

כנראה אין תשובה שנכונה לכולן. זה תלוי בעבודה שלך ובך. תחשבי מה יהיה לך הכי קל.

 

[haych]

חייבת להוסיף משהו,ברוח העניינים שקורים אצלי בחברה...

שלפעמים לספר יכול להיות גם ברכה.
לפני כמה חודשים היה אצלנו גל פיטורים.
אני מאמינה שלא היו מפטרים אותי כי הייתי בתפקיד נחוץ ואני עובדת טובה, אבל מה שהרגיע אותי בימים אלה של חוסר ודאות זה שאני מוגנת בגלל הטיפולים.

היום התבשרתי שמישהי מהצוות שלי, שאני חדשה בו, פוטרה עקב קיצוצים.
בגלל הותק שלי (בצוות. בחברה אני ותיקה) אני לא יכולה שלא לחשוב שהטיפולים הם מה שהציל אותי הפעם...

אז זה אמנם סיפור קטן ופרטני, מיד חשבתי על השרשור הזה כדי להראות שלספר זה לא בהכרח רע...

 

[בראון10]

גם נכון בהחלט..

אני עם קביעות, אז פחות מטריד אותי. אבל לפעמים לספר אולי למנהלת יכול למנוע שאלות, ותחושה שלהם שאני מסתירה משהו..

 

[iLanKaBr]

לא תמיד יעזור

אם נחוץ, החברה יכולה להגיש בקשה למשרד התמ"ת
שאלה אחרת שלא הרבה חברות רוצות להתעסק עם זה.

 

[haych]

בדיוק

ידוע לי שאפשר (ואף קל) לקבל את אישור התמ"ת.
אבל במקרה של קיצוצים כלליים ולא עקב אירוע אקוטי, לא בטוח שירצו להתחיל להתעסק בזה כשיותר קל להפרד ממישהו אחר.

 

[ממתינה למתנה]

גם תשובה גם סיפור

תשובה: "יש לי בדיקה רפואית שאני צריכה אחריה מנוחה" וזהו לא לפרט מעבר.
סיפור: כשעבדתי בהתנדבות ב"עזר מציון" רק המנהלת שלי ואחת המזכירות ידעו על הטיפולים אבל, אח"כ אותה מזכירה פרשה לגמלאות ולחדשה שבאה במקומה לא רציתי לספר, לא היו לנו יחסים כ"כ טובים וקרובים אז לא הרגשתי שאני יכולה לשתף אותה. אחרי ההחזרה האחרונה לא הייתי עד לבטא והיא התקשרה כל פעם לשאול מתי אני חוזרת והתקשרתי למנהלת שגיבתה אותי ואמרה לי שאני לא צריכה לתת לה הסברים אלא מקסימום להגיד שאני חולה או משהו כזה. באותו הסבב יום אחד התקשרו להדריך אותי מאסותא ואחד המתנדבים הקשיב לשיחה והפיץ לכולם את הידיעה שהיה לי דימום ושעברתי טיפול, לא שהוא מבין בזה משהו אבל, עדיין זה הרגיז אותי. מאז הפסקתי לספר.