הסיפור העצוב שלי

אווה100

New member
הסיפור העצוב שלי

מעולם לא חשבתי שאגיע לגיל 40 ללא ילדים.
מעולם לא חשבתי שאזדקק לטיפולי פוריות.
אף פעם לא חשבתי שהדרך תתארך כל כך.
מעולם לא חשבתי שאראה לראשונה בטא חיובית אחרי שנתיים של ניסיונות.
מעולם לא התרגשתי כמו לראשונה שראיתי דופק, וכמו לראשונה שראיתי את העוברית שוחה לה ברחם.
מעולם לא חשבתי שאפשר להקשר כל כך, לעוברית קטנה, שזכיתי להכיר רק דרך האולטרסאונד.
מעולם לא שמעתי על טריזומיה 18 עד ליום הארור בו קיבלתי את תוצאות סקר ביוכימי ראשון, בה נכתב כי יש סיכוי מוגבר לטריזומיה (1:270), למרות שהשקיפות העורפית היתה מצוינת.
מעולם לא עברו עלי ימים מתוחים יותר עד לקבלת תוצאות בדיקת הפיש.
מעולם לא חשבתי שאקבל את הבשורה המרה שאכן העוברית הקטנה שלי נושאת את הטריזומיה האיומה.
מעולם לא חשבתי שאאלץ לחיות כשבועיים עם עוברית חיה, ושנגזר עליה דינה.
מעולם לא חשבתי שאייחל להפסקת הריון בהקדם האפשרי, ומהצד השני כל כך לא ארצה להפרד.
מעולם לא הייתי כל כך עצובה ואבודה.
 

בקרוב10

New member
מצטערת

איזו רכבת הרים משוגעת של רגשות.
משתתפת מאוד בכאבך, באובדנך.
מאחלת לימים טובים יותר
 

haych

New member
כ"כ עצוב לשמוע

למקרה שאת לא מכירה, קיים בתפוז פורום מאוד תומך בשם "אובדן הריון", בו את יכולה לשפוך את הלב בפני בנות שעברו אובדנים דומים, אם את מעוניינת בכך.
משתתפת בצערך
 

אינדי88

New member
מצטערת כל כך לשמוע

על כל מה שעבר עליך,
מאחלת לך שבמהרה יבואו ימים קלים יותר,
שולחת לך חיבוק גדול
 
למעלה