הי - אני מתחילה סבב עכשיו עם הורמון גדילה
אין לי ממש ידע מניסיון, אבל עוד שבועיים כן
וזה יהיה קצת ארוך, אבל ההודעה שלך ממש עוררה בי זרם מחשבות... אני הכי מזדהה איתך בעולם, בחיי... בניגוד אלייך - אצלי הכל לכאורה תקין, שאיבות סבבה, לא מספיק עוברים אבל מה שיש מהמם ואני אחרי 5 החזרות (ועוד 6 הזרעות לפני) ואני בת 36 - וואללה אין כלום... לא הריון, לא כימי, לא כלום...
אז הלכתי עכשיו לבר חוה - בהנחה שאם לא הוא אף אחד כבר לא יצליח, ואני ממש זורמת על כל מה שהוא מציע (טסטומקס, הורמון גדילה, ERA, ווטאבר - שברתתי קופת חסכון ואני זורמת)...
אבל מלכתחילה נקודת המבט שלי ששום דבר הוא לא נורא.. ושחוץ מכסף ולא מעט שברון לב - תמיד יש עוד סיבוב ועוד סיבוב ומתישהו זה יצליח. ואני יכולה לחשוב ככה בדיוק בגלל נשים כמוך, שוואלה - ניסו והצליחו..
אני לא אגיד לך לאמץ גישה חיויבת (כי זה נורא מעצבן) - אבל אני מודה שאחד הדברים שעוזרים לי בשנה וחצי האחרונות, זה ממש לקחת את כל הדברים הללו על הדרך... אני החלטתי שנאי מפסיקה להתרגש.. מהתגובה להורמונים, מכמויות הביציות, מההפריות, ומהכשלולנות.. אני פשוט לא מתרגשת.. ואני עושה כל מה שהרופא אומר, כי אמר לי פעם רופא אחר - נחמד וכן - משפט שנשאר איתי עד היום.. והוא היה בסגנון של וואלה - אין פה שום מדע, ואפילו לא סטטיסטיקה, אנחנו יכולים לנסות כל מיני דברים, ולפעמים זה מצליח... השליטה שלנו מוגבלת..
אז הקונטרול פריק שבי משחררת שליטה...
ובמקרה שלך - אם התסריט הגרוע ביותר מבחינתך שזה שבר חווה ימליץ לך על תרומת ביצית, אז לא ברור לך שכדאי לך לנסות כל מה שהוא מציע דרך כדי למנוע את זה? כלומר -על מה מבוסס הפחד שלך?
אני ישבתי עם עצמי לפני כמה חודשים אחרי השלילי האני לא יודעת כמה.. ואמרתי לעצמי - מה הפלאן בי? הסכמתי שאני מוכנה ללכת לתרומת ביצית, והחלטתי שזה יהיה אחרי X סבבים ו/או עד גיל מסויים... ומהרגע הזה שיש לי פלאן בי, - הכל טוב.. ואני אמשיך לעשות ככל שביכולתי כדי שפלאן A תעבוד - ואם לא, יש לי פלאן B - גם אם תאריך היעד שלה הוא לפחות שנה וחצי היום...
 
