זקוקה לתמיכה
הי. נקלטתי לאחר כמעט שנה של טיפולים 5 החזרות מוקפאים שלא צלחו, שאיבה , והחזרה שלא נקלטה, ושאיבה אחרונה ב 18/11, כאשר בהחזרה הוחזרו 2 עוברים 9 תאים , פוטנציאל מצויין , סוף סוף בטא מעולה, שהכפילה את עצמה יפה, שבוע 6 וקצת הלכנו לאולטראסאונד ראו שק הריון עם דופק . הרופא אמר לנו לחזור בשבוע 9. אתמול היינו אצל הרופא, הוא מכניס את מקל האולטראסאונד, בעלי ואני בהתרגשות , ואז הרופא שואל אם היה לי דימום . אמרתי לא. ממש לא. היה לי פה ושם כאבים בבטן תחתונה , ברמה של אמרתי בקול איי (לפני יומיים בערך) . וזהו . לא יותר . לא דימום , לא כלום . ואז הוא שוב מחפש זוויות , מגדיל, מקטין , וכלום . תמונה בלי תזוזה והרופא שותק, שותק , אני כזה מה קרה , אז הוא אומר מצטער אני לא רואה דופק, הגודל של העובר מתאים לשבוע 8.1. ואני כבר שבוע 9 פלוס.
באותו רגע הרגשתי עולמי חרב, אני הבנאדם הכי בריא, הכל אצלי מצויין רירית , זקיקים, והנה הפלה . הרופא מציע ציטוטק או גרידה , לא מבינים מה לעשות הוא מבחינתו רוצה להעיף אותנו מהחדר לא מסביר, ללא אמפתיה, כל דבר מסוכם במשפט בודד, בעלי כמעט התעלף מול הרופא במלוא מובן המילה. אני כולי בשוק , לא מאמינה . פשוט לא נקלט.
יוצאים מהרופא , נוסעים למכבי פארם סניף פתוח היחידי באותה שעה , בבת ים , אומרים לי שאין ציטוטק בסניף , בודקים לי יש בתל אביב יגאל אלון .
נוסעים ליגאל אלון תל אביב, פתאום אני נזכרת שיש מוקד, אמרתי בוא נלך למוקד לקבל חוות דעת נוספת , קונים ציטוטק (4 כדורים שעולים מחיר מגוחך של 2.5 שח)
נרשמים אצל המזכירות , עוברים דרך האחות (חייבים לפי נהלים ) אמרתי לאחות ששבוע 9 פלוס ויש כאבים חזקים ובאתי לבדוק, שואלת שאלה שגרתית של רגישות לתרופות אמרתי כן , לסינטומצין וזינט. היא מתחילה שעה לחפש את השמות במחשב, ובסוף מבסוטית מעצמה שמצאה כאילו ניחשה שאלה אמריקאית במבחן ,. ואני יושבת מולה ובא לי לצרוח לה יש לי פאקינג ככל הנראה עובר מת בבטן לעזעזל עם רגישות לתרופות לא קריטי, אבל לה זה חשוב, למה לא רשום .
בסוף , אחרי שסימנה הכל , טוב תעברו לרופא.
נכנסים די מהר לרופא, הוא בודק ימינה שמאלה , תמונה כזו , מסך כזה , כלום תמונה לא זזה , מסך נדם . אומר אני מצטער אין דופק .
מתיישבים מולו , שואל אותי איזה סוג דם אני , אמרתי שלילי, RH -, אומר לי אז את צריכה לקבל זריקת אנטי די שהגוף לא ידחה בהריונות הבאיןם , אמרתי לא ידעתי , מה הרופא לא אמר לך ? לא ,
מזלי שהמרפאת אחיות פתוחה ושהיה להם אנטי די , אז נתנו לי זריקה .
וגם אמרו שצריך לבדוק בטא, בסוף .
לקחתי אתמול בערב את הציטוטק . דימום בלילה .
זה נורא, לדעת שהעובר שהיה בתוכי הפך לגושי דם . אין יותר כואב מזה. טוב יש , אבל כרגע זה הכי כואב .
אני כל הזמן חושבת מה עשיתי לא בסדר, מה עשיתי שגרם להפסקת דופק. לפני כשבוע היה לי סינוסיטיס (משהו חוזר אצלי , כל נזלת מתפתחת לסינוסיטיס)
אז הלכתי לרופאת אוזן גרון , והיא אמרה שצילום לא תעשה לי ונתנה לי אוגמנטין , דיברתי עם מרכז טרטולוגי והם אישרו אמרו אין מניעה ושמותר לקחת אוגמנטין בהריון . הסינוסיטיס עבר אבל ... אולי בזה שלקחתי אנטיביוטיקה הרג את העובר.
אולי זה משהו אחר? אולי ? סקס שעשינו? אולי ? לא יודעת, אולי כשרצתי להספיק לאוטובוס?
אולי לא שתיתי מספיק מים
אני לא מצליחה להפסיק לחשוב שאני הרגתי את העובר שנוצר בעמל רב וסבל רב . אולי הבת שלי בת שנתיים נתנה לי בטעות מכה ולא שמתי לב .
אני פשוט לא מצליחה להשתחרר מזה שאני גרמתי למות העובר. אני מקללת את עצמי למה לקחתי אנטיביוטיקה, היתי צריכה לקרוא , לחקור , אולי לקחת מוקסיפן .
אני כל כך שונאת את עצמי . הכל בגללי .
מחר צריך לבוא שוב לביקורת במוקד שיבדוק איך מתקדם .
הלב שלי כואב .
הי. נקלטתי לאחר כמעט שנה של טיפולים 5 החזרות מוקפאים שלא צלחו, שאיבה , והחזרה שלא נקלטה, ושאיבה אחרונה ב 18/11, כאשר בהחזרה הוחזרו 2 עוברים 9 תאים , פוטנציאל מצויין , סוף סוף בטא מעולה, שהכפילה את עצמה יפה, שבוע 6 וקצת הלכנו לאולטראסאונד ראו שק הריון עם דופק . הרופא אמר לנו לחזור בשבוע 9. אתמול היינו אצל הרופא, הוא מכניס את מקל האולטראסאונד, בעלי ואני בהתרגשות , ואז הרופא שואל אם היה לי דימום . אמרתי לא. ממש לא. היה לי פה ושם כאבים בבטן תחתונה , ברמה של אמרתי בקול איי (לפני יומיים בערך) . וזהו . לא יותר . לא דימום , לא כלום . ואז הוא שוב מחפש זוויות , מגדיל, מקטין , וכלום . תמונה בלי תזוזה והרופא שותק, שותק , אני כזה מה קרה , אז הוא אומר מצטער אני לא רואה דופק, הגודל של העובר מתאים לשבוע 8.1. ואני כבר שבוע 9 פלוס.
באותו רגע הרגשתי עולמי חרב, אני הבנאדם הכי בריא, הכל אצלי מצויין רירית , זקיקים, והנה הפלה . הרופא מציע ציטוטק או גרידה , לא מבינים מה לעשות הוא מבחינתו רוצה להעיף אותנו מהחדר לא מסביר, ללא אמפתיה, כל דבר מסוכם במשפט בודד, בעלי כמעט התעלף מול הרופא במלוא מובן המילה. אני כולי בשוק , לא מאמינה . פשוט לא נקלט.
יוצאים מהרופא , נוסעים למכבי פארם סניף פתוח היחידי באותה שעה , בבת ים , אומרים לי שאין ציטוטק בסניף , בודקים לי יש בתל אביב יגאל אלון .
נוסעים ליגאל אלון תל אביב, פתאום אני נזכרת שיש מוקד, אמרתי בוא נלך למוקד לקבל חוות דעת נוספת , קונים ציטוטק (4 כדורים שעולים מחיר מגוחך של 2.5 שח)
נרשמים אצל המזכירות , עוברים דרך האחות (חייבים לפי נהלים ) אמרתי לאחות ששבוע 9 פלוס ויש כאבים חזקים ובאתי לבדוק, שואלת שאלה שגרתית של רגישות לתרופות אמרתי כן , לסינטומצין וזינט. היא מתחילה שעה לחפש את השמות במחשב, ובסוף מבסוטית מעצמה שמצאה כאילו ניחשה שאלה אמריקאית במבחן ,. ואני יושבת מולה ובא לי לצרוח לה יש לי פאקינג ככל הנראה עובר מת בבטן לעזעזל עם רגישות לתרופות לא קריטי, אבל לה זה חשוב, למה לא רשום .
בסוף , אחרי שסימנה הכל , טוב תעברו לרופא.
נכנסים די מהר לרופא, הוא בודק ימינה שמאלה , תמונה כזו , מסך כזה , כלום תמונה לא זזה , מסך נדם . אומר אני מצטער אין דופק .
מתיישבים מולו , שואל אותי איזה סוג דם אני , אמרתי שלילי, RH -, אומר לי אז את צריכה לקבל זריקת אנטי די שהגוף לא ידחה בהריונות הבאיןם , אמרתי לא ידעתי , מה הרופא לא אמר לך ? לא ,
מזלי שהמרפאת אחיות פתוחה ושהיה להם אנטי די , אז נתנו לי זריקה .
וגם אמרו שצריך לבדוק בטא, בסוף .
לקחתי אתמול בערב את הציטוטק . דימום בלילה .
זה נורא, לדעת שהעובר שהיה בתוכי הפך לגושי דם . אין יותר כואב מזה. טוב יש , אבל כרגע זה הכי כואב .
אני כל הזמן חושבת מה עשיתי לא בסדר, מה עשיתי שגרם להפסקת דופק. לפני כשבוע היה לי סינוסיטיס (משהו חוזר אצלי , כל נזלת מתפתחת לסינוסיטיס)
אז הלכתי לרופאת אוזן גרון , והיא אמרה שצילום לא תעשה לי ונתנה לי אוגמנטין , דיברתי עם מרכז טרטולוגי והם אישרו אמרו אין מניעה ושמותר לקחת אוגמנטין בהריון . הסינוסיטיס עבר אבל ... אולי בזה שלקחתי אנטיביוטיקה הרג את העובר.
אולי זה משהו אחר? אולי ? סקס שעשינו? אולי ? לא יודעת, אולי כשרצתי להספיק לאוטובוס?
אולי לא שתיתי מספיק מים
אני לא מצליחה להפסיק לחשוב שאני הרגתי את העובר שנוצר בעמל רב וסבל רב . אולי הבת שלי בת שנתיים נתנה לי בטעות מכה ולא שמתי לב .
אני פשוט לא מצליחה להשתחרר מזה שאני גרמתי למות העובר. אני מקללת את עצמי למה לקחתי אנטיביוטיקה, היתי צריכה לקרוא , לחקור , אולי לקחת מוקסיפן .
אני כל כך שונאת את עצמי . הכל בגללי .
מחר צריך לבוא שוב לביקורת במוקד שיבדוק איך מתקדם .
הלב שלי כואב .