clairerandall29
New member
גאה בעצמי
אני רוצה קצת לשתף על שינוי גישה שעברתי בחודש האחרון ועזר לי מאוד.
אנחנו מנסים להיכנס להריון כבר יותר משנה, אבל רק לפני 3 חודשים התחלנו בטיפול אצל רופאת פוריות. מההתחלה הכל היה על אש מאוד גבוהה, הלחץ היה עצום והרגשתי שאני על רכבת הרים רגשית.
הרגשתי שאני מסתובבת בעולם וכל דבר קטן נותן לי "בוקס" בבטן ואני מתקפלת. הולכת לקניות ורואה פתאום אישה בהריון? בוקס.
פותחת פייסבוק ורואה תמונה של חברה שילדה? בוקס.
בעבודה פתאום לקוחה מבשרת שהיא בהריון (ויש לה עוד 2 ילדים קטנים, זה לא פייר!) בוקס. גולשת באינטרנט ורואה עוד זוג סלבס מאושר שמודיע שהוא בהריון? בוקס. והכי בוקס? ללכת לשירותים וכל פעם לפחד לנגב ולהסתכל...
אין לי מושג איך אומרים כל הזמן "הכי חשוב שתהיי רגועה", איך אפשר להיות רגועה במצב כזה? זה סוחט. גולשת בפורומים, בקבוצות פייסבוק, ואין לך למי לספר ואין לך את מי לשתף. גם בעלך, שאמור להיות באותה סירה כמו שלך- הוא לא באמת שם ואין לו מושג מה עובר עלייך.
הייתי מסתובבת בבית וממש מרגישה את הריקנות ולא יכולתי לתאר לעצמי מה עוברות נשים שנמצאות בתהליך הזה יותר זמן ממני, מה עוברות נשים שאין להם בכלל ילדים (יש לי ילד אחד)
כל כך פחדתי שזה יהרוס אותי, יהפוך אותי לאישה ממורמרת. כאב לי שעד לפני שנה הייתי מאושרת ומסופקת ועכשיו אני חיה את החיים בציפיה למשהו, ברדיפה אחרי משהו... מחכה שעוד יום יעבור ועוד יום במקום להנות ממה שיש לי, ממה שקיים.
ולאט לאט התחלתי לעבוד על עצמי כדי להפסיק את מעגל המחשבות הזה. אני יודעת שאי אפשר להגיד למישהו להיות רגוע- זה יעשה את הפעולה ההפוכה, אבל אני כן יכולה לעשות מה שאני אוהבת. אני מתמקדת עכשיו בי, במה שעושה לי טוב, אני מתאמנת, אני מבשלת, אני אוכלת טוב, אני מטיילת, אני קונה לעצמי דברים.
אני *לא* הופכת להיות עבד של תהליך הפוריות, לא הולכת לדיקור סיני יותר כי נמאס לי, לא עושה הפרשות חלה, קוראת תהילים, מוסרת את השם שלי לכל מיני אנשים כדי שיזרקו עליי מילה טובה בקבר הצדיק (ואין לי שום התנגדות לדברים האלה, אני פשוט מרגישה שזה לא יעשה לי טוב)
ואני מנסה להגיד תודה על מה שיש לי, על כך שיש לי ילד מושלם, ותודה-תודה-תודה שלא נאלצתי לעבור את התהליך הזה איתו, כי אני בטוחה שהיה לי הרבה יותר קשה ולא יודעת אם הזוגיות שלי הייתה שורדת את זה.
ותודה על מה שאני עוברת עכשיו, כי אני בטוחה שכשיהיה לי עוד ילד, זה יגרום לי להעריך, ולהוקיר תודה על כל רגע איתו, כי עברתי כל כך הרבה כדי לקבל אותו.
אני רוצה קצת לשתף על שינוי גישה שעברתי בחודש האחרון ועזר לי מאוד.
אנחנו מנסים להיכנס להריון כבר יותר משנה, אבל רק לפני 3 חודשים התחלנו בטיפול אצל רופאת פוריות. מההתחלה הכל היה על אש מאוד גבוהה, הלחץ היה עצום והרגשתי שאני על רכבת הרים רגשית.
הרגשתי שאני מסתובבת בעולם וכל דבר קטן נותן לי "בוקס" בבטן ואני מתקפלת. הולכת לקניות ורואה פתאום אישה בהריון? בוקס.
פותחת פייסבוק ורואה תמונה של חברה שילדה? בוקס.
בעבודה פתאום לקוחה מבשרת שהיא בהריון (ויש לה עוד 2 ילדים קטנים, זה לא פייר!) בוקס. גולשת באינטרנט ורואה עוד זוג סלבס מאושר שמודיע שהוא בהריון? בוקס. והכי בוקס? ללכת לשירותים וכל פעם לפחד לנגב ולהסתכל...
אין לי מושג איך אומרים כל הזמן "הכי חשוב שתהיי רגועה", איך אפשר להיות רגועה במצב כזה? זה סוחט. גולשת בפורומים, בקבוצות פייסבוק, ואין לך למי לספר ואין לך את מי לשתף. גם בעלך, שאמור להיות באותה סירה כמו שלך- הוא לא באמת שם ואין לו מושג מה עובר עלייך.
הייתי מסתובבת בבית וממש מרגישה את הריקנות ולא יכולתי לתאר לעצמי מה עוברות נשים שנמצאות בתהליך הזה יותר זמן ממני, מה עוברות נשים שאין להם בכלל ילדים (יש לי ילד אחד)
כל כך פחדתי שזה יהרוס אותי, יהפוך אותי לאישה ממורמרת. כאב לי שעד לפני שנה הייתי מאושרת ומסופקת ועכשיו אני חיה את החיים בציפיה למשהו, ברדיפה אחרי משהו... מחכה שעוד יום יעבור ועוד יום במקום להנות ממה שיש לי, ממה שקיים.
ולאט לאט התחלתי לעבוד על עצמי כדי להפסיק את מעגל המחשבות הזה. אני יודעת שאי אפשר להגיד למישהו להיות רגוע- זה יעשה את הפעולה ההפוכה, אבל אני כן יכולה לעשות מה שאני אוהבת. אני מתמקדת עכשיו בי, במה שעושה לי טוב, אני מתאמנת, אני מבשלת, אני אוכלת טוב, אני מטיילת, אני קונה לעצמי דברים.
אני *לא* הופכת להיות עבד של תהליך הפוריות, לא הולכת לדיקור סיני יותר כי נמאס לי, לא עושה הפרשות חלה, קוראת תהילים, מוסרת את השם שלי לכל מיני אנשים כדי שיזרקו עליי מילה טובה בקבר הצדיק (ואין לי שום התנגדות לדברים האלה, אני פשוט מרגישה שזה לא יעשה לי טוב)
ואני מנסה להגיד תודה על מה שיש לי, על כך שיש לי ילד מושלם, ותודה-תודה-תודה שלא נאלצתי לעבור את התהליך הזה איתו, כי אני בטוחה שהיה לי הרבה יותר קשה ולא יודעת אם הזוגיות שלי הייתה שורדת את זה.
ותודה על מה שאני עוברת עכשיו, כי אני בטוחה שכשיהיה לי עוד ילד, זה יגרום לי להעריך, ולהוקיר תודה על כל רגע איתו, כי עברתי כל כך הרבה כדי לקבל אותו.
