שרשור "מה נשמע" מיוחד לחגים

[טוליתי]

שרשור "מה נשמע" מיוחד לחגים

החגים בצל טיפולי הפוריות הם אתגר לא קטן. המשפחתיות, חשבון הנפש עם תחילתה של שנה חדשה, הדברים שהשגנו ובעיקר הדברים שעוד לא... כל אלב מעצימים תחושות, לטוב ולרע.
הגיסה שהעירה, האחות שלא התחשבה, החמות.. לכולם יש מה להגיד. נדמה שעל טיפולי הפוריות המציאו את הקלישאה: "זר לא יבין זאת".
אז איך עובר עליכן החג

איך אתן מצליחות לצלוח את החג, ומה שלומכן

ספרו לנו, מה עובר בטוב

,
מה עובר ברע

ומה מוגדר אצלכן כ"לא נורא".

 

[קוקיסטית]

אני תמיד שומעת סיפורים אבל זה אף פעם לא קרה לי.

מהמשפחה הקרובה אף פעם לא העירו לי, אף פעם לא שאלו, אף פעם לא נתנו להרגיש לא נעים.
אנחנו נשואים ארבע שנים וחצי ואנחנו דתיים, ככה שאנחנו די חריגים בסביבה שלנו, ועדיין.
דוד של בעלי שהיה בעצמו בטיפולים הרבה שנים העביר דרך אמא של בעלי מסר שאם נצטרך עזרה ומידע (הם עשו הרבה ניסוי וטעיה עד שהצליחו) שנפנה אליו, והיא העבירה את המסר לבעלי בשיא הטאקט והעדינות.

מצד שני, אנחנו גם לא מהמסתירים. פשוט אין לי כח בנוסף להכל גם להתמודד עם הסתרה. אני לא אמנע מלנסוע לחג לבן משפחה כי בדיוק צריך להזריק, אני פשוט אקח את הזריקות איתו ואניח במקרר שלו וזהו. אחים שלי (לפחות חלקם) ואמא שלי גם ככה יודעים שאנחנו בטיפולים.
בקיצור, הרוח סביב זה סבבה, לא מרגישה שזה מעיק עלי.

חוץ מזה, ההורים שלי בעצמם היו בטיפולים שמונה שנים ועברו המון, כולל לידות מוקדמות והפלות, כך שזה לא ממש "זר לא יבין זאת"...

 

[טוליתי]

הרווחת. יפה שמתחשבים בכם

לצערי, התחשבות היא מצרל נדיר, ודווקא הסיפא של דברייך, מוכיחה שזר לא יבין זאת....הורייך הרי היו במקום הזה של הקושי, ולכן הם יודעים להתחשב. מי שלא היה שן, לרוב לא ידע.
בכל מקרה, כיף לקרוא שיש גם התחשבות.

 

[תלתלית20]

/:

אכן תקופה לא נוחה...אנחנו נכנסנו לעולם הטיפולים ממש לאחרונה רק...שיתפנו את ההורים והאחים וכמה מהחברים המאוד קרובים.
כולם מעודדים, תומכים, מציעים עזרה אם צריך..אבל המשפחה של בעלי ממש מעיקים עם הקטע של ״תודיעו כשיש שאיבה, החזרה,הפריה,טיפול״ כי הם רוצים להתפלל להצלחה.....אותי זה מעצבן קצת החטטנות הזו ולהודיע לפני כל צעד כמו שהם לא באו לשאר הילדים שלהם ואמרו להם להודיע בערב שהם ״מתייחדים״ כדי שהם יתפללו להצלחת המשגל חחח לא ככה? אני גם ככה בסטרס מכל העניין, ברגע שיהיה מה להודיע - נודיע...

 

[haych]

בדיוק בגלל זה אני לא מספרת

ברור לי שמהצד של בעלי זה יעבור בתפוצת נטאו לכל המשפחה המורחבת, ושיתחילו עם סיפורי ה"תאכלי את זה"/"תרגעי"/"אל תרימי" וכו'. ומהצד שלי זה יגרור בקשות לעדכונים שוטפים וכמובן - בחינה של הבטן שלי בכל ביקור.
מעדיפה שיחשבו שאנחנו עדיין לא מעוניינים בילדים.

 

[ממתינה למתנה]

עובר בסדר

הטוב:סמארטפון חדש, חופשה בנתניה עד מחר, הייתי בים ביום שישי ונולדה לי בחג הראשון אחיינית מהממת ששמה איילת. הרע: יש כאן במלון אנשים חסרי טאקט. מישהי חצופה העזה לשאול אותי באיזה חודש אני ואחת אחרת שלא מכירה אותי בכלל ניסתה לשכנע אותי לחזור לטיפולים. הלא נורא: לכל דבר טוב יש סוף מחר החופש נגמר

 

[PAND76]

מזל טוב על האחיינית. ועל הסמארטפון. ועל החופשה.

לא סובלת אנשים כאלה. יש שכנה למזרן בפילאטיס, לא חברה או משהו, מבוגרת. מישהי אמרה לה שאני נשואה בלי ילדים. היא ממש התחילה להידבק אלי עם כל מיני עייצס וסגולות. התעלמתי ממנה עד שכיום, חוץ משלום אם במקרה היא רואה אותי, היא כבר לא אומרת לי דבר.

אנחנו לפני כיפור קיבלנו עוד שלילי. המשפחות הגיבו בסדר. בחודשים האחרונים, אחרי שהחלפנו עוד רופא, התחילו לטפטף לנו שאולי הגיע הזמן לתרומה. גיסתי שהיא אדם חסר טאקט באופן כללי, אמרה את זה במפורש לבעלי. חמותי הפנתה אותי לאיזה ספר שכתבה נתרמת ואימא שלי, שקשה לה עם כל ההליך הרפואי שאני עוברת, גם הפנתה למאמר. ביקשתי מבעלי שיגיד להן שישתקו ולא ידברו יותר על כך, כי אני יותר מדי מנומסת.

 

[haych]

עבר סבבה

אחרי שבראש השנה בילינו 3 ימים רצוף עם המשפחה, הפעם צמצמנו את זה לפחות מ-24 שעות.
במשפחה לא יודעים שאני עוברת טיפולים ובצד שלי לפחות ממש משתדלים לשמור על טאקט. ההורים זרקו בחג ש"מתאים לי הריון" לאחר שראו את בטני הנפוחה כתוצאה מוירוס בטן (הם יודעים שזה לא הריון).
הצד של בעלי קצת יותר חסר טאקט אבל הם מתאפקים יפה... סבא שלו אחת לכמה זמן עושה איתו שיחה על כמה ילדים זה שמחה ומלחיץ אותו, וגם בשיחת הטלפון שלהם בסוכות הוא אמר לו שהוא צריך לדבר איתו "בארבע עיניים", מן הסתם על הנושא הזה.

בעיקר היינו בבית בחג, קצת טיילנו בסביבתנו הקרובה, הרבה נחנו וראינו סדרות.

בחג השני נעשה פחות או יותר את אותו פורמט, רק שהפעם אצל צד ב' וללא לינה.

היום ובסופ"ש קופצת לראות 2 חברות טובות שילדו. שמחה בשבילן, כשמדובר בחברות טובות זה לא צובט לי בלב אבל מודה שבגדול קשה לי לפרגן לחברות שלא עברו טיפולים..