עייפה ועצובה
היי לכן,
אני מוציאה כאן כי אין לי איפה....
אתמול קיבלתי הודעה שלילית, פעם שלישית ברצף. ידעתי שזה שלילי עוד לפני התוצאה וזה עדיין ריסק אותי. זה היה סבב שלם שלא נגמר אפילו בהריון אחד, אפילו בקליטה. עברתי שאיבה ביוני, ממנה הפרו 3 ביציות, כולן בלסטו- אחת החזירו ושתיים הקפיאו. אתמול התבשרתי שגם השלישית פשוט לא נקלטה- הכל מעולה, המדדים תקינים, אבל רק בטא לא עולה.
אני מרגישה רע. מאוד. הפנו אותנו בגלל בעית זרע ישירות לIVF. אחרי שנה וחצי של בדיקות מקדימות התחלנו טיפולים בפועל. הייתי בטוחה שהבעיה הכי גדולה שלנו יהיה למצוא זרע, וכשמצאו בודדים ואמרו שהופרו ביציות חשבתי שהשאר יבוא יותר בקלות- כי בחיים לא היה אצלי משהו לא תקין- והנה הגוף שלי לא קלט ואפילו לא הריון אחד מהשלושה!!
אני מרגישה כל כך רע, כל כך כל כך ריקה, גם קצת כועסת על הגוף שלי ואשמה גדולה בלב- אני פשוט לא מבינה למה לא נקלט- לא הריון כימי לא שום דבר.
כאילו מכניסים לי עצם זר והוא פשוט יוצא מעצמו שבועיים אחר כך במחזור.
עכשיו אני צריכה להתארגן מחדש על הכל ולהתחיל סבב זריקות נוסף. וההבנה הזו שמחלחלת בי לאט לאט שיכולים להיות עוד הרבה מאוד סבבים שלא יניבו שום דבר ולא יידעו להסביר לי למה.
במחזור הראשון, יומיים אחרי התשובה השלילית אחי(אין לו מושג שאני בטיפולים ואף אחד לא יודע) הודיע שהוא וארוסתו נכנסו להריון בטעות (פוסטינור וזה)זה שבר אותי, עוד אספתי את עצמי מהשלילי שאני קיבלתי ושמעתי את זה. ומאז אני רואה אותה טופחת, התאריך שלה היה אמור להיות התאריך שלי אם ההפריה הייתה מצליחה, אני מקבלת המון המון מבטים ושאלות מהסביבה "תגידי מה את לא רוצה ילדים?" אני עייפה שבורה, ריקה, מיואשת. מרגישה עול גדול מאוד על הכתפיים, יש לי אימא חולה שאני גם מבינה שככל הזמן עובר ואני לא מצליחה להיכנס להריון זה זמן שהולך לאיבוד בשביל הילד הזה.
אני לא יודעת איך להרים את עצמי.
היי לכן,
אני מוציאה כאן כי אין לי איפה....
אתמול קיבלתי הודעה שלילית, פעם שלישית ברצף. ידעתי שזה שלילי עוד לפני התוצאה וזה עדיין ריסק אותי. זה היה סבב שלם שלא נגמר אפילו בהריון אחד, אפילו בקליטה. עברתי שאיבה ביוני, ממנה הפרו 3 ביציות, כולן בלסטו- אחת החזירו ושתיים הקפיאו. אתמול התבשרתי שגם השלישית פשוט לא נקלטה- הכל מעולה, המדדים תקינים, אבל רק בטא לא עולה.
אני מרגישה רע. מאוד. הפנו אותנו בגלל בעית זרע ישירות לIVF. אחרי שנה וחצי של בדיקות מקדימות התחלנו טיפולים בפועל. הייתי בטוחה שהבעיה הכי גדולה שלנו יהיה למצוא זרע, וכשמצאו בודדים ואמרו שהופרו ביציות חשבתי שהשאר יבוא יותר בקלות- כי בחיים לא היה אצלי משהו לא תקין- והנה הגוף שלי לא קלט ואפילו לא הריון אחד מהשלושה!!
אני מרגישה כל כך רע, כל כך כל כך ריקה, גם קצת כועסת על הגוף שלי ואשמה גדולה בלב- אני פשוט לא מבינה למה לא נקלט- לא הריון כימי לא שום דבר.
כאילו מכניסים לי עצם זר והוא פשוט יוצא מעצמו שבועיים אחר כך במחזור.
עכשיו אני צריכה להתארגן מחדש על הכל ולהתחיל סבב זריקות נוסף. וההבנה הזו שמחלחלת בי לאט לאט שיכולים להיות עוד הרבה מאוד סבבים שלא יניבו שום דבר ולא יידעו להסביר לי למה.
במחזור הראשון, יומיים אחרי התשובה השלילית אחי(אין לו מושג שאני בטיפולים ואף אחד לא יודע) הודיע שהוא וארוסתו נכנסו להריון בטעות (פוסטינור וזה)זה שבר אותי, עוד אספתי את עצמי מהשלילי שאני קיבלתי ושמעתי את זה. ומאז אני רואה אותה טופחת, התאריך שלה היה אמור להיות התאריך שלי אם ההפריה הייתה מצליחה, אני מקבלת המון המון מבטים ושאלות מהסביבה "תגידי מה את לא רוצה ילדים?" אני עייפה שבורה, ריקה, מיואשת. מרגישה עול גדול מאוד על הכתפיים, יש לי אימא חולה שאני גם מבינה שככל הזמן עובר ואני לא מצליחה להיכנס להריון זה זמן שהולך לאיבוד בשביל הילד הזה.
אני לא יודעת איך להרים את עצמי.
