חייבת לשפוך "קצת" וגם בסופו של דבר לבקש את עזרתכן

חייבת לשפוך "קצת" וגם בסופו של דבר לבקש את עזרתכן

אני לאחר שני הזרעות ושני סבבי IVF שלא הצליחו .
אימי היא זאת שדחפה אותי ונתנה לי את האומץ ללכת על הטיפולים. את בת 41 רווקה והולכת על קניית זרע ולהיות אמא יחידנית מבחירה. אמי ליוותה אותי לאורך הדרך ואף רצתה בזה אפילו יותר ממני . הלכה איתי לכל התורים הבדיקות ופגישות אצל הרופא , גם כשהתור היה ב 12 בלילה. הבטיחה לי להיות איתי לאורך כל הדרך ולעזור בגידולו של הנכד. וכאן הסוף לאידיליה , המפנה . לאחר ההזרעה השניה שכשלה, גילו אצל אמא שלי את המחלה הארורה. ותוך כדי התמודדות עם המחלה כאשר אני איתה לאורך כל הדרך ולמעשה חייה איתה בבית החולים עד כדי כך שמיד לאחר שעברתי את השאיבה בהרדמה נסעתי אליה לבית החולים. אמי יש לציין נלחמת בגבורה, בכוח ובאומץ של נמרה , עברתי גם שני סבבים של IVF , אחד פרוטקול קצר והשני ארוך . הסבב השני הסתיים בהריון כימי . וכמובן ששיתפתי את אמא שלי לאורך כל הדרך וגם בכך. ולאחר שבועיים מההריון הכימי חלה הדרדרות במצבה של אמי ותוך חודש היא נפטרה.
כעת נשארתי מלאת אשמה , כעס ופחד .
אני אכולת אשמה על כך שלא הצלחתי לתת לאמא שלי את מה שהיא כל כך רצתה - מרגישה אשמה על כך שלקח לי חצי שנה לאזן את הגוף מבחינת הסוכר ואחר כך עוד חצי שני של נסיונות וללא הצלחה - פשוט מרגישה כישלון גמור וחרוץ . כל פעם שאני חושבת שעל המצבה יהיה רשום "אשתי , אימנו ואחותו היקרה " ללא סבתי אני נשברת.
בנוסף על כך אני מרגישה אשמה כלפי הילד שיהיה . לא מספיק שגזלתי ממנו אבא כעת גם לא תהיה לו סבתא. אמא נפטרה בשבת שלפני יום המשפחה, ומכיוון שאני מורה, כל הפייס היה מלא בכל הפעילויות שחברותי המורות וגננות עשו עם המשפחות, עם האבות והשנה איני יודעת מדוע הרבה עשו עם הסבים והסבתות . פשוט הרגשתי רע ואשמה על מה שאני עושה לילד.
אני כועסת. אני כועסת עליה שהבטיחה לי כל כך הרבה וכעת היא לא כאן כדי לקיים ונשארתי לבדי . אני כועסת על אלוהים או אל כל ישות עליונה אחרת על שלקח אותה ממני , שלא איפשר לי לתת לה את מה שהיא רצתה ועל ההתעללות שלו בה ובי.
ויש גם את הפחדים . כיצד אני אסתדר בלעדיה ? מי ידאג לי בהריון שרוב הסיכויים שיהיה הריון בסיכון גבוה ? כיצד אני אעבור את הלידה בלעדיה - אני מתה מפחד מהלידה. כיצד אני אסתדר לאחר הלידה עם התינוק בלעדיה מי יראה לי מה לעשות ? ומה יקרה אם יהיו תאומים ? וכשאני אחזור לעבודה, מי יהיה עם הילד ? כעת אני אאלץ להכניס את הילד למעון בגיל ממש מוקדם כי לא אוכל להרשות מבחינה פיננסית מטפלת או להשאר בבית לאחר חופשת לידה.
התחלתי לפי יומיים את הסבב השלישי של ה IVF , כי לפני הכל הבטחתי לה וזה מה שהיא הכי רצתה וגם כאשר כבר הייתה מונשמת היא בקשה ממני להמשיך ואפילו קנתה את שתי מנות הזרע הבאות. יותר מזה כל זה הדגיש לי עד כמה אני רוצה וצריכה את הילד , אז מה שלא יהיה אני אסתדר ואמשיך הלאה יחד עם הילד ואתן לא עולם ומלאו כפי שהיא נתנה לי .
ולאחר כל ההשתפכות , אך זהו המקום הייחידי שאני מרגישה שמסוגלים להבין אותי ואת מה שאני עוברת, אני צריכה את דעתכן ....
מה אתן עושות עם פסח ? עם הנקיונות וההכנות ? אני כנראה אהיה לאחר השאיבה וההחזרה. עד מה מותר להתאמץ , האם כל העבודה הזו לא יוכלה להזיק ולמנוע את ההשתרשות של ההריון ?
בנוסף לגבי הליכות שלמרות שאינן מהירות אך לכמה קילומטרים טובים האם הן עלולות להזיק ולמנוע השתרשות ?

זהו , ושוב תודה על המקום להשתפך ולבכות .
 
בערך כמו לקרוא על עצמי..

קודם כל משתתפת בצערך!!! זה הכי קשה בעולם :(
אנחנו עוברות דרך דומה..אני התחלתי טיפולים בגיל 40.5 (גם יחידנית בפוטנציה) כשאימי הייתה חולה. היא נפטרה לפני שנה, חודש לפני שעברתי ל IVF..
את אבי איבדתי עוד לפני. והלבד לא פשוט. מבינה אותך..עוברות לי אותן מחשבות..בלי אבא, בלי סבתא, בלי סבא..בקושי שני דודים ככה ככה ;)
מאמינה שילד מסתגל למה שיש..אפשר לנסות למלא את החסר ב"משפחה" אחרת. רק שיגיע !!!!

תיהי חזקה ואת מוזמנת ליצור קשר בפרטי אם תרצי לדבר מעבר.

לגבי ניקיונות לאחר החזרה..פחות מומלץ להתאמץ ולהיות חשופה לכימיקלים. עדיף לסיים לפני..או לוותר על זה השנה.
הליכות גם במתינות. כזכור לי ממה שקראתי כדאי שהדופק יהיה מתחת ל 130 אבל רצוי להתייעץ עם רופא.

שיהיה לך המון המון בהצלחה!
וכמובן חיבוק!
 
אויי איזה מסע שובר לב עברת


תשמעי, אני יחידנית, עברתי כמה טיפולי IVF, יש לי ילדונת בת שנה וחצי,
יש לי משפחה אבל כולם גרים רחוק ממני, כך שבחיי היום יום אני לבד בלי עזרה בכלל.
מסתדרים.
ניקיונות? עושים מה שדחוף
כביסה? מכונה ומייבש, הכל כולל הכל נכנס למייבש.
כלים? תקני מדיח קטן
לשטוף? מגבונים חד פעמיים/ להעביר סמרטוט
אם יש כסף - אז לקחת עוזרת פעם בשבועיים / חודש,
אני לא עושה את זה - אבל זו ההצעה שתמיד אומרים לי - קחי בייביסיטר
על ערמות הכביסה עוד לא התגברתי, בשביל זה יש ספה בסלון


התינוקת שלי היתה כמה חודשים אצל מטפלת, ואחרכך נכנסה למעון של ויצו,
יש הנחות יפות. שווה לבדוק מעונות/גנים עם הנחות של התמ"ת.
בכל מקרה, כנסי לפורום של אמהות יחידניות מבחירה,
פה הדגש על הטיפולים

תקבלי שם טיפים להתמודדות יחידנית עם תינוק


עצוב לי על הקושי שאת עוברת, קשה לעבור את זה בלי אמא.
מקווה שתצליחי בקרוב.
חיבוק גדול
 

בדרך99

New member
נשמע לא פשוט בכלל בלשון המעטה

אין לי יותר מדי מה להגיד, חוץ מלנסות לחזק אותך...אני גם בתהליך ביחידנות, אם את רוצה אוזן קשבת, את מוזמנת לדבר איתי בפרטי. שיהיה לך בהצלחה.
 
את תהיי אמא מהממת

את בת של אישה חזקה, אמיצה ואוהבת.
את תהיי אמא חזקה, אמיצה ואוהבת.
כי אין ספק שדמותה מוטבעת בך.
את כל האהבה הזאת והעוצמה המופלאה, את תעבירי הלאה.
כי זה מה שהיא רצתה, המשך לשושלת הזו של נתינה ועוצמות.
וזה מה שאת רוצה, ובצדק.
מבינה את האשמה, אבל חיכית מסיבה מצוינת- להיטיב את בריאותך, מתוך אחריות וחוכמה.
מבינה את הכעס. נסתרות דרכי השם והלוואי שבהמשך הדרך מחכה גם אושר גדול.
מבינה את הפחד, אבל יודעת שתסתדרי, משוכנעת בזה.
לא גזלת מילדייך אבא. אולי היית בוחרת בגבר בינוני? אולי לא היית מאושרת איתו ולא היה לך בית שמח? לכי תדעי.
אמהות יחידניות הן מדהימות.
מציעה לך לקרוא את הפוסט של קרין סילגר בפייסבוק על אמהות יחידניות ליום האישה הבינ"ל.
יש מעט מאד מחקר, יחסית, על אמהות יחידניות מבחירה. מה שידוע הוא שהן מאושרות יותר משאר האמהות. הרבה יותר. הקושי לא פוגם באושרן.
רובן משכילות, עצמאיות ובשלות יותר, ואלו תכונות נפלאות לאמהות.
ככלל, את יודעת שנישואים וילדים מיטיבים מאד עם גברים מבחינת אריכות ימים
ו WELL BEING הם חיים יותר וטוב להם יותר.
על נשים זה כמעט לא משפיע או משפיע הפוך.
חוץ משתי חריגות- נשים יחידניות ולסביות.
(ואני מוסיפה ומניחה שזה יהיה יופי של מחקר שמישהי תעשה- נשים אחרי טיפולי פוריות)
הן מאושרות יותר, הרבה יותר.
זה לא אומר שנישואים הם דבר לא טוב. אבל מסתבר שבהינתן בחירה (ולמזלנו יש לנו בחירה) אנשים ממעטים מאד להתחתן או מרבים להתגרש. לא כל הנישואים טובים ושורדים ולפעמים עדיף להקים משפחה לבד וגם זה יופי ושמח מאד.
המחקרים מראים שיש רק מבנה משפחתי אחד שממש ממש מסכן ילדים- משפחות מאד גדולות. אז לא תמיד רואים כל ילד, את צרכיו, את אופיו המיוחד.
הורות יחידנית מבחירה (בשונה מהורות יחידנית שלא מבחירה, עליה נעשו רוב המחקרים בעבר) היא לא סיכון ממשי לילד, בד"כ להיפך. אלו ילדים מאושרים, שמשקיעים בהם יותר והם פורחים עד מאד.
מי ידאג לך בהריון? את תהיי אחלה בהריון. גם אם זה הריון בסיכון.את תנוחי, ותנקי פחות ואם צריך תוציאי שמירת הריון ואז תעשי הכל לאט לאט. את חכמה, וניכר שאת משכילה, ואת תמצאי את כל הידע שנחוץ לך ואת כל התמיכה.
מי יראה לך מה לעשות? חברות שכבר ילדו, קבוצות נפלאות של "אם לאם בקהילה" שנמצאות בפייסבוק, אחות טיפת חלב, האינטואיציה המצוינת שלך ונסיון החיים שלא יסולא בפז.
ואם יהיו תאומים? אז יהיה יותר קשה ואז יותר ויותר קל.
את בוחרת להביא ילדים לתוך אהבה, לתוך משפחה נהדרת, תומכת, אל אמא שהיא אשת חינוך אוהבת ובשלה.
והגיבה לך כאן צילה, האחת והיחידה, אז חכי גם למילים החכמות שלה, שלעולם לא מכזיבות.
אה, ופסח? מנקה קצת מעכשיו. לאט לאט. באמת שהנקיון של הבית לא חשוב כמו במה נמלא את הבית :)
ידיים מלאות אחותי וחיבוק גדול.
 

riki2408

New member
חיבוק

אין לי כל כך מה לרשום ,אבל אני עם דמעות בעיניים ,כל הכבוד על הדרך שאת עוברת. תחושת הלמה זה קורה לי ?,מציפה אותי כל יום נתון עם דברים שעוברים עלי במהלך הטיפולים וההתמודדות הלא פשוטה. גם אני שכלתי אב ,גם אני התמודדתי עם מחלה קשה אצל אמא ..זה לא פשוט,והלוואי שהיו מחלקים לנו קלפים אחרים שם למעלה.עשית בחירה מדהימה בלרצות להביא ילד ולבנות משפחה,אני מאחלת לך שתקלטי במהרה ותגדלי ילד/ה לתפארת . בנתיים תקחי נשימה עמוקה ותתני לעצמך קרדיט על כל ההתמודדות האמיצה שלך. חיבוק
 
יקירה קודם כל


נשמע שאת עוברת תקופה כל כך טעונה רגשית ומתמודדת עם כל כך הרבה ועוד לבד שזה באמת לא פשוט מכל הבחינות. קראתי את מה שכתבת ואני חושבת שמגיע לך כל הכבוד על כך שאת ממשיכה הלאה זה רק מראה כמה הרצון להיות אמא גובר על המכשולים הקשים שיש.
לגבי מה ששאלת, לדעתי אל תתאמצי יתר על המידה בניקיונות שחלילה לא תיפלי אבל מלבד זה לא נראה לי שיש בעיה.
פעילות ספורטיבית זה תלוי במה שהגוף שלך רגיל. אם הוא רגיל לספורט אז אין בעיה ואם לא אז את יכולה ללכת אבל לא להתאמץ יתר על המידה.
אני מאחלת לך מכל הלב שכל מה שיבוא לחייך מעתה והלאה יסב לך רק אושר ושמחה ואת כל הצער והדמעות תשאירי מאחור.
בהצלחה יקירה!
 
תודה רבה

כל כך לכולן . חיזקתן אותי ונתתן לי כוח להמשיך . זה לא פשוט ומזל שיש את המקום הזה לשתף ולשפוך וגם לקבל עזרה ומידע.
 
לא גזלת מהילדים אבא

את כמובן אבלה על מות אמך, וזה באמת עצוב וכואב נורא, ועל כך תנחומי.
אבל את לא גוזלת מהילדים אבא.נאת נותנת (תתני) אמא. וזה טוב לא פחות (ויש הגורסים טוב עוד יותר) מהתא המשפחתי הסטנדרטי.
 
לגבי אבא

שלא תביני אותי לא נכון , בחרתי בדרך היחידנית מבחירה מלאה ומתוך אפשרות בחירה לשותף ואבא ובכל זאת העדפתי לבד כי כמו שאמרת שלפעמים עדיף ללא מאשר עם אבא . ושוב כמו שאמרת , אין ספק בליבי, שאהיה מסוגלת לכסות על כל חוסר של דמות הורה נוסף והתא המשפחתי שלו יהיה לא פחות טוב מכל תא משפחתי אחר אם לא יותר טוב. !
רק שתחושת האבדן מעצימה את הלבד.
 
יקירה, משתתפת בצערך על אימך


אל תאשימי את עצמך על זה שהיא לא זכתה לראות אותך עם ילד. אני מאמינה שהיקרים לנו שכבר לא בין החיים נשארים בליבנו, שומרים עלינו ויודעים בדיוק מה קורה איתנו- היא תדע כשזה יקרה ותשמח בשבילך, ותלווה אותך.
&nbsp
לגבי התנהגות אחרי החזרה:
לא להרים דברים כבדים, אפשר אחרי כמה ימים לחזור להתעמלות סבירה- הליכות וכו'.
לגבי נקיונות- כמה שיותר באיזי, אם אפשר להיעזר בעוזרת.
&nbsp
פשוט תהיי קשובה לגוף שלך.
&nbsp
הלוואי והפעם זו תהיה הפעם הטובה וזה יצליח- אל תשכחי לעדכן.
&nbsp
אנחנו פה בשבילך
 

טוליתי

New member


יקרה, קודם כל תודה ששיתפת אותנו ממעמקי ליבך. מאמינה שהרצת את הדברים בראש הרבה לפני שאפשרת לעצמך להוציאם שחור ע"ג מסך.
אין לי איך לנחם על מות אימך
. האבל על מותה מציף המון רגשות קשים, כעסים, חששות וחרדות. אני חושבת שככל שהאדם משמעותי בחיים שלנו, כך קשה להיפרד ממנו, וכך קשה לעכל את האובדן.
אימך הייתה לביאה אמיתית. היא רצתה שתהיי מאושרת, עזרה לך עם הטיפולים, קנתה מנות זרע וודאי עשתה עוד הרבה מעשים כדי לסייע לך להגשים את החלום. אימא שלך מרגישה לי כמו לביאה לוחמת. כמו סוסבסלון, גם אני חשה כי אימך נטעה בך תכונות של לביאה. היא בוודאי תחסר לך רבות
.
נשים לא מעטות היום מביאות ילדים לבד. אני מכירה אישית אישה שעשתה זאת לפני 20 שנה, כשאנשים עדיין הרימו גבה. הילדות התאומות שלה מדהימות, היא מגדלת אותן לתפארת וטוב יותר מהרבה הורים שמגדלים ילדים. זה לא הופך את ההתמודדות לקלה, כלל לא, אין ספק שהיא תהיה מאתגרת, אין ספק שאימך תחסר מאוד...ויחד עם זאת, את לביאה, ואת תעשי כמיטב יכולתך כדי להצליח.
בקשה אחת יקרה, אנא אל תאשימי את עצמך. את הרי לא יכולת לדעת, הנבואה ניתנה לשוטים. עשית כל שביכולתך, ויש דברים שאינם תלויים בך. רגשות האשמה אינם מניבים דברים טובים, הם לא יהפכו אותך לבת יותר טובה או לאם יותר טובה. נסי לחסוך ממך את ההצלפה העצמית. כל מה שקרה, לא קרה באשמתך.
מותר לעבוד לאחר שאיבה ולאחר החזרה. רצוי לשים לב לתחושות ולהוריד הילוך במידת הצורך, אבל עקרונית אין מניעה לעסוק בעבודות הבית. יוצא דופן המצב אם יש חשש לגרוי יתר.
הליכות מתונות דווקא מומלצות. הן עוזרות להזרמת הדם, ורק טוב יכול לצאת מהן.
יש לך ליווי לשאיבה? את זקוקה לעזרה? - הגעת לפורום שהוא בית. יש כאן נשים נהדרות שישמחו לתת כתף. לא כתף של אימא, כי אין לה תחליף, אבל כתף ויד שתומכות ומחזקות.
&nbsp
 
למעלה