גלית מלאכית
New member
בא לי לצעוק!!
בא לי לצעוק!
כן, בא לי לצעוק!
סוף כל סוף יש מי ששמה
!!
לפני כשנתיים וחצי התבשלתי והחלטתי לעבוד על מימוש האימהות.
אחרי 2 הזרעות בגיל 42, הראשונה טראומטית והשניה ללא תוצאה, עברתי ל- IVF.
בחרתי רופאה שידועה בעדינותה ושעברה טיפולים בעצמה.
.
מחזור טיפולים ראשון שלילי, ועוד אחד והשלישי בזמן שהרופאה היתה בחו"ל הניב 2 "מתנות", האחת סיפור שמבחינתי מאחורי והשניה בצקות עצומות בכפות הרגליים שהתחילו למחרת השאיבה והמשיכו לסימנים כחולים בפרק כף הרגל, כאילו קבלתי מכות.
מאז ההליכה לא היתה אותה הליכה.
הרגליים היו עמוסות נוזלים גם ככה ולאחר אותה שאיבה זה רק התגבר, עד כדי כך שכל הליכה לוותה בכאבים בכפות הרגליים והרגשה שאני הולכת על מזרן מים.
הראיתי את הסימנים הכחולים וכפות הרגליים לרופאה.
היא טענה שלא מדובר בקרישיות יתר, אך בכל נתנה לי הפניה.
ההמטולוג בקופת החולים הפנה לבדיקות ולכשחזרו קבע וחרץ שאין לי בעיה של קרישיות יתר.
החלטתי לעבור לרופא אחר והראיתי לו את הסימנים ואת הרגליים, אך גם הוא ביטל את עניין הקרישיות.
טיפול ראשון אצלו הניב הריון אשר לצערי לווה בשבועיים של דימום ולבסוף הפלה בשבוע 8.
נשלחתי לבירור מקיף של קרישיות יתר והיסטרוסקופיה אבחנתית.
בבדיקת הקרישיות היה פרמטר אחד שהתגלה כגבולי וההיסטרוסקופיה הראתה 2 פוליפים בגדול 0.5 ס"מ כל אחד, אשר גורדו תוך התהליך.
יצאתי לדרך ו... הריון כימי.
לאחר מכן הכל לווה בכשלונות מוחצים.
ראיתי שמפרוטוקול לפרוטוקול מספר הביציות וההפריות יורד, שאין פה תפירת חליפה אישית, אין שינוי בתמיכה למרות פרוגסטרון נמוך, אלא יש גרידיות ומקובעות!
כאן ועכשיו החלטתי לא עוד ובעזרת המדקרת המדהימה והמופלאה שלי עברתי לרופאה הנוכחית שלי, רופאה מקסימה!
שיתפתי אותה בכל קורותי וגם לה הראיתי את הסימנים הכחולים שנראים כאילו הם טבועים בי, אך שוב נאמר לי שאיני צריכה קלקסן.
ושוב פרוטוקול ראשון שהניב הריון, אך ההכפלה ועליות הבטא לא היו תקינות ונאלצתי לסיים את ההריון בשבוע 8+5.
קבעתי במיידית תור לקופרמינץ וניצלתי את חופשת חנוכה להגיע אליו.
כמובן, קלקסן וסטרואידים!
שיתפתי את הרופאה הנוכחית ולא נתקלתי בהתנגדות, אך שוב נאמר לי שזה הגיל.
והיום, היום הוא יום כה גדול עבורי!
זהו היום בו בדיוק חודש אחרי ההפלה הגיע המחזור, אך יותר מכל זהו היום בו סוף כל סוף שמעתי את מה שכל כך רציתי לשמוע כל הזמן הזה, סוף כל סוף יש מי שראתה את מה שאני רואה מעל שנה!
"רק בגלל כל הכחול הזה את צריכה לקבל קלקסן!"
אין מספיק מילים לתאר מה המשפט הזה עשה ועוד עושה לי!
ואני, כל מה שבא לי הוא, לאסוף כאן ועכשיו את כל רופאי הפוריות בארץ, לעמוד מולם על הבמה ולצעוק, לצעוק הכי חזק שאני יכולה, תתחילו לראות את המטופלת שלכם ותקשיבו לה, אל תראו רק את דף הפרוטוקול בראשו רשום שמה!!!!
בא לי לצעוק!
כן, בא לי לצעוק!
סוף כל סוף יש מי ששמה
לפני כשנתיים וחצי התבשלתי והחלטתי לעבוד על מימוש האימהות.
אחרי 2 הזרעות בגיל 42, הראשונה טראומטית והשניה ללא תוצאה, עברתי ל- IVF.
בחרתי רופאה שידועה בעדינותה ושעברה טיפולים בעצמה.
.
מחזור טיפולים ראשון שלילי, ועוד אחד והשלישי בזמן שהרופאה היתה בחו"ל הניב 2 "מתנות", האחת סיפור שמבחינתי מאחורי והשניה בצקות עצומות בכפות הרגליים שהתחילו למחרת השאיבה והמשיכו לסימנים כחולים בפרק כף הרגל, כאילו קבלתי מכות.
מאז ההליכה לא היתה אותה הליכה.
הרגליים היו עמוסות נוזלים גם ככה ולאחר אותה שאיבה זה רק התגבר, עד כדי כך שכל הליכה לוותה בכאבים בכפות הרגליים והרגשה שאני הולכת על מזרן מים.
הראיתי את הסימנים הכחולים וכפות הרגליים לרופאה.
היא טענה שלא מדובר בקרישיות יתר, אך בכל נתנה לי הפניה.
ההמטולוג בקופת החולים הפנה לבדיקות ולכשחזרו קבע וחרץ שאין לי בעיה של קרישיות יתר.
החלטתי לעבור לרופא אחר והראיתי לו את הסימנים ואת הרגליים, אך גם הוא ביטל את עניין הקרישיות.
טיפול ראשון אצלו הניב הריון אשר לצערי לווה בשבועיים של דימום ולבסוף הפלה בשבוע 8.
נשלחתי לבירור מקיף של קרישיות יתר והיסטרוסקופיה אבחנתית.
בבדיקת הקרישיות היה פרמטר אחד שהתגלה כגבולי וההיסטרוסקופיה הראתה 2 פוליפים בגדול 0.5 ס"מ כל אחד, אשר גורדו תוך התהליך.
יצאתי לדרך ו... הריון כימי.
לאחר מכן הכל לווה בכשלונות מוחצים.
ראיתי שמפרוטוקול לפרוטוקול מספר הביציות וההפריות יורד, שאין פה תפירת חליפה אישית, אין שינוי בתמיכה למרות פרוגסטרון נמוך, אלא יש גרידיות ומקובעות!
כאן ועכשיו החלטתי לא עוד ובעזרת המדקרת המדהימה והמופלאה שלי עברתי לרופאה הנוכחית שלי, רופאה מקסימה!
שיתפתי אותה בכל קורותי וגם לה הראיתי את הסימנים הכחולים שנראים כאילו הם טבועים בי, אך שוב נאמר לי שאיני צריכה קלקסן.
ושוב פרוטוקול ראשון שהניב הריון, אך ההכפלה ועליות הבטא לא היו תקינות ונאלצתי לסיים את ההריון בשבוע 8+5.
קבעתי במיידית תור לקופרמינץ וניצלתי את חופשת חנוכה להגיע אליו.
כמובן, קלקסן וסטרואידים!
שיתפתי את הרופאה הנוכחית ולא נתקלתי בהתנגדות, אך שוב נאמר לי שזה הגיל.
והיום, היום הוא יום כה גדול עבורי!
זהו היום בו בדיוק חודש אחרי ההפלה הגיע המחזור, אך יותר מכל זהו היום בו סוף כל סוף שמעתי את מה שכל כך רציתי לשמוע כל הזמן הזה, סוף כל סוף יש מי שראתה את מה שאני רואה מעל שנה!
"רק בגלל כל הכחול הזה את צריכה לקבל קלקסן!"
אין מספיק מילים לתאר מה המשפט הזה עשה ועוד עושה לי!
ואני, כל מה שבא לי הוא, לאסוף כאן ועכשיו את כל רופאי הפוריות בארץ, לעמוד מולם על הבמה ולצעוק, לצעוק הכי חזק שאני יכולה, תתחילו לראות את המטופלת שלכם ותקשיבו לה, אל תראו רק את דף הפרוטוקול בראשו רשום שמה!!!!
