על ביזיון שנקרא מפגש עם ראש העיר...
גם אני התלהבתי לשמוע על המפגש הצפוי עם ראש העירייה, לשמוע על חזון העיר, ועוד אי אלו נושאים מעניינים, שכונות חדשות ומה לא... עשיתי סידורים לצאת מוקדם מהעבודה, ארגנתי בייבי סיטר לבנות ונסעתי שמח וטוב לב לבית יד לבנים. אלא שכשהגעתי ושאלתי איפה זה, כבר עדכנו אותי שאין מקום ושלחו אותי למעלה להרשם. היו שם כמה עשרות אנשים, רובם ככולם עצבניים וכעוסים, שגם הם, כמוני, טרחו לשנות את תכניותיהם בכדי לשמוע את כבוד ראש העיר, אלא שאפס, לא הבינו בעירייה שאם מפרסמים בכל מקום אפשרי, כנראה שגם ההיענות תהיה גדולה, כך שלקחו חדר קטן, ולא אולם גדול. ("זה כדי שיהיה אינטימי" אמר לי איזה בחור זב חוטם, שהציג עצמו בתור עוזר המנכ"ל. כששאלתיו, למה מודיעים בכל מקום אפשרי, אם רוצים שיהיה אינטימי, הוא אמר שלא צפו את ההענות). היה מישהו ששמר על הדלת, בדיעבד הסתבר שהוא מנכ"ל העירייה. בא אליו בחור צעיר, והתעצבן שהוא שינה תכניות בשביל זה, ואמר שזה ביזיון. מנכ"ל העירייה הביט בו ואמר, "נו, אז מה אתה רוצה שאני אעשה?!". הבחור התעצבן ואמר לו, "שתביאו אולם גדול יותר, זה מה שאני רוצה שתעשה". האמת באותו הרגע התחשק לי לעשות משהו לא כל כך מנומס למנכ"ל העירייה. לכן נותר רק לסכם שזה כל כך ישראלי, לפרסם בכל מקום, ולהגיד שיהיה בסדר, הרי לא יבואו כולם, ואם יבואו, אז מה הסיפור? יהיה בסדר, סמוך עלי. נעשה עוד מפגש, ועוד אחד, ולא משנה שאנשים עשו שמיניות באוויר בכדי לבוא. פשוט לא צפינו את ההיענות. לא חשבנו שזה מה שיהיה. קורה, מה הסיפור? סה"כ אנחנו בני אדם. ישראלים, אמרנו כבר?
גם אני התלהבתי לשמוע על המפגש הצפוי עם ראש העירייה, לשמוע על חזון העיר, ועוד אי אלו נושאים מעניינים, שכונות חדשות ומה לא... עשיתי סידורים לצאת מוקדם מהעבודה, ארגנתי בייבי סיטר לבנות ונסעתי שמח וטוב לב לבית יד לבנים. אלא שכשהגעתי ושאלתי איפה זה, כבר עדכנו אותי שאין מקום ושלחו אותי למעלה להרשם. היו שם כמה עשרות אנשים, רובם ככולם עצבניים וכעוסים, שגם הם, כמוני, טרחו לשנות את תכניותיהם בכדי לשמוע את כבוד ראש העיר, אלא שאפס, לא הבינו בעירייה שאם מפרסמים בכל מקום אפשרי, כנראה שגם ההיענות תהיה גדולה, כך שלקחו חדר קטן, ולא אולם גדול. ("זה כדי שיהיה אינטימי" אמר לי איזה בחור זב חוטם, שהציג עצמו בתור עוזר המנכ"ל. כששאלתיו, למה מודיעים בכל מקום אפשרי, אם רוצים שיהיה אינטימי, הוא אמר שלא צפו את ההענות). היה מישהו ששמר על הדלת, בדיעבד הסתבר שהוא מנכ"ל העירייה. בא אליו בחור צעיר, והתעצבן שהוא שינה תכניות בשביל זה, ואמר שזה ביזיון. מנכ"ל העירייה הביט בו ואמר, "נו, אז מה אתה רוצה שאני אעשה?!". הבחור התעצבן ואמר לו, "שתביאו אולם גדול יותר, זה מה שאני רוצה שתעשה". האמת באותו הרגע התחשק לי לעשות משהו לא כל כך מנומס למנכ"ל העירייה. לכן נותר רק לסכם שזה כל כך ישראלי, לפרסם בכל מקום, ולהגיד שיהיה בסדר, הרי לא יבואו כולם, ואם יבואו, אז מה הסיפור? יהיה בסדר, סמוך עלי. נעשה עוד מפגש, ועוד אחד, ולא משנה שאנשים עשו שמיניות באוויר בכדי לבוא. פשוט לא צפינו את ההיענות. לא חשבנו שזה מה שיהיה. קורה, מה הסיפור? סה"כ אנחנו בני אדם. ישראלים, אמרנו כבר?