אהבה בתנאים שלי
לפני כמה חודשים כתבתי פה שלמרות שאני גרושה כבר תקופה, אני לא מחפשת אהבה. עברו כמה חודשים, ודברים השתנו, אני מתחילה להבין שזה בהחלט משהו שאני רוצה בו ומהרהרת בו יותר ויותר. אבל כמו שהרגשתי אז - גם היום, לא יכולה לדמיין את עצמי גרה עם מישהו, חולקת בית. כמובן שאין מה לדבר על חתונה או עוד ילדים (אבל זה פחות קריטי אני מניחה). אז איך עושים את זה, מבלי להשמע לא רצינית? אני מבינה שעל רוב האנשים מוסכם שתהליך הגיוני של זוגיות כולל בסופו של דבר חיים משותפים, ולי, כפי שזה ניראה עכשיו - זה לא יתאים בכלל בשנים הקרובות. כשאני שומעת פה ושם על זוגות מבוגרים (בני 50,60) שיש להם זוגיות שכזו, בה כל אחד חי את חייו בביתו, אני נמלאת קינאה. האם זוגיות כזו רלוונטית גם בגיל 30+? קצת עצוב לי לאחרונה מרגע שהבנתי שאני אולי מחפשת משהו לא קיים.
לפני כמה חודשים כתבתי פה שלמרות שאני גרושה כבר תקופה, אני לא מחפשת אהבה. עברו כמה חודשים, ודברים השתנו, אני מתחילה להבין שזה בהחלט משהו שאני רוצה בו ומהרהרת בו יותר ויותר. אבל כמו שהרגשתי אז - גם היום, לא יכולה לדמיין את עצמי גרה עם מישהו, חולקת בית. כמובן שאין מה לדבר על חתונה או עוד ילדים (אבל זה פחות קריטי אני מניחה). אז איך עושים את זה, מבלי להשמע לא רצינית? אני מבינה שעל רוב האנשים מוסכם שתהליך הגיוני של זוגיות כולל בסופו של דבר חיים משותפים, ולי, כפי שזה ניראה עכשיו - זה לא יתאים בכלל בשנים הקרובות. כשאני שומעת פה ושם על זוגות מבוגרים (בני 50,60) שיש להם זוגיות שכזו, בה כל אחד חי את חייו בביתו, אני נמלאת קינאה. האם זוגיות כזו רלוונטית גם בגיל 30+? קצת עצוב לי לאחרונה מרגע שהבנתי שאני אולי מחפשת משהו לא קיים.
)