ואו באמת שבעוד שניה אני פשוט נשברת

[שובייי 22]

ואו באמת שבעוד שניה אני פשוט נשברת

אני פשוט חיבת לפרוק את זה מעליי ולא היה לי למי שבאמת יבין אז החלטתי לכתוב כאן .. אנחנו כבר 5 חודשים ביחד ועדין לא התגברתי על זה. אני לא יכולה יותר עם המחשבות עליו כל היום, עם כל הגעגועים האלה שהורגיםםםםם אותי והמרחק המטורף הזהההההה בנינו עוד יותר מבאס אותי שבעוד כחודש אני אמורה להתגייס, ובאותו יום של הגיוס החבר יוצא לרגילה.. רק המחשבה שהוא יהיה בבית 10 ימים ואני לא אהיה איתו הורגת אותיייייייייי והסוג של פחד הזה שעם הגיוס שלי הקשר יתקלקל. איך לעזאזאל אתן מסתדרות בקשר כזה??? מה אתן עושות כדי להתגבר על כל הקשיים האלה ?

 

[Behind Blue Eyes17]

תמיד את מוזמנת לכתוב פה!

זה דבר ראשון.. דבר שני זה מובן לגמרי מה שאת עוברת.. כל אחת עברה. זה לוקח זמן עד שאת מתרגלת לסיטואציה. זה באמת קשה לחכות ולהתגעגע אבל מה שאת יכולה לעשות זה להעסיק את עצמך ולא לחשוב על זה יותר מדיי.. ואפילו פעם שהאקס שלי היה בקו של 17,4 אז הייתי עושה טבלת ייאוש ועושה איקס על כל יום שעובר. זה באמת מטופש אבל עדיין זה עזר לי להעביר את הימים שהוא היה בצבא. והכי חשוב תמיד הקפתי את עצמי באנשים והייתי עסוקה וככה זה עבר לי!! ולגבי זה שאת מתגייסת, לכולן יש את הפחד הזה אבל אין סיבה שהקשר ייהרס רק בגלל שאת נכנסת לצבא. זה לא שאת הולכת להיות קרבית, את תצאי הביתה הרבה אני מאמינה. וזה שהוא יהיה ברגילה זה רק לטובתך, שתחזרי מהטירונות כל הסופש הוא יהיה לרשותך ורק שלך! ולא יצטרך להיות עם המשפחה והחברים כי הוא איתם בשאר הימים מן הסתם. יהיה בסדר, תהיי חזקה, תאמיני בעצמך ובכם!

 

[איגואנה ביישנית]

אני כבר קצת אחרי

הוא כבר בערך 7 חודשים כבר בצבא.. וההתחלה הייתה פשוט זוועה.. תקופה נוראית, באמת.. אין יום שלא בכיתי, כשהיו לו הפניות כמעט נסעתי לב"ש בשביל לראות אותו חצי שעה.. הכל היה כ"כ קיצוני.. הפניתי את כל הרגש הנוראי שהיה לי להכין לו דברים, לתכנן דברים שנעשה, לשלוח לו חבילות ומכתבים וסמסים כל הזמן.. זה לא עזר ב100%, אפילו לא ב50%, אבל עדיין זה כאילו מקרב אותך אליו באופן כלשהו.. כשאת כותבת לו מכתב את גם מדמיינת איך הוא יגיב וישמח ויצחק מהשורה שכתבת.. לא יודעת... אני שונאת כ"כ שאומרים לי את זה... אבל הזמן יעשה את שלו.. באמת.. אתם שניכם תלמדו איך להתמודד עם זה ותצליחו... לגבי הרגילה, נכון, זה זין, אבל תחשבי על היתרונות שבעניין- החבר אשכרה יהיה בגיוס שלך! זה החלום שלי! הוא יחכה לך בבית כשתחזרי כמו שאת חיכית לו, הוא יפנק אותך וידבר איתך בזמנים שאת תוכלי ולא כשאת מקווים שהשעות ט"ש שלכם יחפפו.. זה לא יהיה קל, אבל ההתחלה תעבור, ואתם תצליחו כמו שהרבה לפניכם והרבה אחריכם הצליחו אל תדאגי..

 

[LiNoY EzRa]

ווואייי , את כל כך מזכירה לי את עצמי ...

תשמעיי , אני והחבר היינו חצי שנה ביחד , כשהוא התגייס... הטירונות שלו הייתה סיוט .. הוא היה יותר 21 ומקוצרת ..ז"א חוזר הביתה ביום שישי , ובשבת בערב כבר היה בדרך חזרה לבסיס .. ככה עברו להם 4 חודשים .. בהתחלה הייתי על הפנים , גם אחרי הטירונות והקורס שלו .. הוא היה יוצא 17\4 .. אחרי הוא יצא לקורס חובשים קרבים ואיכשהו שם , גם הוא סגר דיי הרבה ..[ למרות שלא אמורים לסגור כל כך הרבה .. ] בסופו של דבר , אני יכולה להגיד לך שהזמן .. באמת עושה את שלו ... מתגעגעים כן , אבל פחות .. כבר אין כל יום שיחות עידוד כאלה ואחרות .. כי גם אני בצבא .. ולא יודעת , איכשהו מסתדאים ים זה .. והאמת שאין כל כך ברירה לגבי זה שהוא יוצא לרגילה ,ואת בדיוק מתגייסת , אני בטוחה שאת תעברי חוויות משמעותיות בטירונות שלך .. ואני שמה כסף על זה שתרצי לחזור לשם .. כי אני הייתי הופכת עולמות כדי לחזור .. וזה חוויה .. ואם אתם חזקים , אז גם את הצבא שורדים , וגם את זה שרואים אחד את השני הרבה פחות מפעם.. אבל כשתתגייסי את תראי שלאט לאט , את ממלאה את כל הזמן שלך , ואת כמעט ושוכחת את הגעגוע כי את כל הזמן עם חברים וחברות .. [ ו........ וואוווווווו איזו חפירה !!! ] , מצטערת על זה