Wonder Land
New member
ביטחון עצמי והתמודדות עם סיטואציות
קודם כל אציג את עצמי, אני WL בן 29, אדם מאוד חברותי, מרגיש שאנשים רוצים בחברתי, לפי תגובות הסובבים/סובבות אותי אני מרגיש שאני ניראה סבבה+.
כבר הרבה זמן שיש לי (או שנהייתה לי) בעיית חוסר ביטחון \ בעיית תקשורת או מה שזה לא יהיה ואף פעם לא העזתי לשים את הבעיה בראש מעייני.
הבעיה יכולה להתבטא בכמה מובנים, זה יכול להתבטא בזה שלפעמים אני לא מתחבר לאנשים הסובבים אותי (בעיקר אנשים זרים) ולא מוצא יותר מידי נושאי שיחה, זה יכול להתבטא בזה שקשה לי לדבר מול קהל, אפילו בתור אחד מהקהל מרתיע אותי "להרים יד" ולשאול שאלה לאור העובדה שכל תשומת הלב מופנית אלי, בדיעבד אני זוכר סיטואציות שהלחיצו אותי כמו הצגה עצמית בפני הרבים, כל פעם כשמישהו הציג עצמו בתורו אני ראיתי את הגרדום מתקרב לעברי, ככל שהגרדום התקרב יותר ככה הלחץ גבר.
זה יכול אפילו להתבטא בזה שאפילו אם מישהי תראה בי עניין בכל צורה שהיא, תנעץ מבט, תתקרב, תיגע, תרקוד או אפילו תיגש אלי ותגיד לי שהיא בעניין, אני לא אנסה לזרום עם הסיטואציה (על אף שגם אני בעניין של מי שזאת לא תהיה!).
אציין ואומר שאני רואה את עצמי בעל מודעות עצמית מאוד גבוה, אני יודע לזהות את היתרונות, החסרונות והבעיות שלי ועושה השתדלות במציאת פתרונות.
אחד הפתרונות שמצאתי שעוזר לי להביע את עמדתי ברבים מבלי להיות לחוץ ובאופן כללי להרגיש נינוח כשאני נמצא ברבים זה להתרכז אך ורק במה שאני עושה ולא לחשוב על מה חושבים עלי והאם מסתכלים עלי, בין אם מדובר באימון בחדר כושר, בישיבה בבר, יציאה למועדון, הופעה או כל מקום עם אינטראקציה.
אני יודע שמתבוננים\ות, בוחנים\ות אבל אני בשלי.
כאן פתרתי (או ברחתי?) חלק מבעיית הביטחון אבל יצרתי בעיה חדשה, אני מרגיש שאני לא מתקדם לשום מקום למעט המטרות האישיות בחיים הפרטיים שלי.
זה לא הפתרון שאני מחפש, אני מחפש את הפתרון ה"אולטימטיבי", זה שבזכותו אוכל כן להתייחס לסובבים אותי, כן לפתח שיחה יותר ארוכה מ"שלום שלום" עם זרים וכן ארגיש מספיק בטוח בעצמי לפתח שיחה עם מישהי שמוצאת חן בעיני.
כל עצה תתקבל בברכה
קודם כל אציג את עצמי, אני WL בן 29, אדם מאוד חברותי, מרגיש שאנשים רוצים בחברתי, לפי תגובות הסובבים/סובבות אותי אני מרגיש שאני ניראה סבבה+.
כבר הרבה זמן שיש לי (או שנהייתה לי) בעיית חוסר ביטחון \ בעיית תקשורת או מה שזה לא יהיה ואף פעם לא העזתי לשים את הבעיה בראש מעייני.
הבעיה יכולה להתבטא בכמה מובנים, זה יכול להתבטא בזה שלפעמים אני לא מתחבר לאנשים הסובבים אותי (בעיקר אנשים זרים) ולא מוצא יותר מידי נושאי שיחה, זה יכול להתבטא בזה שקשה לי לדבר מול קהל, אפילו בתור אחד מהקהל מרתיע אותי "להרים יד" ולשאול שאלה לאור העובדה שכל תשומת הלב מופנית אלי, בדיעבד אני זוכר סיטואציות שהלחיצו אותי כמו הצגה עצמית בפני הרבים, כל פעם כשמישהו הציג עצמו בתורו אני ראיתי את הגרדום מתקרב לעברי, ככל שהגרדום התקרב יותר ככה הלחץ גבר.
זה יכול אפילו להתבטא בזה שאפילו אם מישהי תראה בי עניין בכל צורה שהיא, תנעץ מבט, תתקרב, תיגע, תרקוד או אפילו תיגש אלי ותגיד לי שהיא בעניין, אני לא אנסה לזרום עם הסיטואציה (על אף שגם אני בעניין של מי שזאת לא תהיה!).
אציין ואומר שאני רואה את עצמי בעל מודעות עצמית מאוד גבוה, אני יודע לזהות את היתרונות, החסרונות והבעיות שלי ועושה השתדלות במציאת פתרונות.
אחד הפתרונות שמצאתי שעוזר לי להביע את עמדתי ברבים מבלי להיות לחוץ ובאופן כללי להרגיש נינוח כשאני נמצא ברבים זה להתרכז אך ורק במה שאני עושה ולא לחשוב על מה חושבים עלי והאם מסתכלים עלי, בין אם מדובר באימון בחדר כושר, בישיבה בבר, יציאה למועדון, הופעה או כל מקום עם אינטראקציה.
אני יודע שמתבוננים\ות, בוחנים\ות אבל אני בשלי.
כאן פתרתי (או ברחתי?) חלק מבעיית הביטחון אבל יצרתי בעיה חדשה, אני מרגיש שאני לא מתקדם לשום מקום למעט המטרות האישיות בחיים הפרטיים שלי.
זה לא הפתרון שאני מחפש, אני מחפש את הפתרון ה"אולטימטיבי", זה שבזכותו אוכל כן להתייחס לסובבים אותי, כן לפתח שיחה יותר ארוכה מ"שלום שלום" עם זרים וכן ארגיש מספיק בטוח בעצמי לפתח שיחה עם מישהי שמוצאת חן בעיני.
כל עצה תתקבל בברכה