מיואשת
שלום לכולם.
קיבלתי הערות גם מהאינטרנט וגם בחיי היום יום שאני צריכה לרדת במשקל
הסכמתי עם זה באותו הרגע עד לפני כמה ימים .
יש לי סיפור שנוגד את מה שהאמנתי בו עד היום .
לפני שנתיים וחצי הייתי רזה בזכות דיאטה שהקפדתי עליה.
לא משנה אם הייתי רזה או שמנה גברים לא היו מתחילים איתי.
תמיד האמנתי שבחורים יעדיפו רזות.
גם כשרזיתי ועלה לי הביטחון , עדיין לא התחילו איתי בכל מקום.
אולי פה ושם אבל לא בחורים לטעמי.
איך שנכנסה חברה שצעירה ממני ב7 שנים (בת 23) הזנחתי את הדיאטה. הפכתי להיות כמוהה שמנמנה.
אפשר להגיד שאחרי הזנחה עצמית היא אפילו נראית קצת פחות שמנמנה ממני כיום.
תמיד הייתה עדה לכך שהיא משכה תשומת לב של גברים.
מבחינת האופי שלה הוא יותר טוב משלי.
לא פעם קיבלתי ממנה ביקורת שאני צריכה להיפתח יותר ולהיות קלילה יותר .
לאחרונה אני רואה במו עייני איך שבחורים נועצים בה מבטים ממושכים.
מתחילים איתה מדי פעם גם לידי.
שבוע שעבר לפני שנפגשנו היא סיפרה לי ש-2 גברים נעצו בה מבט.
אחד אמר לה פשש איזה כוסית בקול רם , השני צחק איתה אם היא רוצה את האוטו שלו במתנה. היא כמובן התעלמה והמשיכה ללכת.
גם אז שעבדה איתי היו עובדים צעירים מתחילים איתה.
אני לעומת זאת גברים מבוגרים מתחילים איתי.
פעם אחרונה שאחד כזה התחיל היה השבוע. עשיתי לו התלמדות.
סיפר לי שהוא בן 47 רווק.
הוא נראה רע כלומר מבוגר.
אמר שפעם היה מאוד בררן עם נשים. העדיף רק רזות , אך היום הוא לוקח כל מה שבא לו ליד גם שמנות.
אמר כזה שאם לא היה לי חבר , היה מזמין אותי לצאת.
ויש עוד 2 בחורים כאלה בני 40 פלוס שמתחילים איתי.
אני ממש לא מעוניינת בגברים מעל גיל 32
לפני שבוע הלכתי עם חברה הזאת בת 23 לראיון עבודה.
המוכרת חשבה שאני הבת שלה.
כשהייתי רזה חשבו שאני בת 22
ואילו עליה חושבים שהיא בת 18 למרות היותה שמנמנה.
הייתי עדה לכל מיני סיפורים שלה שמתחילים איתה ומתפעלים ממנה.
אני ממש מקנאה בה
כל מה שחשבתי שגברים מעדיפים רק רזות פתאום מתגלה לי כלא נכונה בהכרח.
אנשים שלא מכירים אותנו חושבים שאנחנו אחיות. שתינו עם גווני שמש בשיער . רק שהיא עם עדשות כחולות ומראה של רוסייה ואני יותר מראה של ערבייה.
אני מקנאה בה המון שהיא מבוקשת ואני לא.
אנשים לא מכירים אותה בכלל.
היא לא מחייכת אליהם לא כלום ונמשכים אליה .
לעומת זאת אני זה סיפור אחר..
שלא נדבר על זה שהאופי שלי מופנם יותר.
אני רוצה למצוא אהבה , ורוצה שגם איתי יתחילו.
גברים צעירים לא מסתכלים עליי ברחוב , ולצאת עם בן 40 פלוס אני לא יצא.
לאחרונה אני שוקלת להתחיל אימון אישי או לנסות טיפולך התנהגותי קוגנטיבי. אני עדיין מתלבטת , והפחד שלי שזה לא יעזור לי. כמו כן, יש בעעיה כספית כרגע. כלומר אני מחפשת אימון אישי לא יקר.
בעבר הייתי אצל פסיכולוגים חינוכי וקליני כל החרא הזה ולא עזר לי.
ניסיתי כמה וננתי צאנס..אבל קשה לי עם אימון ארוך טווח, בלי שאני ירגיש כימיה עם מטפל , ובלי שאני ירגיש התקדמות לפחות פיצית מפגישה לפגישה.
אני מוצאת את עצמי מתוסכלת ממש וחסרת אונים.
גם בלי קשר לקנאה בחברה שחיי חסרי משמעות.
אני בת 30 ואין כלוםםם אפילו אין לי חשק לכלום. נגיד לצאת פאב .
פאב שעברה שיצאתי נעצו בה מבט ולא בי ובעוד חברה.
אמא טוענת שאני נראית בת 40 עם הזנחה במשקל.
מאז שעליתי במשקל אני גם ממש עצלנית נהייתי
אבל אני מתוסכלת בזה שחברתי שמנמנה טיפה פחות ממני , בלי עבודה ועדיין כשהיא יוצאת מהביתצ מתחילים איתה ואיתי לא.
שהיא עם שאיפות בחיים ואני אין לי שאיפות ואני לא מאמינה בעצמי
ומה שהכי מפריע לי בחיים זה שאין לי מיומנות חברתית. קשה לי לפתח שיחה סמול טוק עם אנשים.
שלום לכולם.
קיבלתי הערות גם מהאינטרנט וגם בחיי היום יום שאני צריכה לרדת במשקל
הסכמתי עם זה באותו הרגע עד לפני כמה ימים .
יש לי סיפור שנוגד את מה שהאמנתי בו עד היום .
לפני שנתיים וחצי הייתי רזה בזכות דיאטה שהקפדתי עליה.
לא משנה אם הייתי רזה או שמנה גברים לא היו מתחילים איתי.
תמיד האמנתי שבחורים יעדיפו רזות.
גם כשרזיתי ועלה לי הביטחון , עדיין לא התחילו איתי בכל מקום.
אולי פה ושם אבל לא בחורים לטעמי.
איך שנכנסה חברה שצעירה ממני ב7 שנים (בת 23) הזנחתי את הדיאטה. הפכתי להיות כמוהה שמנמנה.
אפשר להגיד שאחרי הזנחה עצמית היא אפילו נראית קצת פחות שמנמנה ממני כיום.
תמיד הייתה עדה לכך שהיא משכה תשומת לב של גברים.
מבחינת האופי שלה הוא יותר טוב משלי.
לא פעם קיבלתי ממנה ביקורת שאני צריכה להיפתח יותר ולהיות קלילה יותר .
לאחרונה אני רואה במו עייני איך שבחורים נועצים בה מבטים ממושכים.
מתחילים איתה מדי פעם גם לידי.
שבוע שעבר לפני שנפגשנו היא סיפרה לי ש-2 גברים נעצו בה מבט.
אחד אמר לה פשש איזה כוסית בקול רם , השני צחק איתה אם היא רוצה את האוטו שלו במתנה. היא כמובן התעלמה והמשיכה ללכת.
גם אז שעבדה איתי היו עובדים צעירים מתחילים איתה.
אני לעומת זאת גברים מבוגרים מתחילים איתי.
פעם אחרונה שאחד כזה התחיל היה השבוע. עשיתי לו התלמדות.
סיפר לי שהוא בן 47 רווק.
הוא נראה רע כלומר מבוגר.
אמר שפעם היה מאוד בררן עם נשים. העדיף רק רזות , אך היום הוא לוקח כל מה שבא לו ליד גם שמנות.
אמר כזה שאם לא היה לי חבר , היה מזמין אותי לצאת.
ויש עוד 2 בחורים כאלה בני 40 פלוס שמתחילים איתי.
אני ממש לא מעוניינת בגברים מעל גיל 32
לפני שבוע הלכתי עם חברה הזאת בת 23 לראיון עבודה.
המוכרת חשבה שאני הבת שלה.
כשהייתי רזה חשבו שאני בת 22
ואילו עליה חושבים שהיא בת 18 למרות היותה שמנמנה.
הייתי עדה לכל מיני סיפורים שלה שמתחילים איתה ומתפעלים ממנה.
אני ממש מקנאה בה
כל מה שחשבתי שגברים מעדיפים רק רזות פתאום מתגלה לי כלא נכונה בהכרח.
אנשים שלא מכירים אותנו חושבים שאנחנו אחיות. שתינו עם גווני שמש בשיער . רק שהיא עם עדשות כחולות ומראה של רוסייה ואני יותר מראה של ערבייה.
אני מקנאה בה המון שהיא מבוקשת ואני לא.
אנשים לא מכירים אותה בכלל.
היא לא מחייכת אליהם לא כלום ונמשכים אליה .
לעומת זאת אני זה סיפור אחר..
שלא נדבר על זה שהאופי שלי מופנם יותר.
אני רוצה למצוא אהבה , ורוצה שגם איתי יתחילו.
גברים צעירים לא מסתכלים עליי ברחוב , ולצאת עם בן 40 פלוס אני לא יצא.
לאחרונה אני שוקלת להתחיל אימון אישי או לנסות טיפולך התנהגותי קוגנטיבי. אני עדיין מתלבטת , והפחד שלי שזה לא יעזור לי. כמו כן, יש בעעיה כספית כרגע. כלומר אני מחפשת אימון אישי לא יקר.
בעבר הייתי אצל פסיכולוגים חינוכי וקליני כל החרא הזה ולא עזר לי.
ניסיתי כמה וננתי צאנס..אבל קשה לי עם אימון ארוך טווח, בלי שאני ירגיש כימיה עם מטפל , ובלי שאני ירגיש התקדמות לפחות פיצית מפגישה לפגישה.
אני מוצאת את עצמי מתוסכלת ממש וחסרת אונים.
גם בלי קשר לקנאה בחברה שחיי חסרי משמעות.
אני בת 30 ואין כלוםםם אפילו אין לי חשק לכלום. נגיד לצאת פאב .
פאב שעברה שיצאתי נעצו בה מבט ולא בי ובעוד חברה.
אמא טוענת שאני נראית בת 40 עם הזנחה במשקל.
מאז שעליתי במשקל אני גם ממש עצלנית נהייתי
אבל אני מתוסכלת בזה שחברתי שמנמנה טיפה פחות ממני , בלי עבודה ועדיין כשהיא יוצאת מהביתצ מתחילים איתה ואיתי לא.
שהיא עם שאיפות בחיים ואני אין לי שאיפות ואני לא מאמינה בעצמי
ומה שהכי מפריע לי בחיים זה שאין לי מיומנות חברתית. קשה לי לפתח שיחה סמול טוק עם אנשים.
