מוטיבציה, דופמין, כוח רצון
היוש
אז ככה, קיבלתי בפייסבוק איזה מאמר, שעורר בי סימני שאלה.
המאמר עסק בפיתוח משמעת עצמית. המאמר הציג את המכשול לפיתוח משמעת עצמית, והוא, אנו רוצים את התגמול המיידי, ולא חושבים על התגמול הרחוק. הדוגמא הקלאסית להמחשבה היא דיאטה - אם אשמור על דיאטה במשך 4 החודשים הקרובים ( + ספורט) יהיה לי גוף חטוב.
אבל העוגה עומדת כאן מול עיני, מול הפרצוף, מתחת לאף, ומדברת אלי בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אכלי אותי".
מחבר המאמר מסביר שאנשים נעדרי כוח רצון חושבים על הסיפוק המיידי, ולא על התוצאה שנראה בעוד כמה שבועות, חודשים או שנים.
המאמר שלו היה מאד מאד מאד הגיוני, והתחבר לי להרבה דברים (כמי שמתמודדת עם הפרעת קשב).
רק דבר אחד לא הסתדר לי במאמר שלו - הוא טען שהמנגנון שגורם לך שנכנע לפיתוי המיידי ולא למטרה רחוקת הטווח, הינו - דופמין. אז רגע - למה אנשים עם הפרעת קשב אמורים ליטול ריטלין, אשר מעורר הפרשת דופמין במוח, ואשר - לשיטת המאמר - מחזק את המנגנון שנכנע לפיתוי מיידי במקום למטרות רחוקות הטווח.
לענבל חמו - אני יודעת שאת לא רופאה, אבל היות ואת מאמנת שמתמחה בהפרעות קשב וריכוז, והיות ולעמוד בפיתוי ולהתאפק ולא לחשוב לטווח קצר אלא ארוך, זה אתגר לכל אדם באשר הוא - שרוצה להשיג כל מטרה באשר היא - מצאתי לנכון להציג את השאלה כאן.
גם אם את לא רופאה, ואת לא מוסמכת להשיב לפן הרפואי של השאלה, אשמח לתובנות שלך על מוטיבציה, כוח רצון, משמעת עצמית. אני קוראת את הדברים באתר שלך, ותמיד מחכימה מהם, ואשמח לתובנה שלך.
את הסקרנות שלי באשר ל"למה רושמים ריטלין לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז", כאשר הבעיה של הפרעת קשב וריכוז היא כניעה לפיתוי מיידי במקום איפוק לקראת המטרה הארוכה - אשאל בפורום נוסף, עם אוריינטציה רפואית יותר.
אבל אשמח לתובנות שלך על מוטיבציה, כוח רצון, איפוק, וכו'. ואם יש לך משהו לומר על הדופמין, אשמח גם, בידיעה שאת לא רופאה, אבל בכ"ז, מתעסקת בנושא הפרעת קשב וריכוז... לא אקח את דבריך בנושא דופמין כ"דבר המומחה".
חג שמח לנו
היוש
אז ככה, קיבלתי בפייסבוק איזה מאמר, שעורר בי סימני שאלה.
המאמר עסק בפיתוח משמעת עצמית. המאמר הציג את המכשול לפיתוח משמעת עצמית, והוא, אנו רוצים את התגמול המיידי, ולא חושבים על התגמול הרחוק. הדוגמא הקלאסית להמחשבה היא דיאטה - אם אשמור על דיאטה במשך 4 החודשים הקרובים ( + ספורט) יהיה לי גוף חטוב.
אבל העוגה עומדת כאן מול עיני, מול הפרצוף, מתחת לאף, ומדברת אלי בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אכלי אותי".
מחבר המאמר מסביר שאנשים נעדרי כוח רצון חושבים על הסיפוק המיידי, ולא על התוצאה שנראה בעוד כמה שבועות, חודשים או שנים.
המאמר שלו היה מאד מאד מאד הגיוני, והתחבר לי להרבה דברים (כמי שמתמודדת עם הפרעת קשב).
רק דבר אחד לא הסתדר לי במאמר שלו - הוא טען שהמנגנון שגורם לך שנכנע לפיתוי המיידי ולא למטרה רחוקת הטווח, הינו - דופמין. אז רגע - למה אנשים עם הפרעת קשב אמורים ליטול ריטלין, אשר מעורר הפרשת דופמין במוח, ואשר - לשיטת המאמר - מחזק את המנגנון שנכנע לפיתוי מיידי במקום למטרות רחוקות הטווח.
לענבל חמו - אני יודעת שאת לא רופאה, אבל היות ואת מאמנת שמתמחה בהפרעות קשב וריכוז, והיות ולעמוד בפיתוי ולהתאפק ולא לחשוב לטווח קצר אלא ארוך, זה אתגר לכל אדם באשר הוא - שרוצה להשיג כל מטרה באשר היא - מצאתי לנכון להציג את השאלה כאן.
גם אם את לא רופאה, ואת לא מוסמכת להשיב לפן הרפואי של השאלה, אשמח לתובנות שלך על מוטיבציה, כוח רצון, משמעת עצמית. אני קוראת את הדברים באתר שלך, ותמיד מחכימה מהם, ואשמח לתובנה שלך.
את הסקרנות שלי באשר ל"למה רושמים ריטלין לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז", כאשר הבעיה של הפרעת קשב וריכוז היא כניעה לפיתוי מיידי במקום איפוק לקראת המטרה הארוכה - אשאל בפורום נוסף, עם אוריינטציה רפואית יותר.
אבל אשמח לתובנות שלך על מוטיבציה, כוח רצון, איפוק, וכו'. ואם יש לך משהו לומר על הדופמין, אשמח גם, בידיעה שאת לא רופאה, אבל בכ"ז, מתעסקת בנושא הפרעת קשב וריכוז... לא אקח את דבריך בנושא דופמין כ"דבר המומחה".
חג שמח לנו
