תפקידו של השוטר, במידה והוא רואה מעשה או מחדל שלדעתו (ולא בהכרח לדעתך) ועל סמך הכשרתו זו עבירה עליו להפסיק את ביצועה ובחלק מהמקרים לרשום לנהג דו"ח, הנהג יכול להודות בעבירה ולשלם (במקרה של נהיגה בקלות ראש אין לנהג את הפריבילגיה הזאת כי דו,ח כזה הוא הזמנה לדין) או לא להסכים עם השוטר שבוצעה עבירה ולבקש (מיזמתו) להישפט, במקרה כזה דו"ח השוטר נהפך לכתב אישום שמוגש ע"י תובע משטרתי לבית המשפט, הנהג רשאי להגן על עצמו בעצמו או לשכור עורך דין, כשמתנהל שלב ההוכחות במשפט מוזמן השוטר נותן הדו"ח להעיד והוא נחקר (במידה ולא מגיעים לעיסקת טיעון קודם לכן) ע"י התובע ולאחר מכן ע"י הנהג (שבמידה ואינו יודע לחקור השופט מסייע לו) או עורך דינו, במידה ולקח, לאחר שמיעת כל העדויות ניתנת לנהג אפשרות לומר את המילה האחרונה ואז השופט פוסק על סמך הבנתו את החוק ואת השתלשלות הדברים.
בכל המקרים שאני נתתי דו"חות והתקיים משפט שוכנע השופט מהסברי מדוע נעשתה עבירה והרשיע את הנהג, לא היה נהג אחד בכפכפים שהצליח לשכנע שופט אחד שנהיגתו בכפכפים לא היוותה סיכון גדול דיו כדי להעניש את הנהג (כולל פסילה, במידה והדו"ח ניתן על קלות ראש)
אז מותר לך לחשוב שאין בזה סיכון ואין בזה עבירה ומותר לי לחשוב להייפך, ומי שקובע, בכל מקרה לגופו, זה השופט שמונה ע"י המדינה לפרש את החוק.
ובכל המקרים שנתקלתי בהם קבע השופט שזו עבירה על החוק ויש להעניש את העבריין בהתאם
וכמובן כל אחד יכול לפרש כרצונו והפרשנות שלי אינה טובה יותר משלך או משל כל אחד אחר - אך מי שקובע בסופו של דבר זה הנהג שהצלחתי לשכנעו שביצע עבירה והוא משלם את הקנס או במידה ולא הצלחתי - השופט - וכל השופטים שראיתים בפעולה פסקו שבוצעה עבירה והיה סיכון - ולכן כדאי שהנהג יקח זאת בחשבון גם אם דעתו שונה.
תעבורה ונהיגה בשכרות >>