פורום תעבורה ונהיגה בשכרות

26.   אדם שמתקיים בו אחד מאלה לא ינהג רכב:

(4)   הוא במצב השולל ממנו את השליטה ברכב או את ראיית הדרך והתנועה בה.

 

 

קרוקס

 

havanas

שבמידה ושוטר יתפוס אותך נוהג כך ויתן לך דו"ח על אחד מסעיפים אלה (והוא רשאי במידה ולדעתו נהגת בחוסר זהירות או במצב שלא מאפשר לך שליטה מלאה ברכב) - תצטרך לבוא לבית המשפט (לפחות לשתי ישיבות במידה ולא תודה באשמה) ולהוכיח חפותך לשופט, ולפי נסיוני בבית המשפט לתעבורה כ 98% מהנאשמים מורשעים.

-

אישית אם הייתי תופס נהג עם כפכפי אצבע  הייתי מפסיק את נהיגתו עד שינעל נעליים או סנדלים ונותן לו דו"ח הזמנה לדין, כדי ששופט ולא אני יפסוק בעניין.

כל פרוש שנכתב לפני בשרשור זה הוא מהירהורי ליבו של כותב זה או אחר, אם נהג ימצא נוהג יחף ואו ללא חולצה ואו עם מכנסיים קצרים אבל נהיגתו תקינה-לא ירשם כל דו"ח כנגדו.

(זה לא מוכיח שהוא צודק)

גם אני כותב דוחות תנועה והרבה, אם מישהו היה רושם לי דוח על נהיגה בכפכפים הוא חייב לפרט בנסיבות המקרה מה לא בסדר בזה ועל סמך מה הוא בכלל רושם דו"ח, אם אין איסור אז הכל מותר ! האכיפה היא אך ורק כנגד מה שנאסר במפורש בחוק ולא פרשנות של כותב כזה או אחר, צריך לאכוף על עבירות ביריונות ומסכנות חיים ולא על חרטא. האם מישהו מעלה על דעתו לרשום דו"ח לנהגת הלבושה בביקיני ?

היכן זה נאסר בחוק ? 

הרכבים שליד)

לו הייתי תופס נהג בכפכפים (וגם תפסתי ונתתי דו"חות בעניין, הוא יקבל ממני דוח מאד מפורט או על נהיגה בחוסר אפשרות לשליטה מלאה ברכב או על חוסר זהירות או על קלות ראש, חומרת הדו"ח בהתאם להתנהגותו (וכמובן אוסר עליו המשך נהיגה במצב זה וכדי לוודא  מחכה לו כקילומטר קדימה ואם ממשיך לנהוג - גם על אי ציות לשוטר) ובנסיבות יהיה פרוט מדויק ומלא המתאר את אפשרות החלקת הכפכף מהרגל, את האפשרות שיתפס בדוושת הגז או הבלם, תאור הסיכוי לכשל בבלימת חרום..

ובקשר לאיסורים בחוק - גם לא כתוב בחוק שאסור לנהג להחזיק כלב על ברכיו או שאסור לו לקבע מכשיר טלפון על ההגה - לכל הדברים שלא מפורטים ספציפית בתקנות נועדו שתי התקנות שציינתי, ולא היה אפילו נהג אחד שזוכה על דו"ח שקיבל ממני - כולל שופט תעבורה.

וגם אם הנהג יזוכה - עדיין נהיגתו עוכבה, נאלץ לבזבז זמנו לפחות פעמיים בבית המשפט (אמנם הוא רשאי לקחת עורך דין שיופיע במקומו אבל זה יעלה לו כסף, הרבה יותר מהקנס הצפוי)

וכל הבירוקרטיה הזאת היא פינטס לעומת הסיכון הגדול שהוא לוקח על עצמו ועל משתמשי דרך אחרים כשהוא עושה זאת.

אז כדאי לחשוב כמה פעמים בטרם מתחכמים.

ובקשר לביקיני - על ביקיני מעולם לא רשמתי דו"ח אבל נהג שהוא וחברתו "טיפלו" זה בזו קיבל

ואתה יכול לרשום מה שאתה רוצה, רק בריאות.

לפי זה, שוטר יכל לעצור נהג מבוגר, ולהחליט שמכיוון שהנהג מבוגר, יש סיכוי שהנהג ילקה בליבו בנהיגה, ולסכן אחרים. לכן אותו שוטר יתן לו הוראה לא לנהוג יותר. כי אם הנהג אכן ילקה בליבו, זו נהיגה בחוסר אפשרות לשליטה. זה חדש לי שלשוטרים מותר להמציא חוקים משלהם ולכפות אותם (לא אתה, אתה בסדר גמור). עכשיו אני מבין יותר טוב למה לשוטרי התנועה בארץ יצא שם כזה. 

הזוי, כבר אמרנו? 

הנייר סובל הכל, אותו בחור יכול לכתוב כאן מה שעולה על דעתו גם אם אין לזה אחיזה במציאות, אי אפשר להמציא עבירות של "אולי או התכוונת" הדו"ח ירשם רק על עבירה בפועל ולא על משהו ארטילאי, אז כתב-יפה ולבריאות.

אתה יכול לפרט איזה תיאור שאתה רוצה, אבל על מה הוא מתבסס בדיוק? יש לך מחקרים על מידת הסבירות של ה"אפשרות" שתיארת? עד כמה היא סבירה יותר מכשל מכני ברכב או הסיכוי של הנהג לחטוף חלילה התקף לב / שב"ץ מוחי באמצע נהיגה ושלל תסריטים אחרים?

 

הנקמה והעונג שאתה מפיק מבזבוז הזמן לחינם שגרמת לנהג ולמערכת כולה (במקום לעסוק בתפיסת עבריינים אמיתיים על הכביש!) מטרידים מאוד. עצוב שמשטרת ישראל נותנת כוח לאנשים שמשתכרים ממנו ומפתחים שיגעון גדלות.

האפשרות אכן לא סבירה יותר מאשר כשל טכני ברכב או ארועים רפואיים של הנהג וההבדל היחיד שבמקרה זה הנהג לוקח סיכון במכוון ועל שני הדברים האחרים קשה יותר לשלוט.

כדי להלחם בכשל הטכני מעבירים את הרכב טסט מדי שנה (ברכב ציבורי או ישן לעיתים תכופות יותר - דבר שגוזל הרבה יותר מזמנו של הנהג, כדי להאבק בארועים הרפואיים הנהג נשלח לבדיקות מדי חידוש רשיון, מחייבים רופאים (בחוק) לדווח על מצבים בריאותיים הפוגעים בנהיגה, מחייבים נהגים בעלי סיכון להצטייד בדברים מקטיני סיכון (למשל על חולה סכרת נאסר לנהוג בלי שיהיה ברשותו דבר מה מתוק.)

התפקיד הבסיסי של השוטר הוא להפסיק את ביצוע העבירה, לנהג, נוסע, הולך רגל שנקלע לארוע רפואי מוענק טיפול מיידי (ולא תאמיני כמה כאלה הבאתי בעצמי, תוך מה שאת קוראת בזבוז זמן שיכול להיות מנוצל לתפיסת עבריינים, לבתי חולים או הזעקתי אמבולנס  וטיפלתי לאחר מכן באבטחת רכבם) רכב שנמצא לא תקין במקרה חמור במיוחד מופסקת נהיגתו  מיד, אם המצב פחות חמור ניתן לנהג זמן מספיק להגיע לביתו ולאחר מכן אישור נסיעה חצורך תיקונים  והזמנתו לבדיקה שהתקלה תוקנה - שגם זה טרטור גדול למדי ומי שמסכן במכוון למשל ע"י נהיגה בכפכפים מטופל גם כן לפי הצורך, לא מתוך רצון לנקמה אלא מתוך רצון שאת ואחרים יוכלו להיות בטוחים יותר בכביש.

אין לי סטטיסטיקה אבל מאלפי התאונות שטיפלתי בהן, מאלפי הפצועים שחזיתי בכאבם ומהגוויות המרוטשות שהוכנסו לשקים בצידי הכביש למדתי ממה הדברים האלה נגרמים ושיש לעשות כל דבר כדי להפחיתם גם אם זה לא נוח לכמה אנשים, נראה לי שלו היית יושבת שבוע אחד בניידת תנועה בינעירונית או באמבולנס  היית מבינה טוב יותר את הדברים - זה לא נקמה ולא שכרון כח - זה נטו הצלת חיים.

 

יצירתית שלך. אתה יכול גם לטעון שלנשים אסור לנהוג בנעלי עקב כי אולי הוא יישבר פתאום וזה בכלל לא נוח (האמת? זוועה; ובכל זאת...) ואולי אסור לנהוג בנעליים עם סוליות גומי כי הוא יכול להחליק, ואסור לנהוג ביום גשם כי אם נכנסתי לרכב והסוליות שלי רטובות וכו' וכו'. אין לזה סוף.

 

בפועל אין ספור אנשים בישראל ובעולם נוהגים מדי יום בנעליים לא סגורות או בכאלה שלא הייתי רוצה אפילו למדוד, וכל עוד הן נוחות להם, הם שולטים היטב ברכב ואין בעיה בנהיגה שלהם, זו לגמרי בחירה אישית שלהם. אם לך נראה אחרת, אל תנעל. אבל שוטר אינו שופט והוא לא אמור לפרש את החוק בדרכים יצירתיות. לו המחוקק היה סבור שיש כאן בעיה מהותית, הוא היה מתכבד ומכניס סעיף רלוונטי ברור.

 

אני לא שוטרת ולא שופטת, אבל בהבנת הנקרא אני מבינה מצוין, ואין שום קשר בין הסעיפים שהבאת לבין נהיגה בנעליים שלא נראות לך. שים לב שאפילו בשרשור הזה לא כולם מסכימים איתך, ובצדק.

עם סוליות גומי.

 

אישית, הייתי ממליץ לנהוג עם נעליים נוחות (לאישתי יש נעליים שהיא משאירה באוטו בדיוק למטרה זאת) ובסוף הנהיגה להחליף לנעלי העקב.

בעיקר כאלה שכ"כ רגילות לנעלי עקב שגיד אכילס שלהן התקצר, והליכה בנעליים שטוחות מכאיבה להן. אין לי נעלי עקב ומעולם לא היו לי; אני הולכת בנעליים נוחות ולכן אין לי סיבה להחליף אותן בשעת נהיגה .

עקב דק לא יציב כאשר כף הרגל בשיפוע בשביל דוושת הגז והברקס.

כמו השטיח של הרכב. זה לא חלק, אין לו על מה להחליק. אם יופעל עליו לחץ בזווית לא טובה סביר יותר שיישבר ולא שיחליק.

תפקידו של השוטר, במידה והוא רואה מעשה או מחדל שלדעתו (ולא בהכרח לדעתך) ועל סמך הכשרתו  זו עבירה עליו להפסיק את ביצועה ובחלק מהמקרים לרשום לנהג דו"ח, הנהג יכול להודות בעבירה ולשלם (במקרה של נהיגה בקלות ראש אין לנהג את הפריבילגיה הזאת כי דו,ח כזה הוא הזמנה לדין) או לא להסכים עם השוטר שבוצעה עבירה ולבקש (מיזמתו) להישפט, במקרה כזה דו"ח השוטר נהפך לכתב אישום שמוגש ע"י תובע משטרתי לבית המשפט, הנהג רשאי להגן על עצמו בעצמו או לשכור עורך דין, כשמתנהל שלב ההוכחות במשפט מוזמן השוטר נותן הדו"ח להעיד והוא נחקר (במידה ולא מגיעים לעיסקת טיעון קודם לכן) ע"י התובע ולאחר מכן ע"י הנהג (שבמידה ואינו יודע לחקור השופט מסייע לו) או עורך דינו, במידה ולקח, לאחר שמיעת כל העדויות  ניתנת לנהג אפשרות לומר את המילה האחרונה ואז השופט פוסק על סמך הבנתו את החוק ואת השתלשלות הדברים.

בכל המקרים שאני נתתי דו"חות והתקיים משפט שוכנע השופט מהסברי מדוע נעשתה עבירה והרשיע את הנהג, לא היה נהג אחד בכפכפים שהצליח לשכנע שופט אחד שנהיגתו בכפכפים לא היוותה סיכון גדול דיו כדי להעניש את הנהג (כולל פסילה, במידה והדו"ח ניתן על קלות ראש)

אז מותר לך לחשוב שאין בזה סיכון ואין בזה עבירה ומותר לי לחשוב להייפך, ומי שקובע, בכל מקרה לגופו, זה השופט שמונה ע"י המדינה לפרש את החוק.

ובכל המקרים שנתקלתי בהם קבע השופט שזו עבירה על החוק ויש להעניש את העבריין בהתאם 

וכמובן כל אחד יכול לפרש כרצונו והפרשנות שלי אינה טובה יותר משלך או משל כל אחד אחר - אך מי שקובע בסופו של דבר זה הנהג שהצלחתי לשכנעו שביצע עבירה והוא משלם את הקנס או במידה ולא הצלחתי - השופט - וכל השופטים שראיתים בפעולה פסקו שבוצעה עבירה והיה סיכון - ולכן כדאי שהנהג יקח זאת בחשבון גם אם דעתו שונה.

2) זה שמישהו משלם, נחשב כאילו הוא הודה, אך רוב המשלמים, אין להם כוח להתעסק בזה ולא רוצים להכניס ראש בריא למיטה חולה ובשביל השקט הנפשי, משלמים ומקללים את השוטר שהכסף יילך לו לתרופות, כך שמאוד נאיבי מצידך לחשוב ששיכנעת מישהו.

1. איני יכול להביא קישור, בשביל זה צריך מנוי לתקדין , את פסקי הדין שמעתי במשפטים שהעדתי בהם, איני זוכר את העונשים אבל זוכר אם היתה הרשעה או לא.

2. לא נחשב כאילו הודה אלא נחשב כמודה באשמה, מה השיקולים של אדם להודות איני יודע, אך זכור לי מקרה של אדם חרדי שקיבל דו"ח, הכחיש הכל וקילל קללות נמרצות, שחלקן אף נרשמו בדברי הנהג, המשפט נערך יום לפני ערב יום כיפור  וכשעליתי להעיד נקרא התובע לשופטת ואח"כ ניגש אלי ולחש באזני לרדת מהדוכן אך להמתין באולם, הנאשם עלה והודיע שבטרם יודה בכל ההאשמות  ברצונו להתנצל בפני השוטר ולבקש סליחתו הן על העבירה שעבר והן על העלבתו, הוא חזר על דבריו אלו שלוש פעמים, השופטת שאלתני אם אני סולח, השבתי לה שעל התנהגותו כלפי כן ובקשר לעבירה היא צריכה להחליט, ניגשתי אליו ולחצתי ידו, השופטת פסקה לו מלבד הקנס המקורי עוד חודש פסילה על תנאי.

1. תקדין, נותן תקציר של מס' שורות גם למי שלא מנוי (מזכיר קצת ירחונים אקדמאיים).

 

2. האזרח הנורמטיבי, שאין לו זמן מיותר לבזבז על בתי משפט, ישלם את הקנס ללא קשר אם אשם או לא, כפי שהסברתי בתגובתי הקודמת.

זכותך לחשוב אחרת, אך זוהי המציאות!

 

 

ואין צורך בגרפומניה הזאת, ההליך מוכר וברור שבסופו יש גם שופט, פעמים רבות מותש וחסר סבלנות, שמה אכפת לו להקשיב לשוטר... אבל בפועל יש כאן פרשנות יצירתית של המשטרה לחוק, ולא מתפקידה לפרש את החוק.

 

מניסיון רב אני יכולה להעיד שאין כל קושי או סיכון מיותר בנהיגה בכפכפים/קבקבים נוחים, אין ספור אנשים עושים זאת בכל העולם מדי יום. אגב, פעם נעלתי סנדלי פלטפורמה שקרסו והתפוררו בשנייה שיצאתי מהרכב. לא נעלתי אותם זמן רב ומתברר שעייפות החומר הכריעה אותו... באמת מזל שזה לא קרה בזמן הנהיגה. דידיתי איתם לחנות הקרובה (מזל שהייתה) וקניתי כפכפי אצבע פשוטים שמחזיקים היטב מאז ועד היום, הרבה יותר מהסנדלים ההם. הם לא נופלים לי מהרגליים, לא נתפסים בשום דבר ופשוט עושים את העבודה (כן, גם נהגתי איתם, בהצלחה יתרה).

 

שוטרים אינם מוסמכים לקבוע מהן נעליים "מסוכנות" לנהיגה וזה לא תפקידם. זה תפקידו של המחוקק, אם יחליט לעסוק בעניין ואחרי שייוועץ במומחים וע"ס נתונים בדוקים וניסויים. אם תציג סטטיסטיקה שמראה סיבתיות (או לכל הפחות התאם) בין הנעליים לתאונות הדרכים, יהיה על מה לדבר. עד אז קשקושים על "הצלת חיים" הם לא יותר משיגעון גדלות שלך. בשורה התחתונה, בזבזת זמן של נהג ואת זמנה של המשטרה לחינם, בזבזת זמן של בימ"ש לחינם... וכמובן, גם את כספו של האזרח (שלא לדבר על המערכת, כאמור). העיקר שאתה טופח לעצמך על השכם ש"הצלת חיים"...  

אם כך, יש לי שתי הצעות לטובת הצלת חיים. 

הראשונה (ונא לא לשפוט אותי על גזענות) היא לא לתת לערבים לנהוג. לפי הסטטיסטיקה, מספר התאונות הקטלניות שהם מעורבים בהן הוא הרבה הרבה יותר ממספרם היחסי באוכלוסיה. 

השניה, לא לתת לאף אחד לנהוג. אם לא יהיו בארץ כלי רכב בתנועה, לא יהיו תאונות דרכים, לא יהיו הרוגים או פצועים בתאונות, ונחסוך כאב רב. רווח נוסף יהיה כשלא נצטרך יותר שוטרי תנועה. זה יוזיל עלויות, ואת התקציב שנחסוך נקדיש לטובת מטרות נעלות יותר. 

לגבי המצאת חוקים על ידי שוטרים, יש לזה השלכות. נניח ושוטר עצר אותי, והחליט שאסור לי לנהוג עם כפכפים. הוא נתן לי דו"ח, ושלח אותי לדרכי. הרי דבר כזה יגרום לי להיות עצבני וכועס (בצדק. רק לכנסת מותר לחוקק חוקים). הרי שברור שנהג עצבני וכועס הוא נהג מסוכן. על פניו זה הרבה יותר מסוכן כרגע מאשר הנהיגה עם כפכפים. נכון?

אני גם סקרן, כמה תאונות אכן נגרמו כתוצאה מנעילת כפכפים? 

עליו דבר לגבי הסיכון האמיתי שיוצרת נהיגה בכפכפים. החלטת בראשך שזה יוצר סיכון והצלחת לשכנע שופט, זה לא הופך את הטיעון לנכון או מבוסס.

 

ואולי נעלי צבא מסוכנות יותר כי הן כבדות ואין בהן רגש? ולמה לא לתת דו״ח למי שנוהג עם טבעת? זה עלול להפריע לאחזית ההגה.

 

איש לא ערך מחקר מה נעלו נהגים שהיו מעורבים בתאונה, ולא בדק עם למנעל היתה השפעה כגורם בתאונה, כך שאין לך שמץ לך מושג מעבר להשערה, שהיא אולי הגיונית, אבל לא חסרות השערות הגיוניות שנופצו במחקרים אמפירים.

 

לקחת תיאוריה שיש לה טיעונים הגיוניים, והפכת אותה לעובדה. זו שיטה שבה משתמשים שרלטנים ״להוכיח״ טענות שמעולם לא נבדקו.

מותר (ואף רצוי) שלאנשים שונים תהיינה דעות שונות ומותר ואף רצוי שכל אחד יעמוד על דעתו בשעת מבחן, וכשאני ממונה לבצע תפקיד מסוים עלי לבצעו כראוי לפי דעתי, אם דעתי וביצועי לא לרוחם של הממונים הם רשאים לפטרני,וכשמגיעה שאת מבחן (במקרה המדובר זבה בבית המשפט - כל צד מנסה לשכנע במסגרת הנהלים את השופט ודעתו של מי שעושה זאת טוב יותר מתקבלת.

אם אני סבור שהתנהגות מסוימת מסוכנת עלי להפסיקה גם אם מישהו אחר חושב שאינה מסוכנת ואף רצויה - ואני, כמו האחר, צריך להבין שמי שממונה על פרשנות החוק הוא השופט.

מישהו אמר לי שגם לשתות בנהיגה לא מסוכן - והנה כשבאתי לטפל בתאונה קטלנית בכביש 6 הגיע למקום גם הבוס של הקרבן, שאלתיו איך הספיק להגיע אז הוא השמיע לי הקלטת שיחת הטלפון האחרונה : הנהגת  שאחרי שותה יוגורט ולוחצת גז, אין לי לאן לברוח...." ולאחר מכן רעש של התרסקות.

הדש בורד של הנהגת, חלון הנהג וכסא הנוסע אכן היו מכוסים ברסיסי יוגורט.

והחוק לא מתייחס לנעליים, כאמור. גם לא מתפקידך לשכנע שופט שהפרשנות שלך לחוק נכונה יותר כי אתה לא אמור לפרש אותו מלכתחילה. אתה אולי אדם משכנע מאוד, אבל כל מה שתיארת הוא נזק כלכלי מיותר לפרט ולכלל שנשען על דעתך ועל האגו שלך.

 

בין זה לבין עיסוק מסיח דעת בנהיגה אין דבר וחצי דבר, ובמקרה הזה דווקא יש חוק ברור שמחייב שתי ידיים על ההגה (למעט שימוש באחת הידיים לתפעול הנסיעה), ולא נדרשת פרשנות יצירתית של שוטר (או מתנדב) עם שיגעון גדלות.

במדינת ישראל המשטרה היא בין הגופים שאוכפים את החוק, ואם זה לא מתאים לך תוכלי לפנות לאחד מחברי הכנסת שיעלה הצעת תיקון לעניין זה, המשטרה מכשירה שוטרים כדי שיאכפו ושולחת אותם לכביש לאכוף לפי הכשרתם והבנתם, כל דו"ח שנכתב ע"י מתנדב עובר לידי הממונים  ונבדק על ידם האם נכתב בהתאם להנחיות.

תפקיד העד במשפט אינו לשכנע את השופט אלא להשיב אמת (לאחר שהוזהר כחוק) על שאלות התביעה וההגנה והשופט.

ומערכת אכיפת החוק במדינה מבוססת גם על הרתעה ע"י גרימת נזק כלכלי לעובר עליו, ואם גם זה אינו לרוחך תוכלי לפנות לאחד הח"כים גם בעניין זה.

השוטר אינו אוטומט ומתפקידו לאכוף את החוק  כפי שהוא מבין אותו.

אם תקראי את תקנות התעבורה תראי שרבות מהן ממוקדות בעניינים ספציפיים (כדוגמא שנתת לאחוז את ההגה בשתי ידיים או חובה ללבוש אפוד זוהר ביציאה מהרכב בכביש בין עירוני) ואילו אחרות כלליות יותר וביניהן חובת הנהיגה בזהירות וללא קלות ראש - שתי תקנות אלה אינן מפורטות במכוון כי כותביהן לא יכולים להעלות על הדעת ולפרט את כל הסיטואציות של עבירה על תקנות אלו ולכן ניתן לשוטר לאכוף כל מקרה שהוא סבור שהנהג עבר עליהן - מה שנדרש ממנו הוא להסביר בצורה מפורטת וברורה מדוע לדעתו הנהג עבר על תקנה זו, הסבר לקוי של הסיבה או הסבר שאינו מסוגל לשכנע שופט שאכן היתה סכנה של ממש במקרה המסוים הזה יגרום לזיכוי הנהג, הסבר טוב שההגנה לא תוכל למצוא בו פרצות ישכנע את השופט שהדו"ח ניתן כדין - ואגב - הדו"ח נמסר לידי הנהג ויש לו 90 יום לבדוק את ההסבר ולהתייעץ עם כל העולם כדי למצוא בו פרצות ו/או עלילת שווא של השוטר.

ככה הדברים עובדים

ויותר אין לי מה להוסיף.

ולא פוגעים בשליטה ברכב. קלות הראש היחידה היא של השוטר שמכלה את זמנו על נהגים שלא עשו דבר במקום לתפוס עבריינים אמיתיים על הכביש.