נודיסטים וקבלה עצמית
לא יצא לנו לדבר על אחד היתרונות היותר גדולים של הנודיזם: קבלה עצמית, קבלת הגוף. התקשורת והחברה שמסביבנו מכתיבה לנו אידיאל גוף נוקשה למדי, וגורמת ליותר מדי אנשים להיות שיפוטיים כלפי מי שאינו עומד בסטנדרטים של האידיאל הזה, ולרוב גם כלפי עצמם. לעומת זאת, מרבית הנודיסטיות והנודיסטים גורמים לכל האנשים, מתפשטים ותיקים וחדשים כאחד, להרגיש נוח בגופם שלהם, לא משנה איך הם נראים. במפגשי נודיסטים, בבריכות ובמועדני ספורט וספא, אפשר לראות נודיסטיות ונודיסטים מכל הסוגים: צעירים ומבוגרים, מלבנים ועד ושחורים, שזופים וחיוורים, שמנים ורזים, חטובים יותר (ולרוב) חטובים פחות. אין שם תחרות יופי, אין שם מצעד של "גוף השנה", ולכולם ברור שאין שם דוגמניות ודוגמנים "כמו בטלוויזיה", אלא אנשים רגילים, כמו כל אותם עשרות ומאות שאנו רואים בכל יום. רבים מהמשתתפות והמשתתפים שאני מכיר, מספרים שהדימוי העצמי והקבלה העצמית של גופם התעצמו בעקבות המפגשים הנטוריסטים. הם הבינו, אחרי יותר מדי שנים של לבוש, שאין מה להתבייש בגוף שלנו, ולא משנה איך הוא נראה. מפגשי נודיסטים, שבהם אין שכבות ואין הסתרה, אין הסוואה ואין ביגוד מטשטש או חושף, נותנים לכל אחת ואחד להרגיש בנוח, משוחררים וחופשיים: למי איכפת איך את נראית כשכולם עירומים? למי זה בכלל משנה איך הגוף שלך, כשהגוף של כולם נראה לאור יום? אם מסתכלים על זה יותר לעומק, דווקא מפגשי נודיסטים מהווים מקום מפלט מפני שיפוטיות הגוף החונקת שבעולם הלבוש. אצל הנודיסטים לאף אחד לא איכפת איך נראה הגוף, הכתפיים, עובי הזרועות, גודל החזה, היקף הישבן, מראה הבטן, אברי המין, הרגליים, השיער, או כל חלק אחר שפספסתי. כשכולם עירומים, כשהכל חשוף, זה לא באמת משנה לאף אחד...
לא יצא לנו לדבר על אחד היתרונות היותר גדולים של הנודיזם: קבלה עצמית, קבלת הגוף. התקשורת והחברה שמסביבנו מכתיבה לנו אידיאל גוף נוקשה למדי, וגורמת ליותר מדי אנשים להיות שיפוטיים כלפי מי שאינו עומד בסטנדרטים של האידיאל הזה, ולרוב גם כלפי עצמם. לעומת זאת, מרבית הנודיסטיות והנודיסטים גורמים לכל האנשים, מתפשטים ותיקים וחדשים כאחד, להרגיש נוח בגופם שלהם, לא משנה איך הם נראים. במפגשי נודיסטים, בבריכות ובמועדני ספורט וספא, אפשר לראות נודיסטיות ונודיסטים מכל הסוגים: צעירים ומבוגרים, מלבנים ועד ושחורים, שזופים וחיוורים, שמנים ורזים, חטובים יותר (ולרוב) חטובים פחות. אין שם תחרות יופי, אין שם מצעד של "גוף השנה", ולכולם ברור שאין שם דוגמניות ודוגמנים "כמו בטלוויזיה", אלא אנשים רגילים, כמו כל אותם עשרות ומאות שאנו רואים בכל יום. רבים מהמשתתפות והמשתתפים שאני מכיר, מספרים שהדימוי העצמי והקבלה העצמית של גופם התעצמו בעקבות המפגשים הנטוריסטים. הם הבינו, אחרי יותר מדי שנים של לבוש, שאין מה להתבייש בגוף שלנו, ולא משנה איך הוא נראה. מפגשי נודיסטים, שבהם אין שכבות ואין הסתרה, אין הסוואה ואין ביגוד מטשטש או חושף, נותנים לכל אחת ואחד להרגיש בנוח, משוחררים וחופשיים: למי איכפת איך את נראית כשכולם עירומים? למי זה בכלל משנה איך הגוף שלך, כשהגוף של כולם נראה לאור יום? אם מסתכלים על זה יותר לעומק, דווקא מפגשי נודיסטים מהווים מקום מפלט מפני שיפוטיות הגוף החונקת שבעולם הלבוש. אצל הנודיסטים לאף אחד לא איכפת איך נראה הגוף, הכתפיים, עובי הזרועות, גודל החזה, היקף הישבן, מראה הבטן, אברי המין, הרגליים, השיער, או כל חלק אחר שפספסתי. כשכולם עירומים, כשהכל חשוף, זה לא באמת משנה לאף אחד...
