ההתייחסות לפני השטח עברה מהפך. בעבר, לא היתה כלל התייחסות
לפני השטח. הרחובות תוכננו בצורת שתי וערב והכבישים בצורה ישרה ולא מתפתלת.
אם בשטח מתוכנן היתה גבעה גבוהה מאד, היא לא שינתה את התכנון הראשוני שהתבצע במשרדי המתכננים. הכביש והרחוב פשוט עלו בשיפוע חריג ואז ירדו בשיפוע חריג, העיקר שדגם השתי וערב הישר והמקבילי יישמר.
זה יצר מראות הזויים בבני-ברק, ר"ג וגבעתיים המישוריות ברובן, אך עם מס' גבעות גבוהות מאד בשיטחן. ניתן לראות שם מדרכות שנגמרות מעל לתהום וכדי ללכת בהן יש צורך לעלות/לרדת בעשרות מדרגות.
כל המכוניות ברחובות האלה חונות בשיפוע חד משני צידי הכביש ובהצטלבויות שלהם לא ניתן לראות את המכוניות שנוסעות בכביש כי הן מגיעות מתחת לשיא הגבעה ומוסתרות בגללה.
קצה אחד של הבניין ברחוב המשופע נמצא בגובה פני הכביש שבחזית שלו וקצה שני נמצא מעל או מתחת לגובה פני הכביש.
היום, תכנון שכזה כבר לא ייתכן.
התכנון יותר לא כופה את עצמו על פני השטח אלא פני השטח מכתיבים את התכנון.
מודיעין, ראש העין החדשה וכביש 1 החדש הם דוגמאות מאלפות לכך.
במודיעין, הרחובות מעגליים ולכן מטפסים בשיפוע מתון מאד עד לראש ההר. לאורך הכביש, המכוניות חונות בצורה ישרה ולא בשיפוע. שני צידי הבניינים נמצאים בגובה זהה מעל לכביש שבחזית שלהם.
סימלה של ראש העין החדשה הוא הצוק עם שלושת המנהרות שבכניסה אליה. בעבר היו פשוט סוללים כבישים שיעלו לצוק ויירדו ממנו ובטח שלא היו משקיעים בחציבת מנהרות לכבישים פנימיים של עיר. היום, מלאכת החציבה היא מהירה וזולה ולכן המתכננים לא מהססים להשתמש בה בעת הצורך.
בכביש מס' 1 החדש (ובכביש 6) המצב הוא זהה. נגמרו הימים של השיפועים ההזויים בכבישים בין-עירוניים. אם צריך, חוצבים מנהרות בשביל נתיבי הכביש ואם צריך עשרות ק"מ לשם כך, אז גם זו לא בעיה היום. חוצבים מהיום למחר עשרות ק"מ של מנהרות. כביש 1 החדש וכביש 6 בחלקו הצפוני החדש שנסלל כרגע, הם כבישים בעלי מנהרות ארוכות מאד.
כביש 1 הישן היה כביש גרוע מאד עם שיפועי עלייה/ירידה חדים שתמיד גרמו למשאיות להיתקע בעלייה וגם לשרוף את הצמיגים בירידה בגלל השימוש הרב בדוושת הבלם. כשהכביש נסלל, זאת היתה האפשרות היחידה למתכננים.
היום, למתכננים יש אין-סוף אפשרויות מוצלחות להתמודד עם פני השטח.
