שלום רב אריאל.
דבר ראשון, הייתי רוצה להציע לך חלופה למילה "אלטרנטיבי". כשאומרים "אלטרנטיבי" אנחנו בעצם שוללים את המקובל ומציעים משהו חלופי, אלטרנטיבי. אני לא חושב שזה נכון לקרוא למה שאנחנו עושים רפואה אלטרנטיבית, כי היא לא. אין תחליף לבדיקות מעבדה, ואין תחליף לבדיקות הדמייה כמו CT, MRI או רנטגן. אין תחליף לניתוחים לפעמים, ואין מנוס מהם, לכן אני קורא לרפואה המקובלת רפואה, ולרפואה שאני עוסק בה "משלימה". זה נכון יותר, גם לפי התפיסה ההוליסטית שיש שלם וצריך לגרום בו לאיזון. (ניתן לאזן בין סוגי הרפואה גם כן, ומה שאנחנו עושים יכול ללכת, והולך, יד ביד עם הרפואה הקונבנציונלית). ולשאלתך, אתחיל בדוגמה למה שאני עשיתי. אני עשיתי דרך מוזרה, למדתי "רק" טווי-נה במסלול שלא כלל את הרפואה הסינית. ז"א היתה התייחסות לרפואה הסינית כמו מעט פילוסופיה ונקודות עיקריות ללחיצה (נק' דיקור ראשיות) אך בתום שנתיים הבנתי שמשהו מאוד חסר לי. היה חסר לי ה"בשר" והקשר שבין הטכניקות הרבות שלמדתי לבין המקור, שהוא הרפואה הסינית. לכן בתום שנתיים של לימודי טווי-נה, התחלתי מסלול ארבע שנתי של רפואה סינית. היום אני באמצע השנה הרביעית (במסלול), למדתי המון אך עדיין מרגיש שיש לי עוד המון ללמוד כדי להגיד שאני "יודע". המלצתי הראשונה לך היא לא להתפשר. יש הרבה מקומות שמתהדרים בכך שהם מלמדים "טווי-נה", יש מעטים שמלמדים באמת טווי-נה בראייה הסינית בשילוב עם הרפואה הסינית. במכללת מדיסין למשל, מלמדים טווי-נה בראייה מערבית (צרפתית) מודרנית וזה חבל מאוד לדעתי. בעצם התשובה לשאלה "על מה להתמקד" היא על הקשר בין הרפואה הסינית לטווי-נה, מכיוון שזוהי תת התמחות של רפואה סינית. הקריטריונים משתנים ממוסד אחד למשנהו, אך בד"כ מדובר על שנת לימודים אחת לתעודה בסיסית של "מטפל" או "מטפל מוסמך" ובשנה השנייה התעודה נקראת "מטפל מוסמך" או "מטפל בכיר", האמת בולשיט.
כמו שבסין אין חגורה לבנה וצהובה כשמתחילים ללמוד אמנויות לחימה, כך גם כאן... מה שקובע את רמתו של המטפל, היא מידת ההשקעה שלו והרצינות שלו בלימוד. מה שאני אומר בעצם, זה שהטוי-נה זהו טיפול טיפולי ולא עוד עיסוי. הטיפול בו לא נובע מידיעת הטכניקות, אלא מידיעת התאוריה של הרפואה הסינית (מינימום ארבע שנות לימודים לכדי רמה סבירה) ולכן הלימודים צריכים להיות משולבים. מטפל ברפואה סינית, אשר בוחר להתמחות במקצוע מסויים יכול לבחור להתמחות בצמחי מרפא, דיקור או בטווי-נה. בברכה, אור.
