האשה המדהימה בחיי
חשבתי המון על האנשים האלה בחיי, שבלי הרבה מילים נתנו לי את המתנות הכי גדולות, את החוזק והכוח, האמת והאמונה שלי בעצמי.
כמה שלא חשבתי, תמיד חזרתי לאותה אשה יקרה שלי...
סבתא פולה. סבתא פולה היתה הסבתא רבא שלי, סבתא של אמא.
סבתא פולה היתה הצי'ף של השבט שלנו - 3 ילדים, 8 נכדים, 17 נינים בחייה ועוד כמה אחרי, וגם רב נינים.
סבתא פולה חינכה את כולנו, בענווה רבה, על ידי דוגמה אישית וסיפורים עם מוסר השכל לנינים הקטנים שיושבים למרגלותיה ובולעים כל מילה.
אבל עם כל הסיפורים, סבתא פולה היתה אשה של מעשים. כל ימי חייה היא היתה הולכת לים בכל בוקר לשחות, כן, גם בגיל 90 +, היא למדה כתב ברייל כדי להקליד ספרים בברייל עבור עיוורים, בהתנדבות. היא היתה הולכת בימי שישי בסוף היום לכל הקונדיטוריות באיזור מגוריה ואוספת מהם את העוגות והמאפים שלא ישרדו את הסופ"ש, והיתה מחלקת אותם מדלת לדלת לשכניה העולים והנזקקים.
בכל פעם שביקרנו אותה היא הזכירה לנו שאם יש לנו חפצים, ספרים, צעצועים ובגדים שאיננו צריכים, שלא נשכח להביא לה אותם כדי שהיא תחלק למי שצריכים.
כשהיא היתה בת 96 תקף אותה שבץ מוחי לא קל, חשבנו שאנחנו מאבדים אותה, אך היא בתעצומותיה המשיכה לחיות עוד 3 ומשהו שנים. לא יכלה לדבר אך המבט בעינייה אמר לנו הכל. עינייה חייכו אלינו, למרות חוסר האונים הנוראי בו שהתה.
היא נפטרה ב 14/2/2002, הוולנטיינז דיי, בגיל 99+.
כמה סימבולי היה שהאשה הזו, שלימדה אותנו כל חיינו על אהבה ונתינה, נפטרה ועזבה את העולם ביום האהבה
עד היום אני חיה לפי דרכה האוהבת והמכבדת, החומלת והעוזרת, ואני גאה עד אין קץ להיות חלק מהשבט של סבתא פולה.
עם אשה כזו מיוחדת, איך אפשר שלא?
אוהבת אותך, סבתא פולה